א'
ציפור קוראת: "שנה טובה"
בכול צבעי הקשת.
"תהא שזורה באהבה"
את זאת היא מבקשת.
ב'
תשב ציפור על הענף,
את גוזלה תשאירה.
הנה היא בעלת כנף:
"שנה טובה" תשירה.
ג'
יראו אותה הזרזירים
וחיש הם יחקוהַ.
על שירתה גם הם חוזרים
וצווארם שָקוּעַ.
ד'
הנה התוכי שממול
לפתע מתעורר הוא.
שולח הוא שריקת תגמול.
הנה גם משורר הוא.
ה'
יורד הלילה על תבל.
על עץ אורב האוֹחַ.
את שריקתו הוא מתבל:
"שנה טובה: לשמוח!".
ו'
ועל ענף שלמולו
כבר נחה התנשמת.
היא משיבה לו כגמולו;
שנה טובה נושמת.
ז'
וככה ציפורים שרות.
קולן צלול לבטח.
ומצטרפות גם אחרות.
שנה טובה בפתח.
ח'
אל מול בשורת הציפורים
גם בני אדם יפנימו:
קָרֵב ובא יום כיפורים.
בתפילתם ינעימו:
"שנה טובה!"

