ביוזמת "מועדון רוטרי סטלה מאריס חיפה" ועמותת "קו משווה" התקיים ביום חמישי ה-14/9/23, בבית מלון בוטניק בחיפה, כנס בנושא "תקווה בעבודה"- סיפורי הצלחה מייצרים מציאות אחרת.
טאלנטים ערבים
הכנס נתן במה לסיפורי הצלחה של טאלנטים ערבים הממלאים תפקידים משמעותיים במשק: בסקטור העסקי, הציבור, האקדמיה והתקשורת וזאת על מנת לחזק ויקטור ההישגיות וההשפעה הקוליקטיבית החיונית בחברה הערבית. כמו כן, הכנס דן גם באתגרים שעומדים בפני האקדמאים הערבים היום בכניסה לשוק העבודה והדגיש את סיפורי ההצלחה של אנשים מובילים באקדמיה ובשוק התעסוקה.
המשתתפים באירוע
באירוע השתתפו בוגרי עמותת "קו משווה" וחברי "מועדון רוטרי סטלה מאריס חיפה". סאמי אסעד מנכ"ל עמותת "קו משווה" הדגיש את חשיבות העבודה המשותפת בערב זה ובהתחייבותה של העמותה להמשיך לפתח מיומנויות וכישורי האקדמאים הערבים כדי להשתלב בשוק העבודה בתפקידי ניהול.
חשיבות החשיפה לסיפורי ההצלחה
מצידו הדגיש רו"ח ועו"ד בשארה עבסאוי, מנהל "מועדון רוטרי סטלה מאריס חיפה", את חשיבות החשיפה לסיפורי ההצלחה ולהבין לעומק את האתגרים העומדים בפני האקדמאים הערבים בשוק העבודה הישראלי ואת השפעת השתלבותם במשרות מתאימות על שיפור המצב הכלכלי בחברה הערבית בפרט ובחברה הישראלית בכלל.
סיפורה של ראואן עומר
ראואן נולדה בכפר זמר במשולש. היום היא נשואה וגרה בבאקה אלגרבייה. מגיל צעיר היא התעניינה בתחומי המדע והטכנולוגיה ורצתה להיות מהנדסת. לאור זאת, לאחר סיום לימודיה בתיכון האורתודוקסי הערבי בחיפה, היא החליטה ללמוד בטכניון, על אף שבאותה תקופה אחוז הסטודנטים הערבים בתואר ראשון בתחומי הנדסה עמד על 9%.
כמו כן, הטכניון לא היה נחשב כמתאים לנשים מנקודת המבט של החברה. למרות זאת, היא סיימה את התואר הראשון והשני בהנדסת ביוטכנולוגיה בטכניון בהצטיינות, ועבדה בחברת טבע למשך כשנתיים.
מצטיינת צעירה
לאחר מכן, היא חזרה ללמוד דוקטורט בטכניון בתחום הננוטכנולוגיה והנדסה כימית וסיימה בהצטיינות. במהלך הלימודים ביצעה מחקרים פורצי דרך בתחום פיתוח חיישנים חכמים לגילוי וניטור מחלות ופרסמה מספר מאמרים בכתבי עת מובילים ובכנסים גלובליים.
כתוצאה מכך זכתה בפרסי הצטיינות בינלאומיים בתחומי מדע ומנהיגות, כולל פרס החוקרת הצעירה ופרס ההישג של מקינזי ונכללה ברשימת 40 הצעירים המבטיחים של גלובס מתחת גיל 40.


הטאלנטים הערבים למדו באוניברסיטה בגיל 19-22 בזמן שיהודים נאלצים לתת 3 שנים בהגנה על המדינה.
הטאלנטים הערבים לא עושים אפילו שירות לאומי.
למה צריך לקדם אותם על פני מי שמסכנים את חייהם להגן על מדינת ישראל ותורמים לה 3-4 שנים מחייהם?
איפה הקו המשווה בין שירות צבאי או לאומי באורך שווה לכל המגזרים?