מהמפרץ הפרסי אל גבולות ישראל
בחלק הראשון טענתי כי מוקד העימות בין ארצות הברית לאיראן אינו מתמקד עוד רק בתוכנית הגרעין, אלא במאבק רחב על עיצוב המזרח התיכון. המאבק סביב מצרי הורמוז, הסנקציות, הכלכלה וההשפעה האזורית משליך כבר היום על לבנון, סוריה, רצועת עזה ויהודה ושומרון.
מבחינת ישראל, אין לראות בזירות הללו אירועים נפרדים. כולן מחוברות זו לזו באמצעות האסטרטגיה האיראנית, המבקשת להפעיל לחץ על ישראל ועל המערב באמצעות רשת של שלוחות ומוקדי השפעה.
לבנון – מבחן המדינה מול חיזבאללה
לבנון ניצבת בצומת דרכים. לאחר שנים שבהן חיזבאללה היה הכוח הדומיננטי במדינה, גוברת המעורבות האמריקנית והערבית בניסיון לחזק את מוסדות השלטון ואת צבא לבנון.
פגישתם של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ ונשיא לבנון, ג'וזף עאון, לצד המגעים עם סעודיה ומדינות המפרץ, משקפים רצון לייצב את לבנון מבחינה כלכלית וביטחונית ולהקטין בהדרגה את תלותה באיראן.
אם צבא לבנון יתחזק ויפרוס את סמכותו בכל שטחי המדינה, יוגבל בהדרגה חופש הפעולה של חיזבאללה. זהו תהליך ממושך, אך הוא עשוי להיות משמעותי יותר מכל מבצע צבאי נקודתי.
מבחינת ישראל, האינטרס ברור: לבנון ריבונית ומתפקדת עדיפה על לבנון הנשלטת בידי ארגון חמוש הכפוף לאיראן.
סוריה – מאבק על נתיבי ההשפעה
גם בסוריה מתעצבת מציאות חדשה. החלשת המעורבות האיראנית לצד ניסיונות לבסס מחדש את מוסדות המדינה עשויות להשפיע ישירות על ביטחון ישראל.
אם השלטון בדמשק יצליח להשליט סדר לאורך גבולות המדינה, ייפגעו נתיבי הברחת אמצעי הלחימה מאיראן אל חיזבאללה. במקביל, התחזקות ההשפעה הטורקית מחייבת את ישראל לעקוב בזהירות אחר ההתפתחויות ולשמור על חופש פעולתה.
עזה – המלחמה על המשילות
גם לאחר הפגיעה הצבאית בחמאס, מתברר שהמערכה אינה מסתיימת בשדה הקרב. ארגון חמאס שואף לשקם מחדש את מנגנוני המשילות האזרחיים שלו באמצעות חלוקת סיוע, שירותים ציבוריים וניהול החיים ברצועה.
לכן, הצלחת ישראל לא תימדד רק בפגיעה בכוחו הצבאי של חמאס, אלא גם ביכולתה לקדם חלופה אזרחית, בשיתוף ארצות הברית, מצרים ומדינות ערב המתונות, שתמנע את חזרת הארגון לשליטה מלאה.
יהודה ושומרון – אחריות ביטחונית ומדינית
יהודה ושומרון ימשיכו להיות אחת הזירות הרגישות ביותר גם בשנים הקרובות.
המאבק בטרור חייב להימשך בנחישות, אך במקביל חשוב להקפיד על שלטון החוק ועל אחריות ממלכתית. אלימות מצד כל גורם פוגעת בראש ובראשונה באינטרס הישראלי ומחלישה את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.
שמירה על אמון הציבור בצה"ל, במשטרה ובמערכת הביטחון היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי.
ארצות הברית, סעודיה והסדר האזורי החדש
במקביל לעימות עם איראן, הולך ומתהדק שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לסעודיה.
ההתקדמות בתחום הגרעין האזרחי, לצד ההידוק הביטחוני והכלכלי בין שתי המדינות, עשויה להשפיע על מאזן הכוחות באזור. מבחינת ישראל, יש בכך הזדמנות לחיזוק המחנה המתון, אך גם צורך לוודא שכל הסדר עתידי ישמור על יתרונה האיכותי והאסטרטגי.
היחסים בין ירושלים לוושינגטון ימשיכו להיות מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל. גם כאשר קיימים חילוקי דעות טקטיים, חשוב לשמר את האמון ואת שיתוף הפעולה האסטרטגי.
שלושה תרחישים אפשריים
החודשים הקרובים עשויים להוביל לאחד משלושה מסלולים:
- הראשון, הסדר מדיני חלקי בין ארצות הברית לאיראן, שיביא לרגיעה יחסית אך לא יפתור את כלל המחלוקות.
- השני, המשך עימות בעצימות נמוכה, שבו איראן תמשיך להפעיל את שלוחותיה וישראל תידרש להתמודד עם כמה זירות במקביל.
- השלישי, הידרדרות לעימות אזורי רחב, אם המשא ומתן יקרוס או אם אחד הצדדים יבחר במהלך צבאי משמעותי.
אין מדובר בתחזית, אלא בשלוש אפשרויות שישראל חייבת להיות ערוכה אליהן.
מסקנות
הלקח המרכזי הוא שהמערכה מול איראן אינה מוכרעת רק בתקיפות צבאיות. היא מוכרעת גם באמצעות בניית קואליציות אזוריות, חיזוק המדינות המתונות וצמצום מרחב הפעולה של איראן ושלוחותיה.
לבנון יציבה יותר, סוריה ריבונית יותר ועזה שאינה נשלטת בידי חמאס, כל אלה משרתים את האינטרס הישראלי לא פחות מהישגים צבאיים נקודתיים.
שלוש המלצות למדינת ישראל
- הראשונה – להעמיק את התיאום האסטרטגי עם ארצות הברית ולשמור על הברית בין המדינות כבסיס לביטחון הלאומי.
- השנייה – לפעול, יחד עם שותפותיה, לחיזוק המדינות המתונות באזור ולצמצום השפעתה של איראן באמצעות כלים מדיניים, כלכליים וביטחוניים.
- השלישית – לגבש אסטרטגיה אזורית כוללת, המשלבת עוצמה צבאית, יוזמה מדינית, עליונות טכנולוגית והיערכות מתמשכת לאיומים המשתנים.
המזרח התיכון של השנים הקרובות יהיה שונה מזה שהכרנו בעשורים האחרונים. ישראל חייבת להיות שותפה בעיצובו, לא רק להגיב אליו.
האם הכתבה עניינה אותך?