המזרח התיכון והזירה הבינלאומית השתנו בקצב מהיר בשנתיים האחרונות: מלחמות, בריתות שנסדקו, ומעצמות שמזיזות את מרכז הכובד שלהן. התחושה שהאירועים רודפים זה את זה במהירות מסחררת אינה מקרית, אנו עדים לקריסת סדרים ישנים ולכתיבת כללי משחק חדשים תוך כדי תנועה.
השברים הגיאופוליטיים המרכזיים
כדי לעשות סדר בתוך הסערה, אפשר למפות את התהליך דרך שלושה וקטורים מרכזיים:
- קריסת הסטטוס-קוו: המלחמה שפרצה באוקטובר 2023 הוכיחה כי "ניהול הסכסוך" הגיע לסיומו. האשליה שניתן לעקוף את הסוגיה הפלסטינית באמצעות הסכמי נורמליזציה בלבד התנפצה, ובמקומה קיבלנו עימות רב-זירתי ישיר.
- התנגשות בין גושים: האזור הפך לזירת מאבק בין ציר "ההתנגדות" בהובלת איראן ובגיבוי רוסיה וסין, לבין קואליציה מערבית-אזורית בהובלת ארה"ב. מאבק זה קשור ישירות למתחים העולמיים באירופה ובאוקיינוס השקט.
- סדקים בבריתות הישנות: ארה"ב מנסה לצמצם מעורבות אך נשאבת חזרה, בעוד שותפותיה באזור בוחנות גיוון סיכונים ומדברות במקביל עם בייג'ינג ומוסקבה.
תפקידן של איראן וסין במפה החדשה
איראן (מחוללת הסערה): עברה מלוחמת פרוקסי מעורפלת לעימותים ישירים דרך "טבעת האש", והציבה את עצמה כחלק מרכזי מצירוף כוחות מול המערב.
סין (המתווכת השקטה): מונעת מאינטרס כלכלי נטו (נפט ומסחר). היא מנצלת את הוואקום האמריקאי לקילוף השפעה ודיפלומטיה תועלתנית, ללא מחויבות ביטחונית.
בשורה התחתונה: הבלבול אינו נובע מחוסר במידע, אלא מהצפה שלו. בעוד איראן מספקת את ה"אש" שמפרקת את הסדר הישן, סין מחכה לאסוף את השברים הכלכליים, ואנו נדרשים להבין את אינטרסי העומק כדי להפריד בין הרעש התקשורתי למגמות האמיתיות.