ביום רביעי ה 22/05/19 התקיים ערב ההתרמה השנתי של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בחיפה והצפון. את הערב הנחתה העיתונאית והשדרנית שרון פרי. בתום הברכות הופיע
שלמה בראבא.
לאחרונה נראה שיש התעוררות מעודדת בכל מה שקשור לאלימות מינית. מה שהיה מושתק בעבר או נאמר בסוד, מקבל סוף סוף במה בשיח הציבורי, ברשתות החברתיות ובעיתונות. מספר הפניות במרכזי הסיוע עולה מדי שנה, גידול של 50% רק בחמש השנים האחרונות! אל תטעו, זה לא אומר שיש יותר פגיעות מיניות. ממש לא. זה אומר שכבר מותר לספר, מותר וצריך לבקש עזרה.
ועדיין – זה לא הזמן להתרווח לאחור. כל אישה וגבר המדברים על הפגיעה שעברו, חווים לצד התמיכה גם האשמות, ספקות ואי צדק. יש עוד עבודה רבה לעשות במערכת אכיפת החוק, בשיח הציבורי ובחינוך. כולנו צריכים להודות למי שעובדות יום יום, שעה שעה במלאכת הקודש הזו ודואגות לחברה טובה וחומלת יותר עבור כולנו. מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לא התעורר לאחרונה, הוא ער ופועל כבר למעלה מ 40 שנה. 40 שנים של סיוע, טיפול, דאגה, ליווי, חינוך, שינוי ומחאה רשומות לזכות הארגון החשוב הזה. בשבוע שעבר עשרות משתתפים הגיעו לאירוע כדי לתמוך בו בעשייתו ולאפשר לו שנה נוספת של עשייה מבורכת.
הדוברת הראשונה שהוזמנה לדבר הייתה חדווה אלמוג, חברת מועצת העיר חיפה, לשעבר סגנית ראש העיר ותת אלוף בדימוס. מחדווה נבצר מלהגיע בגלל אירוע משמח. חדווה היא אחת מהשותפות הוותיקות והמשמעותיות של מרכז הסיוע. אישה פורצת דרך בכל רמ"ח איבריה. מעבר לכך שבעצמה פרצה הרבה גבולות, היא השתמשה בכל עמדות המפתח שהגיעה אליהן כדי לקדם נשים. בכל השנים שכיהנה כסגנית ראש העיר חיפה מרכז הסיוע ידע שיש לו גב חזק, של מישהי שברגע האמת תתייצב לצידו בהבנה ברורה שמרכז הסיוע הוא ארגון חשוב לעיר הזאת ובכלל. גם מאחורי הקלעים וגם בגלוי, חדווה אלמוג תמיד תמכה בקידום זכויות נשים ובמאבק באלימות מינית, לא פחדה להתבטא בנושא ולקבל החלטות לא פשוטות ותמיד הייתה ידידת אמת של מרכז הסיוע.
אנדרי סויידאן (Swidan) הבעלים של חנות היין ספיישל ריזרב (Special Reserve). החנות של אנדריי ידועה כמוסד חיפאי ותיק ומקור לגאווה מקומית. אני לא יודעת כמה חיפאים יודעים שזו השנה החמישית שאדריי תומך במרכז הסיוע ותורם את היין הטעים ששתינו בקבלת הפנים. תודה לך אנדריי!
אנדריי: זכות גדולה לעמוד בפני אנשים נפלאים שפועלים יומם וליל לעזור ולתקן צלקת הרת אסון בחברה שלנו. ההשקעה במבוגרים ניכרת, אך כדי לחולל שינוי אמיתי עלינו ללמד את הילדים והנוער שתי מילים: "לא" ו "אסור".
בעידן בו הכל מותר והכל בר השגה. סלוגנים שמאדירים את האני: "אתה יכול!"!Yes, you can – צריך לעצור ולהגיד – "לא" ! לחנך את הדורות הבאים לשתי מילים החשובות ביותר בחינוך:
"לא" ו "אסור".
מדי שנה חשוב לתת במה לנשים שעבורן קיים מרכז הסיוע. אורטל היא חלק מקהילת מרכז הסיוע בשנה וחצי האחרונות. בזמן הזה הספיקה להיות חלוצה של ממש, כאשר השתתפה והובילה את פרויקט "מטראומה אישית לצמיחה חברתית", בו נשים שעברו פגיעה מינית פעלו על מנת לשפר את המפגש בין נפגעות לבין מערכת הבריאות. אורטל פתחה את הדלת עבור נשים שפונות למרכז הסיוע לא רק על מנת לקבל סיוע, אלא, כדי לקבל את הבמה והתמיכה להשמיע את קולן ולקחת חלק בשינוי פני החברה הישראלית. היום אורטל משתלבת כמרצה בהכשרות שמרכז הסיוע מקיים לאנשי מקצוע. בשבוע שעבר למשל, הרצתה בפני עובדות סוציאליות ב"מכבי שירותי בריאות". כיום אנחנו זוכים לשמוע את דבריה.
מנהלת העמותה, עתליה שיינפלד, אשר החלה תפקידה כמנהלת לאחר כארבע שנים בהן ריכזה את הפעילות החינוכית במרכז מציינת כי עתליה בחרה בתפקיד משמעותי עם אחריות רבה – היא אמונה על הובלת צוות של 12 רכזות, 80 מתנדבות הפזורות בכל אזור הצפון ו-20 מנחות ומנחים במחלקת החינוך.
עתליה שיינפלד: "ההתרגשות בערב כזה גדולה והלב מתרחב לראות כאן כל כך הרבה אנשים שהגיעו להתרגש איתנו ולתמוך בנו".
מרכז הסיוע קיים כבר 40 שנה. 40 שנה שברור לנו שאנחנו קמות בבוקר וכל מעייננו – לסייע לנפגעות, לנפגעים, ולקרוביהם. וזה ברור, זה הDNA שלנו, משם נולדנו. לסייע לנפגעות (אני כותבת נפגעות אבל כמובן שגם נפגעים). זה להיות איתן. להפר, גם אם לרגע, את תחושת הבדידות, את תחושת החריגות את התחושה שלא רואים אותי. זה להגיד את לא אשמה, את לא פגומה, ובעיקר- את לא לבד. אני אתך.
40 שנה, כמו בני ישראל הלכנו במדבר והיום אפשר לראות שהמציאות אכן משתנה. בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה המושג "סיוע" קיבל משמעות נוספת.
את לא לבד, זה לא רק – אני איתך • את לא לבד, זה גם – את לא היחידה. זה לא סתם קרה לך. הכאב האישי שלך הוא תוצאה של תופעה חברתית. גם ההבנה הזו היא סיוע, וגם בה יש ריפוי.
היום אנחנו שומעים על הרבה יותר נפגעות ונפגעים המספרים שגם אני, #METOO. הם מספרים על הסיבה למה לא התלוננו. אבל כעת משהו חדש קורה. פתאום, לשבור את קשר השתיקה זה לספר, אבל זה גם להגיד ולדרוש. לדרוש מהחברה לראות את הנפגעות והנפגעים. לגעת בכאב, להתחיל תהליך של ריפוי. אבל הפעם – ריפוי חברתי.
בשני פרויקטים מרגשים שקרו השנה ראינו איך נשים שעברו פגיעה הפכו את מסע הריפוי האישי למסע ריפוי חברתי. על הראשון דיברה אורטל – בפרויקט "מטראומה אישית לצמיחה חברתית" נשים שהיו מטופלות במערכת בריאות הנפש חוזרות אליה, הפעם בדרישה מהמערכת להשתפר.
ואת/ה לא לבד | טלפון 1202
הפרויקט השני צמח מיוזמה של נשים בקבוצת תמיכה. כחלק מהתהליך הן יצרו- ציירו, פיסלו, כתבו וארגו. שזה כבר מעשה אמיץ להפוך את הסוד והכאב למשהו ממשי, גלוי וחשוף. אותן 7 נשים אמיצות עשו צעד נוסף, הן הקימו תערוכה והזמינו את הציבור לצפות בסרטון שהוקרן לראות חלק מהיצירות שהוצגו בתערוכה "שלישי בעשר". הקול שנשמע ברקע הוא של נעמי רביד היקרה, שהנחתה במסירות את הקבוצה יחד עם דורית סגל. היא מספרת על התהליך ולאחר מכן מקריאה טקסט שכתבה אחת הנשים.
האומץ שלכן, נשים יקרות, להגיד שמתוך התהליך האישי, התהליך הקבוצתי, אני רוצה להגיד משהו לחברה, תואם את האג'נדה שלנו כמרכז סיוע – להוציא את התופעה החברתית של אלימות מינית מהמרחב הסודי אל האור. וזה הישג משמעותי- כשאני לוקחת את הכאב האישי והופכת אותו למסר חברתי. זה הניצחון על הטראומה, זה הניצחון על הפוגע שאמר לי אל תספרי לאף אחד, והנה אני לוקחת את זה ושמה את זה על במה. גם לכם, קהל יקר, יש את ההזדמנות לתת במה לאותן נשים. במארזים שקיבלתם תמצאו כרטיסי ברכה שנושאים חלק מהיצירות והטקסטים שיצרו הנשים. השתמשו בהם והפיצו אותם הלאה.
בהמשך הערב הוסיפו לציין והוקירו את הקהילה האהובה שנקראת מרכז הסיוע. "קהילה יקרה, זה הרגע האחד בשנה שמותר לא להצטנע. אני מזמינה אתכן לעמוד על הרגליים. הסייעות המתנדבות, את הפעילות, הצוות, את המנחות והמנחים של מחלקת החינוך ואת הועד המנהל.
מגיע להן כל מחיאת כף. הן אלה שמחזיקות את הקושי והכאב הכבדים ביותר והופכות אותו לאי של תקווה. אי שתענוג להגיע אליו כל בוקר ולהרגיש שיש טוב בעולם, שיש צדק ויש חמלה. איך הן עושות את זה? קוראים לזה "יתרון האור על החושך"- דווקא בחושך, האור הכי קטן מורגש ויש לו משמעות גדולה. ואתן נשים יקרות, מנחים יקרים – כולכם אור גדול מאוד.
ערב כזה הוא תוצר של עבודה קשה ונתינה טהורה".
והוסיפה להודות תודה חשובה לנשים שטוו במקצועיות את כל הפרטים בערב הנפלא הזה- שלומית מרסיאנו ואיריס חן ולכל מי שהגיע לאירוע. "וויתרתם על צליית מרשמלו במדורה ובאתם לתמוך בנפגעות ונפגעים, ובמאבק באלימות מינית". וגם תודה על שרכשתם, פרסמתם, ופרגנתם.
מספר הפונות והפונים לסיוע עלה השנה מ-900 פניות ל 1,500
מחלקת החינוך וההסברה גדלה גם היא ובשנה האחרונה הגיעה ללמעלה מ 8,000 בני ובנות נוער, מבוגרים ומבוגרות ומלבד זאת, קמו פרויקטים ייחודיים נוספים כמו – פרויקט המנטוריות אחת לאחת, קמפיין הסכמה חופשית וכמובן קו הסיוע בווטסאפ שמקבל קרוב ל 300 פניות בשנה. והרשימה עוד הולכת ומתארכת.
תודה
שני אלוני, מנהלת מרכז הסיוע לשעבר, הוזמנה לקבל תעודה להבעת ההערכה והתודה העמוקים של העמותה על תרומתה למרכז הסיוע, לנפגעות ונפגעים ולמאבק באלימות מינית.
לא ניתן להגיב