ביום חמישי, 7.5.26, תיפתח בחממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה התערוכה "קריטי משותף 2026", תערוכה קבוצתית המציגה שמונה פרויקטים אמנותיים קהילתיים שנוצרו במהלך השנה החולפת על ידי תשעה אמנים. הפרויקטים נולדו ממפגשים עם קהילות מגוונות, בהן מפונים משלומי, קהילות להט"ביות, עולים חדשים מרוסיה ואוקראינה ועוד.
תשעה אמנים, שמונה פרויקטים – אמנות שנולדת מתוך מפגש אנושי
האמנים שנבחרו לתכנית החממה פעלו לאורך שנה שלמה עם קהילות, במרחבים ציבוריים ובמפגשים יחידניים, ביצירה אמנותית שחומריה הם נוכחות, דיאלוג ומפגש אנושי. הם ליוו על ידי צוות החממה ונתמכו בתהליכי היצירה על ידי מוזיאוני חיפה.
לדברי עוז זלוף, אוצר החממה לאמנות מקום: "בתוך מציאות שנעה בין מלחמה להפסקת אש, האמנים בתערוכה הזו מסמנים מחדש את הדחוף, את הקריטי, את מה שחייב להישמר עבור היחיד והמשותף. הם פועלים מתוך הרחוב, השכונה, הסלון והמפגש האנושי, והופכים אותם לסטודיו חי של יצירה, מחקר ותצוגה." זלוף הוסיף כי "עבודותיהם אינן רק תגובה למציאות, אלא פעולה אמנותית שמבקשת להשיב עליה כוח, רוח ומשמעות. דווקא בימים של אלימות והשתקה, הם מתעקשים ליצור ולבנות."
קטיה אנסקי מנחה בציור קבוצת קשישים מפונים מהיישוב שלומי, המופגז בימי המלחמה בצפון, בעודם חוסים במלון בחיפה. היא מנחה אותם בטכניקת ציור נוף, מהנוף הארעי החיפאי ועד לשיבה הביתה ובמקביל מציירת ציורי פורטרט שלהם לצד ציורי נוף המנכיחים טבע שרוף, מופצץ ומתחדש של הצפון הישראלי.
ורה גייליס עובדת עם עולים חדשים מרוסיה ומאוקראינה, מנחה אמנים במקום מושבה בטירת הכרמל, ומעבדת דימויים דוקומנטריים לפסיפסים שמקורם בתעודות העולה של המשתתפים. בנוסף, תוצג עבודת וידאו המתעדת אותה בצעדה פרפורמטיבית בעיר העתיקה בירושלים, בעודה מניפה כדגל את תמונת הפספורט שלה מתוך תעודת העולה.
נראות לסבית, קוויריות ובובות ברחובות חיפה
נעה זני מציגה בתערוכה דימויים ויזואליים של נראות ונוכחות לסבית, שנאספו בסדרת מפגשים אינטימיים ברחבי הארץ. הדימויים עוברים "צריבת שמש" בטכניקת הדפס ייחודית הצובעת אותם בכחול, ומהווים כניסה לארכיון משותף. בנוסף, היא מציגה את הפרויקט "סימנים מוקדמים", קטלוג הכולל הדפסים כחולים ותמונות ילדות של משתתפות, המצביעות על נוכחות מוקדמת של סממנים לסביים בילדותן.
רוני פיקסלר עבד עם צעירים מהקהילה הקווירית בחיפה והוביל מהלך הכולל פרפורמנס, פיסול ווידאו תיעודי. בתערוכה תוצג עבודת וידאו המתעדת את חברי הקבוצה שיצרו בובות בגודל אנושי מחומרים זולים, והופיעו איתן במקומות שונים ברחבי חיפה, בשוק, בין הבאסטות והצרכניות. המושג "חומרים זולים" מהדהד באופן רב-משמעי, גם כתיאור של חומר פשוט של עיסת נייר וגם כקריצה לתפיסה החברתית של החומר האנושי הקווירי.
מפונים מהצפון, עולים חדשים וצעירים ששואלים "איך להישאר"
כרמל הררי שואלת עם צעירים בישראל את השאלה "איך להישאר", ומייצרת מהלך גרפי של איור המשולב בעריכה אינטנסיבית של טקסט מדובר לכדי שירה. היא מבקרת בפסטיבלים של צעירים, בערי מקלט זמניות בחניונים מתחת לאדמה, ובהתיישבות צעירים במנרה נוכח הפגזות והרס.
סטודיו נייד בשדרות בן גוריון, ואדי ניסנס וחלומות דרוזיים
חגית אונמני רובינשטיין וגורה שכטר פתחו סטודיו נייד בשדרות בן גוריון בחיפה, שם יצרו קשרים עם שכנים ועוברי אורח באמצעות שאלון מפתיע, והזמינו קהל רנדומלי ליצירה משותפת. בתערוכה יוצג השאלון כהצעה למעורבות הקהל, ולצדו יצירות נבחרות שלא ניתן לדעת אם נוצרו בידי האמניות או בידי עוברי אורח.
ליאן שרקייה פתחה סטודיו בבית סבתה שבואדי ניסנס, שם היא בוחנת את משפחתה ואת שייכותה למקום, מתעדת, מקליטה, מצלמת ומפסלת. בתערוכה תוצג סדרת צילומים וסריקות של מראה-מקום אינטימי על נייר מטבח סופג.
מאלאק מנסור מקבצת קבוצה של צעירות מהקהילה הדרוזית בעוספיה, ויחד הן יוצאות למסע של תיעוד חלומות ומחקר רוחני. בעקבות פרשנות החלומות, מנסור יוצרת מהלכים פיסוליים, ובתערוכה יוצג פסל מדיטטיבי שיצרה באופן אינטואיטיבי.
מוזיאוני חיפה: "החממה הפכה לתכנית דגל"
מנכ"ל מוזיאוני חיפה, יותם יקיר: "החממה לאמנות מקום היא מיזם של אמנים העובדים עם קהילות בחיפה, בתוך הקהילה שהם בחרו, וכך נוצרים חיבורים אנושיים מיוחדים ומרתקים." לדבריו, החממה פועלת כבר חמש שנים, והשישית כבר יוצאת בקרוב לדרכה.
יקיר הוסיף כי "במשך השנים, הפכה החממה לתכנית דגל של מוזיאוני חיפה שאנו גאים בו מאד, אך לא היינו יכולים לקיים את היצירה המופלאה הזו ללא תמיכה, השנה של קרן דניאל הווארד וקרן אדמונד דה רוטשילד, להם אנחנו מודים מעומק הלב."
פרטים:
התערוכה תוצג בחממה לאמנות מקום, ברחוב שבתאי לוי 24 בחיפה.
שעות הפתיחה: ימים א'–ה', 10:00–16:00.
הכניסה חופשית.
התערוכה תינעל ב-24.9.26
שמעתי מאמנית שהשתתפה בעבר שאלה חשובה:
למה האמנים בחממה לא מוצגים במוזיאון? אם זה פרויקט הדגל כפי שמתבטא המנכל וכל כך ראוי וחשוב וקריטי ומשותף אז למה זה מופרד לאגף החינוך המוזיאלי מחוץ לכותלי המוזיאון?