“כשהשמש תגבור על השחור” • מפרץ חיפה | ציורים של יוסי לובלסקי

כצייר נוף ארצישראלי פעיל תושב חיפה ומזוהה עם “אמנות פטריוטית” המציגה את ארץ ישראל היפה והטובה, אני רוצה לשתף אתכם הקוראים החיפאיים בשני ציורים שציירתי משטחים סמוכים זה לזה, בסביבות מפרץ חיפה. האחד משדות החמניות בעמק זבולון והשנייה מסמל בתי הזיקוק, או בשמו העממי ה”לבניות” שבמפרץ חיפה.

סוף עידן מפעלי בתי הזיקוק חיפה

הלבניות, שהיו במקור צמד מגדלי קירור בשנים 1939-2009 והיו לסמל המאבק הציבורי כנגד זיהום האוויר במפרץ חיפה וסביבותיה. חלקה העליון של הלבניה המזרחית קרס בחודש יוני השנה. הציור שציירתי היה בעקבות כתבה של ששודרה בטלוויזיה, בה צולמה ד”ר ליהי שחר-ברמן ומלחמתה נגד הזיהום במפרץ חיפה. הצילומים ד”ר שחר ברמן, כשברקע הלבניות (וכל מה שהן מסמלות), עוררו בי צורך להנציח את הרגשות על בד הציור ולבטא את אחד הרגע משמעותי בתחושת המאבק החתירה ל”ניצחון” והמלחמות שאחרי.

לא בכדי בחרתי בזיהוי הדמות החזקה, האקטיביסטית והלוחמת, בעיני, ברקע הלבניות שלאחר הקריסה, ולהשאיר את שאר הציור ריק, כסמל לתחושת השיממון והיובש במקום ולשאלה – לאן פנינו מעתה והלאה.  

החקלאות הישראלית – לאן פנינו?

בסמיכות, באותה התקופה, פרח לו שדה חמניות מתבדר ברוח ונהנה מתנועת כיוון קרני השמש  בשדות החקלאות של עמק זבולון. ציירתי את המראה המחמם בצבעו, כשברקע ניתן לראות את מורדותיו הצפון-מזרחיים של הכרמל ואת הסילואט המוכר של אוניברסיטת חיפה ובנייני פנורמה ואת האזור המיושב של חיפה ונשר, למורדותיו שסמוכים אל השדות ואל בתי הזיקוק. ציור שדה החמניות, כמו עוד רבים מציורי הנוף והטבע שלי, מסמל בעיני את המאבק ואת ההישרדות של החקלאות הישראלית ומעורר את השאלה לאן פניה. ואולי אירוני סימלו של הצבע הצהוב, המזוהה עם שדה החמניות ועם תנועת השמש שמפיח את ה”צבע השחור” ואת ענן העשן המזהמים את האזור. אני מרבה לצייר נופים ארצישראליים של סביבות חיפה והצפון וחשוב לי להציג את המראות המשקפים את המציאות הקיימת באזורינו.

אמשיך להעביר לכם, קוראי חי פה, דרך יצירותיי, את החוויות האישיות שלי כאמן, את חזות העיר חיפה וסביבותיה.