בראשית הוא אמר: "יהי אור".
אך לא העלה בדעתו כמה גרסאות לאור.
ממרום משקיף על בריאת העולם.
בני האדם, ככוכבים קטנים נושאים אור בכף ידם.
המסך גבר על הזריחה.
הגבול בין אור לחושך איבד את חדותו.
אור כחול מהבהב ברציפות, עד שהשמש חדלה להיות אמת מידה.
הם הולכים ברחובות, יושבים זה לצד זו,
והאור עולה מפניהם באותו גוון.
קליק זעיר והנחמה ערוכה על הצג.
לעיתים נדמה שאף השיח, החליף מילים באייקונים מהבהבים.
הטכנולוגיה צומחת לגובה,
כמו יער אנטנות שולחות וקולטות ללא הרף.
מבט שאיבד את פני האחר,
ולב שמחכה שירימו איליו עיניים.
אוי מה קורה פה: "אלוהים אדירים!"
האדם הרחיב גבולות, קירב מרחקים,
כינס יבשות אל תוך מסך דק.
עולם ומלואו לפניו, אך עיניו שקועות במסך.
התחושות שונות, המגע הופחת
והניחוחות נשאה אותם הרוח.
מן המרומים אין מונים עוקבים.
אלא, את הרגע שבו האדם מרים מבטו מן האור שבידו,
ומגלה אור בפניו של היושב לצידו.