הסדרה קופה ראשית – על קמצנות ואמנון טיטינסקי • פרשנות מאת תמר זהבי וענת גבע טרן

פרשנות על הסדרה המדוברת בערוץ "כאן 11"

אמנון טיטינסקי הוא פרופסור להיסטוריה שמתגורר עם אמו, לקוח קבוע ב'שפע יששכר'. הוא משלם במטבעות, שהוא מונה בקפידה בכל קנייה ומורט את עצביה של כוכבה הקופאית ושל הממתינים בתור מאחוריו, משקיע מאמצים ניכרים בהתמקחות, בחיפוש מטבעות שאבדו, באיתור פרצות בשיטה כדי לשלם כמה שפחות, בהשוואת מחירים, בניצול מרבי של מבצעים והזדמנויות, בטעימות חינמיות, בהשגת זיכויים ובהמצאת אינספור דרכים להשאיר את הכסף אצלו.

סקר קצר שעשינו בין מכרינו אישש ממצאים ממחקרים קודמים והראה כי קמצנות היא התכונה המרתיעה ביותר by far.

להלן שניים מסיפוריהם:

• רחלי סיפרה על ארוחת צהרים עם בחור שהזמין רק מים מהברז ועמד על כך שכל אחד ישלם על מה שהזמין.
  

• יואל הזכיר את רותי, שכולנו חיבבנו ממבט ראשון ותפסנו כמפוזרת, כזו שתמיד שוכחת דברים, עד שקלטנו שהיא לעולם לא משלמת ואף פעם לא מביאה את המתנה שלדבריה השקיעה עמל רב בבחירתה.

והיו עוד ועוד סיפורים. לא נספר אותם כאן, כי אנחנו מתקמצנות על המקום ורוצות לדבר על טיטינסקי- זה שאפילו הקמצן של מולייר מרכין בפניו את ראשו.

מטופלים לא נוטים להגיע לקליניקה בגלל קמצנות

א' כי הם מתקשים להוציא כסף וב' כי הם לא חושבים שיש להם בעיה. הם לא קמצנים- נהפוך הוא, הם מחושבים, הגיוניים ואחראיים. האחרים- אלה שתופסים את עצמם כנדיבים- הם בעצם פזרנים, לא מחוברים למציאות ולא חושבים קדימה.

העולם לפי טיטינסקי

טיטינסקי חי בתחושה שיש לו מונופול על הצדק וכל האחרים טועים ומטעים. כאשר הוא נדרש לשלם על חטיף שהביא מהבית, הוא מוחה כנגד הכלל הלא כתוב, לפיו היה עליו להצהיר על החטיף עם כניסתו, כדי שלא יחוייב בתשלום. הוא דבק בצידקתו גם אחרי שכוכבה הקופאית, שירה המנהלת, צ'יבוטרו המאבטח ואפילו סוניה אימו טוענים כי זהו כלל ידוע, מוצדק ומחייב את כולם. תחושת העוול רודפת אותו עד כדי כך שהוא מנסה לגנוב מהסופר את אותו חטיף ולהחזיר לעצמו את התשלום הכפוי, שהוא תופס ככפול. מזווית הראיה של טיטינסקי, הוא נלחם על הצדק ולא על הכסף, כפי שכולם חושבים.

"הקמצנות היא הגדולה שבמגרעות. אם אנו סופרים את הפרוטות, אנו סופרים גם את הרגשות" / מישל אודיאר

הקמצנות צובעת את כל האישיות. בדרך כלל היא מתבטאת בכסף, אבל ניכרת גם בהיעדר אמפתיה, טוב לב ודאגה לאחר. באחד מביקוריו של טיטינסקי בסופר, ילדה בולעת מטבע ונחנקת. טיטינסקי מתגייס להסיע אותה לבית החולים וממתין עם האם במשך שעות מחוץ לחדר הניתוח. כאשר הרופאה יוצאת לבשר על הצלת הילדה וכולם נושמים לרווחה ומתפעלים ממסירותו של טיטינסקי- הוא שואל על המטבע ומתפרץ כשמסתבר לו שהמטבע נזרק לפח. חשיפת המניע האמתי שלו גוררת בעקבותיה זעזוע וגינוי מכל הנוכחים.

טיטינסקי מול כל השאר

השפעתה הנרחבת של הקמצנות על תפיסת המציאות, על עולמו הרגשי ועל התנהגותו של מי שנוטה לקמצנות, גורמת נזק מתמשך ליחסיו עם הסובבים אותו.

טיטינסקי מעורר אי נוחות בכל הדמויות שהוא פוגש בסופר.

כל אחת מהן מגיבה בדרכה:

• כוכבה- נהנית להטריף אותו בקופה ומתענגת על סבלו בכל 'טיייייייינק' שהקופה מפיקה בעת העברת המוצרים.
  
  
• ראמזי- עובד כללי בסופר, שירותי בכל רמ"ח אבריו, מתקשה להאמין שאדם יכול להיות כה תובעני ועקשן ולכן מנסה להבין אותו, מתייחס אליו בסבלנות אין קץ ומתאמץ להרגיעו.
  
  
• שירה שטיינבוך- מנהלת הסניף, חוששת מדרמות, מתייחסת אליו בשילוב של רתיעה והתגוננות ומנסה להיפטר ממנו כמה שיותר מהר ובשלום.
  

אמנון, אתה האכזבה של החיים שלי

יש האומרים שקמצנות היא תולדה של חסך רגשי ומחסור בחום ואהבה.

טיטינסקי מגיע לסופר שוב ושוב, לרוב בשליחות אמו. סוניה אמו רודה בו באכזריות, מאוכזבת ממנו: "אפילו זיכוי אתה לא מסוגל להשיג, חבל שאני לא יכולה לקבל עליך זיכוי", מונעת ממנו חום ומגע: "בלי חיבוק! מה אנחנו, בולגרים?!", משפילה אותו בפני אחרים ונכנסת לפריים רק כדי לנזוף בו ולרדת לחייו. טיטינסקי כמה לאהבה ולקבלה. נראה שקמצנותו היא נסיון נואש לשמור אצלו את המעט שיש בידיו.

קמצנות וזוגיות

כתבנו קודם שקמצנים ממעטים להגיע לטיפול. אם הם מגיעים, זה בדרך כלל קורה כשבני הזוג הנואשים שלהם יוזמים טיפול זוגי, שכן החיים לצד מי שנוטה לקמצנות כרוכים במריבות בלתי פוסקות, בחשדנות וביקורת, בהתחשבנות מתמדת, במתח, בתסכול ובסבל רב.

קמצנות ואמפתיה

באחד הפרקים- כדי לתת לטיטינסקי זיכוי בסך 8.30 ₪, כוכבה דורשת ממנו להביא את הפרגיות שקנה בסופר ולהוכיח שהן אכן מעופשות. במבחן הטעימות המאולתר שהיא עורכת עם הקצבים, הם קובעים שהפרגיות "בליעות" ולכן הוא אינו יכול לקבל זיכוי. בעודו נלחם לקבל מבחן טעימות חוזר, אמו מגיעה ומשפילה אותו שוב מול צוות הסופר. ליבם של הקצבים נכמר עליו והם מחליטים לשנות את השיפוט ולאפשר לו לקבל את הזיכוי. פגיעותו הגלויה של טיטינסקי היא שאפשרה להם לראות אותו באנושיותו, מבעד לקמצנות, לגלות בתוכם חמלה ולנהוג כלפיו בנדיבות.

אחרי הכל, קמצנות היא ביטוי של חרדה ועם חרדה כולנו יכולים להזדהות, להתגבר על הרתיעה שלנו מגילויי קמצנות ואולי אף לאפשר לסובל ממנה לפתוח את ליבו הקפוץ.