מודי בן אבי (ממשפחת ספדיה), חבר ועד עמותת קהילת ארם צובא (חלב) אחראי לפעילות סליחות בה משתתפים תלמידי כיתות ו' בבית הספר ניגונים רוממה מדי שנה.
כך מספר מודי: "עיקר פעילות העמותה היא בית הכנסת, שנוסד על ידי הורינו, שהגיעו בשנת ה-40 וה-50 לארץ. אבי הגיע לארץ בגיל 15 בשנת 1942 מחלב בסוריה מהעיר ארם צובא, שהיא עיר ידועה בפייטניה, חזניה וחכמיה. יש כתר עתיק שמיוחס לארם צובא, שעליו שם הרמב"ם את ידו. אני חזן ופייטן של בית הכנסת ואני גם מלמד ילדים לבר המצווה מזה 27 שנה".
אודות בית הכנסת
כך הוא ממשיך לספר: "בית הכנסת נמצא ברחוב סירקין 29 בחיפה. את הפעילות הבית ספרית של הסליחות, שאני עושה כבר 16 שנה, יזמה מנהלת בית הספר רוממה לשעבר אורלי ניר. היא התגעגעה לאותם ימים שהיא זכרה מילדותה בהן קמה ב-4 בבוקר לסליחות מתחילת חודש אלול ועד יום הכיפורים. היא פנתה אליי ואמרה לי שהיא ממש רוצה להחזיר פעילות זו, ואני היצעתי לקיים את הפעילות בבית הכנסת שלנו בשוק תלפיות. בבית הכנסת שלנו מתקיימות תפילות בכל יום ובשבתות. תפילת הסליחות מתקיימת בשעה 4:30 בבוקר מדי יום במשך 40 יום, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים.״
ההורים התנגדו והשתכענו
מודי ממשיך ומספר: ״בהתחלה היו התנגדויות של ההורים, כי צריך לקום מאוד מוקדם לפעילות אליה יש להגיע בשעה 3:45. חלק מההורים אמרו שניתן לעשות את תפילת הסליחות בלילה בשעה 23:30 או חצות. אני הזכרתי להם את המשפט "קמתי באשמורת הבוקר" (ציטוט מתוך הספר של הסליחות, אחד הפיוטים שפותחים את תפילת הסליחות). ההורים השתכנעו ומאז לפני כל תחילת שנה שואלים הורי כיתה ו' האם גם השנה תתקיים הפעילות. הם מחכים בכל שנה ומתרגשים לקראת הפעילות הזו".
מודי ממשיך לספר: "עם תחילת הפעילות, אני מרצה הרצאה קצרה לתלמידים. בהרצאה אני מספר על הפעילות של בית הכנסת בבוקר, מספר על הסליחות, מה זה סליחות, מאיפה התחילה תפילת הסליחות. אני מספר שהפיוטים של הסליחות נכתבו על ידי משוררים ופייטנים עוד בגולה בספרד, ביניהם רבי יהודה הלוי ועוד.
אני מספר להם למה חשוב לסלוח לאדם שפגע בך. הרעיון הוא להוריד ממך את המסע הכבד שאתה סוחב איתך בעת סכסוך עם חבר או שכן או כל אדם אחר וגם על מנת להיות בקשר חברי עם האדם השני, התלמיד השני, שנפגע. התלמידים מקבלים מושגים ביהדות ושומעים תקיעת שופר. בנוסף הם לומדים את הטכניקה של התקיעה בשופר".
על תפילת הסליחות
כך מודי מספר: "תפילת הסליחות היא בעצם מול הבורא. אנחנו מבקשים מהבורא סליחה, אם עשינו דבר לא טוב. יש לנו את הפיוט אדון הסליחות, שנכתב לפי א' ב', כדי שהמתפלל יזכור את המילים, ובפזמון אנחנו אומרים, חטאנו לפניך, רחם עלינו. אנחנו מבקשים מאלוהים, שיסלח לנו אם פגענו במישהו".
על הפעילות
"תלמידי בית הספר מגיעים למפגש בתחנת דלק מצה בשעה 3:45 לפנות עם בוקר עם ההורים. משם נוסעים בשיירה לשוק תלפיות. כבר בחניון התלמידים, ההורים והמורים מקבלים הרצאה על הקרבות של שחרור חיפה בשנת 1948 על ידי חבר הקהילה יוסף קיסר (96), בן כיתתו של אבי בחלב בסוריה. הוא היה חבר הפלמ"ח ונולד בארם צובא בחלב בשנת 1926. לאחר ההרצאה עולים התלמידים, ההורים והמורים להשתתף בתפילת הסליחות, שמלווה בשירה ופיוטים ובמהלכה נשמעת תקיעת השופר. לאחר התפילה התלמידים חוזרים חזרה לבית הספר.״
דפנה בוננה, מנהלת בית ספר ניגונים רוממה: ״זו מסורת רבת שנים של בית הספר״
מנהלת בית ספר ניגונים רוממה דפנה בוננה מספרת: "אנחנו עושים את האירוע 16 שנה. הוא התחיל מיוזמה של אחד האבות. מדי שנה לקראת יום הכיפורים אנחנו עושים את הפעילות בשכבת ו'. אנחנו מתחילים בבית הספר כדי לעשות עבודת הכנה ולראות שופר וטלית.
מודי מעביר לנו את הפעילות, הוא לא רב, אבל הוא עושה בר מצוות ומחובר למסורת. התלמידים לומדים את השיר אדון הסליחות לקראת ההליכה לבית הכנסת ושרים אותו. באותו יום אנחנו מתכנסים בשעה 4 בבוקר ליד בית הכנסת ושומעים על ההיסטוריה של חיפה. אנחנו נכנסים לבית הכנסת, שהוא מאוד מיוחד. הילדים רואים את התפילות ושרים בעצמם את השיר אדון הסליחות.״
טקס התבגרות
כך היא ממשיכה לספר: ״אני רואה בזה טקס התבגרות. אחרי שאנחנו שומעים את הסליחות, אנחנו חוזרים לבית הספר. לאחר הפעילות אנחנו עורכים בוקר תרבות בית ספרי, בו ילדי כיתות ו' שרים את אדון הסליחות. זה לא מהלך דתי או אירוע דתי, אבל זה אירוע מסורתי. במקום לנסוע לירושלים או למקומות רחוקים אנחנו עושים את זה בבית שלנו.
בסליחות משתתפים ילדים והורים ביחד, וזה מאוד משמעותי. זו מסורת רבת שנים של בית הספר. בבית הכנסת מארחים אותנו תמיד בקבלת פנים כל כך מיוחדת. באי המקום תמיד מברכים את התלמידים".
אני בהלם.מחמם את הלב שיש עוד חינוך ושליחות למעט מסורת ולדת שלנו ועוד מכיוונים ממש מפתיעים.
באופן אישי את מכירה את בית הכנסת הזה עוד מילדותי למרות שהמשפחה התפללנו בבית כנסת אחר שכבר נהרס בגלל בניית כביש.
תודה למנהלת הקודמת אורלי ניר שיזמה,שאפו לך דפנה בוננה ולכל שאר האנשים הטובים ולהורים ולילדים הנהדרים שמחממים לנו את הלב וזוכים למצוות.
תודה לכתבת מיכל גרובר על הכתבה והעלאת הנושא לציבור.
מדהים ומעורר אופטימיות
הלוואי שכל בתי הספר יחברו את התלמידים לזהות יהודית לא דרך החסידים והמפלגות החרדיות