ביצות טובעניות הן משהו שאנחנו רגילים לשייך לאמזונס, למפרץ מורקאם באנגליה או ליערות מנגרובים עבותים. אבל בשנים האחרונות, במהלך עבודתי בשטח, גיליתי שגם בארץ הקטנה שלנו מסתתרות ביצות מסוכנות, לא כאלו שמופיעות בסרטי אימה, אבל בהחלט כאלה שמסכנות חיי אדם. רוב הציבור כלל לא מודע לקיומן, וחלקן כל כך נידחות ומסוכנות עד שאין שום דרך להנגיש אותן לציבור. זהו מסע בין המקומות שאסור לטעות בהם, בין תופעות טבע נדירות, ובין סכנות שמסתתרות ממש מתחת לרגליים.
ביצות בישראל? כן — אבל לא כמו שחשבתם
רבים מתקשים להאמין שיש בארץ ביצות טובעניות אמיתיות. לא מדובר בביצות ענק כמו באמזונס, אבל בהחלט קיימים אזורים שבהם הקרקע עלולה לשקוע תחת רגלי מטיילים. רוב המקומות הללו אינם מוכרים לציבור, חלקם סגורים לחלוטין, וחלקם פשוט נמצאים בשטח פראי ומסוכן שלא ניתן להגיע אליו ברכב ולעיתים גם לא ברגל.
יש מי שישאל: למה לא מזהירים? איפה זה נמצא? התשובה מורכבת. במקומות שבהם יש סכנת שקיעה למטיילים, מציינים זאת. אבל באזורים המסוכנים באמת אין טעם להציב שילוט. הם סגורים למבקרים, הגישה אליהם קשה ומסוכנת, ואין שום סיבה שמטיילים יגיעו לשם. גם אנשי מקצוע מגיעים לשם רק בצוותים ובציוד חילוץ, למקרה שמשהו ישתבש.
שלוליות חורף, הבטיחה בכנרת — והסכנות שמתחת לפני הקרקע
באופן כללי, בכל שלולית חורף קיימת סכנת טביעה או שקיעה, תלוי בסוג הקרקע ובמבנה הטופוגרפי. גם באזור הבטיחה בכנרת התגלו שטחים מועדים לשקיעה, לצד סכנת התייבשות בקיץ החם. אלו אזורים שנראים תמימים, אך עלולים להיות מסוכנים מאוד.
ים המלח: המקום הנמוך בעולם, והביצות המסוכנות ביותר בארץ
במהלך שלושים שנות עבודה בבולעני ים המלח נתקלתי בכמה אזורים בודדים שבהם קיימות ביצות מסוכנות במיוחד. הגישה אליהן מתאפשרת רק דרך הים וטוב שכך. ביצות אלו הן בעלות ניזול כה גבוה, שקפיצות של הצוות בקרבתן גרם לתנודות, הבוץ הוא כל כך דליל עומקו היה חמישה מטרים… מדוד.
המראה היה מאיים אפילו עבור צוותים מחו"ל, אנשים שמורגלים במחקר בשטחי ביצות בעולם. הם הודו שזה אחד המקומות המסוכנים ביותר שראו, אך גם אחד המרשימים.
ולפעמים הסכנה נמצאת ממש ליד הבית
בשנת 2016, בעקבות נסיגת חופים באזור הקריות, החלה הזנת חול מאסיבית. ספינות שאבו חול והזרימו אותו לחוף באמצעות מתקני התזה ענקיים. התערובת של חול ומים יצרה ניזול מסוכן, והרשויות סגרו את החוף מחשש לשקיעת אנשים. הוצבו שומרים לאורך כל שעות היממה כדי למנוע אסון.
רק לאחר כשבוע, כשהקרקע התמצקה, נפתח החוף מחדש. זו הייתה דוגמה חיה לתופעת הניזול, ממש כאן, ליד הבית.
ומה קורה בעולם?
ביצות מנגרובים ברחבי העולם מלאות אזורי שקיעה מסוכנים. מדריכים מקצועיים מלווים תיירים למקומות כאלה, אך טיול עצמאי בעומק הסבך עלול להיות קטלני. מפרץ מורקאם באנגליה הוא דוגמה ידועה לשמצה, שם נעלמו בשנת 1984 אוספי צדפות מהקהילה הסינית, לאחר ששקעו בבוץ טובעני.
לסיכום: לדעת, להתעדכן — ולא להיכנס לשטח מסוכן
המסר שלי פשוט: תמיד כדאי להתעדכן לפני יציאה לשטח. לא להיכנס למקומות מסוכנים. לא להתקרב לאזורים שסומנו כסכנת שקיעה. ולא לחפש הרפתקאות במקומות שאינם מיועדים למטיילים.
הטבע יפה ומרתק — אבל גם יודע להיות מסוכן.