(חי פה) – יאנה קוסוב ליפלנדסקי ופולינה חסיס, שתי אחיות מבית החולים רמב"ם, חוו בסוף השבוע, רגע שמעטים עוברים, פגיעה ישירה של רסיס שחדר לבניין שבו הן גרות בטירת כרמל. יממה לאחר מכן, במקום להתכנס בבית או לקחת הפסקה, הן התייצבו לעבודה בתחושת שליחות עמוקה. עבורן, הטיפול באחרים הוא לא רק מקצוע, הוא עוגן, כוח ודרך להתמודד עם מציאות מטלטלת.
אחיות, שכנות, ושורדות
יאנה קוסוב ליפלנדסקי, בת 39, אחות אחראית בטיפול יום פסיכיאטרי ברמב"ם, ופולינה חסיס, בת 52, אחות אחראית באשפוז יום אי־ספיקת לב, חולקות לא רק את אותו מקום עבודה, אלא גם את אותו בניין מגורים. הקשר ביניהן נבנה לאורך שנים של עבודה משותפת, אך קיבל משמעות חדשה לגמרי בשבת האחרונה, ה־28 בפברואר 2026.
באותו ערב, רסיס חדר ישירות לבניין שבו הן גרות. למרות ההלם והרעש, שתיהן יצאו ללא פגע. "זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי," אומרת יאנה, "ואנחנו יודעות את זה היטב."
חוזרות לעבודה — כדי לנשום
למחרת, כשהשכונה עוד מתאוששת, הן כבר היו בדרכן לבית החולים. עבור שתיהן, החזרה לשגרה המקצועית הייתה לא רק חובה, אלא צורך נפשי.
יאנה מספרת: "זו זכות לקום יום אחרי אירוע כזה ולסייע לאחרים. זה משחרר, מנתק מהלחץ, ומחזיר אותנו למה שאנחנו יודעות לעשות הכי טוב."
פולינה מוסיפה: "החוויה מטלטלת, אבל קיבלנו חיבוקים מכולם. אני רגילה להיות בצד שמרגיע, ובכללי אני אדם חזק. בעבודה אני מרגישה הכי בטוח. בזמני לחץ וחירום, אנחנו אלופים."
כוח נשי, מקצועי וישראלי
הסיפור של יאנה ופולינה הוא סיפור על חוסן, אישי, מקצועי וקהילתי. על שתי נשים שמצאו את עצמן בלב אירוע מסוכן, ובחרו להגיב בדרך שמאפיינת אותן: בעשייה, בחמלה ובמסירות.
הן מייצגות את הרוח של מערכת הבריאות הישראלית, כזו שממשיכה לפעול גם כשהבית נפגע, כשהלב רועד, וכשהמציאות דורשת יותר ממה שנדמה שאפשר לתת.