(חי פה) – הורים לילדים עם צרכים מיוחדים בגן עירייה לחינוך מיוחד בחיפה פתחו במחאה נוכח מחסור בטיפולים חיוניים לילדיהם. לטענתם, למרות שהמדינה קבעה סל טיפולים ברור ומוגדר לכל ילד, בפועל הילדים אינם מקבלים את הטיפולים המגיעים להם. ההורים מתארים מציאות מתמשכת של חוסרים בצוותים מקצועיים, ובעיקר מצביעים על היעדר קלינאית תקשורת ומנתחת התנהגות, שני תפקידים קריטיים להתפתחות הילדים בגיל הרך.
היעדר טיפולים חיוניים – אין כוח אדם
הורים לילדים בגן טוענים כי מאז תחילת שנת הלימודים, ילדיהם אינם מקבלים את הטיפולים שנקבעו להם על ידי המדינה. "אני אימא לילד על הספקטרום בגיל 5", מספרת אחת האימהות. "הבן שלי אמור לקבל טיפולים מגוונים במהלך שעות הגן: קלינאית תקשורת, מנתחת התנהגות, מרפאה בעיסוק. אבל שתי תרפיסטיות לא מגיעות, ואין גם מי שיחליף אותן. נאמר לנו שאין מה לעשות, וזה פשוט לא מתקבל על הדעת".
לדבריה, מדובר בטיפולים קריטיים שאינם בגדר העשרה או חוגים, אלא חלק בלתי נפרד מהתמיכה ההתפתחותית שהילד זקוק לה. "אם הוא יקבל את הטיפולים בעוד כמה שנים, ההשפעה לא תהיה דומה. זה חלון הזדמנויות שאנחנו מפספסים".
הצעות חלופיות לא מספקות – ההורים דורשים אנשי מקצוע מוסמכים
אימא נוספת מספרת כי הוצעו לה פתרונות חלופיים, כמו מדריכה שתסייע לעובדת אחרת בגן במתן הטיפולים. "זה לא מספיק", היא אומרת. "הבן שלי צריך תרפיסטית מוסמכת, עם ניסיון והכשרה. אני רואה כמה הוא זקוק לעבודה מקצועית, וכואב לי הלב שהוא לא מקבל את מה שמגיע לו".
היא מוסיפה כי מדובר בגן עירייה, אחד מתוך כמה גנים בעיר שמיועדים לילדים עם צרכים מיוחדים. "איך יכול להיות שבגן סמוך יש את כל הצוות הנדרש, ואצלנו אין? זה לא עניין של תקציב או מרחק, מדובר על אותה עיר, מרחק של כמה קילומטרים. הילדים שלנו לא סוג ב'".
מאבק ההורים: "לא נוותר עד שהילדים יקבלו את מה שמגיע להם"
ההורים מדגישים כי הם אינם מתכוונים לעצור את המאבק. "אנחנו נלחמים על מה שמגיע לילדים שלנו", הם אומרים. "אנחנו מרגישים שאנשים לא מבינים מה אנחנו עוברים כהורים לילדים עם צרכים מיוחדים. מעבר לטיפול היומיומי, אנחנו נאלצים להתמודד עם בירוקרטיה אינסופית, טפסים, מאבקים והכול כדי לקבל את מה שהמדינה עצמה קבעה שמגיע לילדים".
לדבריהם, כל בעיה חדשה מצטרפת לשרשרת של קשיים: אם אין בעיה בהסעות, חסרה תרפיסטית. אם יש תרפיסטית, יש בעיה בשילוב או בתרופה. "אנחנו מותשים, מגיעים לטיפול בילדים עם הלשון בחוץ. המדינה לא יכולה לפחות לתת את מה שהיא עצמה קבעה?"
ההורים מדגישים את החשיבות של קבלת הטיפולים בגיל הגן. "הטיפולים האלה עוזרים לילדים ליצור קשר חברתי, לדבר בצורה ברורה יותר, להבין את הסביבה", הם מסבירים. "אם לא עושים את זה עכשיו אי אפשר להשיג את אותה השפעה בגיל מאוחר יותר. זה לא עניין של נוחות, אלא של עתיד הילדים".
פנייה רשמית לעירייה ולמשרד החינוך – פירוט החוסרים בצוות הגן
ההורים שלחו מכתב רשמי לעירייה ולמשרד החינוך, ובו פירוט מדויק של החוסרים בצוות הגן. בין היתר נכתב בו כי בגן מועסקות מספר נשות צוות, שלא עובדות מתחילת השנה ומספר נשות צוות שעתידות לצאת לחופשת לידה בחודשים הקרובים וצריך להיערך מראש ולמצוא להן מחליפות.
ההורים מציינים כי בגנים אחרים מולאו חוסרים ואף הוחלפו אנשי צוות, ולכן אין סיבה שהדבר לא יתבצע גם בגן שלהם. הם מדגישים כי מלבד ילדים על הרצף האוטיסטי, מתחנכים בגן גם ילדים עם תסמונות גנטיות מורכבות, הסובלים מקשיים התפתחותיים רב-תחומיים.
פנייה לטיפולים פרטיים יקרים
בשל החוסרים, נאלצים ההורים לקחת את ילדיהם לטיפולים פרטיים לאחר שעות הגן. אך מדובר בפתרון יקר, שאינו נגיש לכל משפחה. "ההחזר שקיבלנו בשנה שעברה לא מכסה אפילו חודש טיפולים באופן פרטי", הם טוענים. "בנוסף, קשה למצוא תורים פנויים, והילדים עייפים אחרי יום שלם בגן. זה לא פתרון אמיתי".
דרישה ברורה: מימוש מלא של סל הטיפולים – טב"מ, מתי"א
ההורים דורשים כי ימולאו כלל החוסרים באופן מיידי, וכי יובטח לילדיהם מימוש מלא של זכויותיהם, 14 שעות טיפול שבועיות מטעם הטב"מ (טיפול רפואי מקדם) + 3 שעות שבועיות מהמתי"א (מרכז תמיכה יישובי או אזורי – הזרוע הביצועית ביישום חוק חינוך מיוחד במשרד החינוך) לפי צרכי הילד. "אנחנו לא מוכנים לקבל שום תשובה חוץ מתשובה שהילדים שלנו יקבלו את סל הטיפולים המלא", הם אומרים.
חליפת מכתבים שנמשכת תקופה בין ההורים למתי"א חיפה
ההורים מתכתבים במשך תקופה עם מתי"א (המכתבים שמורים במערכת) התגובה שהתקבלה למכתב ההורים הייתה כי "נעשה מאמץ למצוא קלינאית תקשורת", אך נכון לעכשיו אין מועמדת מתאימה. ההורים מקבלים תשלום, על מנת למלא את החוסר באופן פרטי אחר הצהריים, אך הם מדגישים כי אינם מעוניינים בכסף, אלא בטיפול מקצועי במסגרת הגן, כמו שמקבלים ילדים בגנים סמוכים.
מעיריית חיפה נמסר:
אף שנושא הסדרת הצוותים הפרא־רפואיים בגן אינו מצוי באחריות העירייה אלא באחריות משרדי הממשלה, העירייה מבינה את החשיבות הרבה של רצף טיפולי לילדים, ומודעת לפניית ההורים ולנושאים שעלו בה ולכן פנתה למשרדי הממשלה האמונים על הנושא, על מנת להבטיח מתן מענה לשירות לו זכאים הילדים. עיריית חיפה רואה חשיבות רבה במתן מענה לילדי החינוך המיוחד ולמשפחותיהם.
הסוגיה הזו אינה תיאורטית. בחיפה תלמידי חינוך מיוחד הלומדים במסגרות רגילות מקבלים שירותים חלקיים ולא סדירים, בעוד שהעירייה מונעת מהורים גישה מלאה לתיקי ילדיהם.
לאחר שפניתי ישירות למשרד החינוך בירושלים, נפתח תיק רשמי והגורמים הבכירים הביעו דאגה ממשית. הם הנחו אותי להגיש בקשה מסודרת לרשות המקומית והבהירו כי הם עוקבים אחר הטיפול במקרה.
הורים אינם מפיצים ‘שמועות’ — אנחנו חושפים כשלים מערכתיים: חוסר שקיפות בהקצאת תקציבים, היעדר תיעוד מסודר ושאלות קשות לגבי ייעוד הכספים המיועדים לילדים עם צרכים מיוחדים.
שימוש בתקציבי ילדים עם צרכים מיוחדים כהגנה מנהלית הוא אכזריות כלפי הילדים ופגיעה באמון הציבור כולו.
אצלנו בכיתה יש ילד ואם, ובשיחות בין הורים שמעתי שגם במסגרת אחרת דיברו על כך שכשלים שנצברו בעבר נמצאים היום תחת בחינה, אחרי שכמה גורמים כבר נשאלו.
לפי מה שמסתובב, יש מי שמנסים עכשיו להקדים מהלכים או לייצר גרסאות, וחלק מהמעורבים מרגישים שנמצאים תחת מעקב.
חשוב להדגיש – אלה שמועות בלבד, שיח הורי. אבל מי שמכיר את המערכת יודע איך דברים כאלה נראים כשהם מתחילים לצוף
תקציב החינוך המיוחד בחיפה הוא מהגבוהים בארץ. זו עובדה.
אך כאשר התקציב גדל ובמקביל מצטברים דיווחים על אבחונים חמורים יותר מהקבוע בהערכות פסיכיאטריות, על ילדים שאינם על הרצף האוטיסטי המוחזקים בכיתות חינוך מיוחד עד גיל 16, על שירותים בהיקף של כ־8,000 ש״ח לתלמיד שאינם ניתנים בפועל, ועל “תקלות הסעה” חוזרות הכוללות כתובות שגויות וניתוקי שירות — זו כבר אינה שאלה של משאבים, אלא של פיקוח.
החלק המדאיג ביותר הוא שלא מדובר בכשלים שדווחו ביוזמת המערכת להורים, אלא בדפוסים שהתגלו רק לאחר שאם אחת החלה לשאול שאלות מדויקות ולבקש מסמכים. מרגע זה — הדיון נפסק, המידע הוסתר, והטיפול הועבר מגורמים מקומיים לרמות בדיקה גבוהות יותר.
כאשר ילדים מסווגים באופן שאינו תואם אבחון מקצועי, כאשר מסלולי חינוך “מתארכים” מעבר לנדרש, וכאשר השירותים התקציביים אינם מגיעים לילד עצמו — יש מי שמרוויח, ויש מי שמשלם את המחיר בשקט.
זה כבר אינו עניין אישי, ואינו “תלונת הורה”.
זהו דפוס.
ודפוסים כאלה, בסופו של דבר, נבדקים.
מי שיודע — יודע.
זה ידוע שהטב"ם זה פח!
שעושים מה שהם רוצים בכל המסגרות!!!
הורים יקרים תשאלו את אנשי הצוות אם הם בכלל עובדים ולוקחים לטיפולים את הילדים שלכם! במקום זה הם מדברים בפלאפון או אוכלים ומדברים ביניהם כמעט כל היום!
ואת זה אני יודע מכמה אנשים שעובדים בגנים מבפנים!
נדיר למצוא צוות טוב של טב"ם!