לא שלטון ללא עוררין – הפיאסקו של פיטורי ראש מנהל התפעול בעיריית חיפה • פרשנות • ד"ר יריב שגיא

היו היה מלך יווני שלא הספיקו לו עושרו ואוצרותיו. גם הכוח והמעמד היו אמנם נחמדים ושימושיים, אבל יותר מכל רצה אותו המלך גם לכפות את עצמו על סביבתו ללא עוררין. אז זה בדיוק מה שהוא ביקש מאלוהיו וגם קיבל.  וכך, כל דבר בו נגע המלך הפך מיד לזהב טהור. גם למלכה שלנו בחיפה לא די בעוצמתה הפוליטית ובסמכויותיה מרחיקות הלכת. היא רוצה יותר. ומה היא בדיוק רוצה? נראה שגם קליש מעוניינת לכפות את עצמה על סביבתה ללא עוררין. הרי כך היה בסוגיית ביטול הרכבל (שלא בוטל לבסוף).  כך קרה גם בסוגיית צמצום התאגיד העירוני אתו"ס (שכנראה לא יצומצם לעת עתה). וכך קורה גם במקרה של פיטורי ראש מנהל התפעול, מר דוד לוריא, שפוטר לאלתר אבל בניגוד לכל הליך תקין.

מארבעה יוצא אפס

במועצת העיר האחרונה קיבל נחשון צוק, הסגן הכל-יכול של קליש, סמכויות החלטה בתחום ניהול משאבי האנוש בעיריית חיפה. זאת בנוסף להיותו מחזיק תיק כוח אדם בעירייה.
מדוע הכפילות?
מפני שבנוסף לנחשון צוק, מחזיקים בסמכויות ההחלטה בתחום משאבי האנוש גם מנכ"ל העירייה, מנהל משאבי האנוש וראש העיר. אבל מכיוון שמר צוק הוא גם מחזיק התיק הרלוונטי אז נחשו מי קובע את הטון בעיריית חיפה בנושא זה? המערך ההתקפי הזה עלול ליצור את התחושה כאילו העירייה מעסיקה עשרות אלפי עובדים. אבל הפרשייה הלא נעימה עם מר לוריא דווקא גורמת לעירייה להראות יותר כמו מכולת לפני פשיטת רגל.  זאת מכיוון שאף אחד מבין ארבעת ברי-הסמכה הללו לא הצליח לבצע את סדרת הפעולות הפשוטה אשר תביא לפיטוריו החוקיים של לוריא. הסיבה לכך היא שד"ר עינת קליש רותם פשוט החליטה לכפות את דעתה על המערכת, תוך שהיא מתעלמת מהבירוקרטיה שבדרך. במלים אחרות, ההחלטה המלכותית על עריפת ראשו של לוריא התקבלה כאילו היה עוד פיון בחצר המלוכה. אבל מה לעשות שקליש אינה מלכה ולוריא אינו ליצן החצר.

פיטורי לוריא – החלטה אימפולסיבית וגם קומפולסיבית?

ראש העיר תצטרך להבין בשלב כלשהו שאימפולסיביות היא אם כל חטאת בזירה הפוליטית. היא תצטרך להסיק שאימפולסיביות חושפת יותר חולשות מחוזקות ואפילו מובילה לטעויות. גם חשוב שראש העיר תדע שהבירוקרטיה עליה היא מדלגת לא נמצאת שם רק כדי להקשות על תהליכי קבלת החלטות שלה. הבירוקרטיה נמצאת שם בעיקר בכדי להגן עלינו, הנתינים של חיפה, ועובדי העירייה שלה מפני החלטות אימפולסיביות. החלטות בעייתיות כאלה עשויות לשאת לא רק מחיר מוסרי, אלא גם מחיר כספי. ומי אתם חושבים יצטרך לשלם את החשבון בסופו של דבר?

קומדיה של טעויות (?)

הפעולה האימפולסיבית במקרה של לוריא מצטרפת לקומדיה/טרגדיה של טעויות בתחום ניהול המשאב האנושי בעירייה. הרי כבר נאמר די והותר על שגיאות בית הספר שנעשו מול העובדים בעירייה ומול הוועד שלהם. גם התפטרותו של גזבר העירייה, מר ג'קי ואקים, מהווה, לדעתי, עדות להתנהלות בעייתית של ראש העיר כמנהלת ארגון. זה הרי ממש לא היה כוחות כשראש העיר החליטה לחשוף מעל בימת המועצה את חילוקי הדעות האישיים שיש לה עם מי מהנהלת העיר. לדעתי זה גם הקרין באופן די בעייתי על מערכות היחסים עם יתר הבכירים בעירייה. כי מי מהם ירצה להתווכח עם ראש עיר שעשויה להשמיע את תכני הוויכוח האישיים שלהם מעל בימת מועצת העיר? אבל לכך דווקא יש פתרון אלגנטי. אם ראש העיר נזקקת לבימה ציבורית על מנת לנצח בוויכוח עם הגזבר או כל איש מטה אחר, אז ייתכן שכל הסיפור הזה של דיונים אידיאולוגיים בפרהסיה פשוט לא מתאים לה. במקרה כזה הייתי מציע לה להאציל גם את ניהול המועצה לסגנה, נחשון צוק. בסך הכל הוא עושה רושם של אדם הרבה פחות אימפולסיבי ממנה.

מימי הקישון מעולם לא נראו נוצצים יותר

המלך היווני בעל מגע הזהב איתו פתחתי, הבין את הטעות שעשה רק לאחר שנמנע ממנו לאכול, לשתות ולחבק את הקרובים לו. כיוון שכך, הוא ביקש לוותר על מגע הזהב שלו ולשם כך פנה בתחינה אל זאוס. זאוס אפשר לו להסיר את הברכה המקוללת באמצעות רחצה בנהר הפקטולוס.
שמעת קליש?
ייתכן מאוד שאולי זה יעזור גם לך. אולי רחצה במימי הנהר הסמוך למקום מגורייך עשויה להסיר את הקללה גם מעליך. ואז יתאפשר לך סוף סוף לעבוד לפי התקן, הנוהל, החוק והפרוצדורה גם כאשר זה לא מאוד נוח.