מרץ השחור
לפני 20 שנה היו בחיפה 4 פיגועים גדולים: פיצוץ אוטובוס בשכונת חליסה, פיצוץ אוטובוס קו 37 בכניסה לכרמליה, פיגוע במצה ופיגוע במסעדת מקסים. מה שמייחד את הפיגועים הוא מספר הנרצחים הגדול בכל אחד מהפיגועים האלה. אין חיפאי שלא זוכר איפה הוא היה בכל פעם שהעיר דיממה, רבים בוודאי זוכרים את הסיפורים של האנשים מאחורי הפיגועים.
הפיגוע התרחש ב-31/03/2002 במסעדת מצה הסמוכה לגרנד קניון. מחבל נכנס למסעדה ופוצץ מטען חבלה שגרם לרצח של 16 אנשים. בפיגוע היו גם 31 פצועים. היה זה בסוף חודש בו היו פיגועים רבים ברחבי הארץ ובשל כך קיבל את הכינוי "מרץ השחור".
לאבד משפחה ברגע אחד
הדבר שוודאי זכור לרבים מהפיגוע במסעדת מצה, הוא שנשארו מאחורה שתי נשים, אימהות, שאיבדו את בני זוגן וילדיהן ובעצם, ברגע אחד, נשארו לבד. אחת הנשים היא כרמית רון, שאיבדה את בעלה אביאל ואת שני ילדיה עופר וענת בפיגוע. ברגע אחד מצאה את עצמה כרמית ללא משפחתה.
בראיונות קודמים סיפרה רון שאחד הדברים שעזר לה להתמודד הוא הקשר עם קרובי המשפחה האחרים של ההרוגים בפיגוע במצה, וגם עם קרובי משפחה של נפגעים אחרים מכלל הפיגועים שהתרחשו בחיפה.
ההורים של הילדים שנרצחו במסעדת מצה נהגו להיפגש מאז הפיגוע. בכל שנה הם נפגשים מדרך הטבע, בבית הקברות, כיוון שהאזכרות נערכות בימים סמוכים או באותו היום. כרמית הייתה יחד עם בעלה והילדים במסעדה בעת הפיגוע ונפצעה מהרסיסים.
רחל קורן איבדה ברגע אחד את בעלה שמעון ואת ילדיה רן וגל. רחל לא הצטרפה לארוחה במסעדת מצה וכך ניצלו חייה. לקורן יש בת מנישואים קודמים, כך שהיא, בשונה מרון שנשארה ללא אף אחד ממשפחתה הגרעינית, נשארה לפחות עם בת אחת.
איך ממשיכים?
זה באמת לא נתפס איך בכלל מתחילים להתמודד עם אובדן כל כך גדול, כשברגע מאבדים את כל היקר לך. בראיונות שקורן ורון נתנו הן סיפרו על הקשר שנשאר עם חברים של הילדים, על העלייה לקברים בשנה הראשונה, שהולכת ומצטמצמת ככל שחולף הזמן, על הזיכרון, שמלווה אותן בכל רגע ועל ההחלטה האם להמשיך לגור באותה דירה אותה חלקו עם בני המשפחה שאבדו או לעבור לדירת מגורים אחרת. כל אחת מהן מצאה דרכים משלה להנציח את הבעל והילדים ושאבה גם מכך נחמה.
הכאב לא עובר גם אחרי 20 שנה
יש לציין שהעירייה החליטה לעשות טקס לזכר הפיגוע, החלטה שהתקבלה ברגע האחרון, כך שקרובי המשפחה של הנרצחים הוזמנו רק יום לפני קיום הטקס. קורן אמרה שהיא עצמה ערכה את האזכרות אתמול, כמו בכל שנה, ביום הפיגוע 31/03. "חבל שעיריית חיפה, עיתוני חיפה וכל מי שעוסק בתרבות קהילתית בעיר הזו, לא השכילו לזכור שמלאו 20 שנים לפיגוע בלב העיר. הכאב לא עובר גם לא אחרי 20 שנה".
ההחלטה להזמין את ההורים לטקס לזכר הפיגוע יום לפני שעורכים את הטקס נראתה להורים צעד פופוליסטי. לטענתם, אירוע רציני מארגנים מראש ומזמינים את מי שעתיד לקחת בו חלק מעל שבוע לפני האירוע.
אי אפשר לשכוח? כמתנדבת תנועה משנת 2000 הייתי בכל הזירות ..תמונות שאי אפשר למחוק לעולם… ליבי עם המשפחות ….יהי זיכרם ברוך
מצופה מעיריית חיפה, להנציח בגני משחקים לא רק כשלהורים יש כסף לשלם על שיפוץ הגן.
בעל המאה מקבל הנצחה, והיתר ימחקו?? אחד הכתמים השחורים ביותר בעיריית יהב. כסף תמורת הנצחה.
אין הנצחה. אין תערוכות על הטרור (שמתם לב שזה מוסתר לחלוטין?).
אף אחד לא חוזר לתקופה הזו. לפתע נזכרו שיש פיגועים. שהיו פיגועים. בחיפה היו ארועי טרור מחרידים עוד מהפרעות בתקופת המנדט. בואו נשכיח הכל ונצייר תמורה ורודה. נשכיח אפילו לינצ'ים שקרו פה לפני שנה. הכל מוחקים ומהר לטאטא מתחת לשטיח. מי מנציח את קורבנות הטרור בחיפה? אף אחד. לא העירייה, מה פתאום. אולי בית הגפן יקיים את הטקס.
עם שאין לו זכרון העבר אין לו עתיד. ואנחנו אוהבים למחוק ולא לזכור.
מאה שכונות ורחובות לכבוד זמרים, אפס שכונות לזכר הפיגועים והקורבנות.
האם חיפה זוכרת? לראש העיר יש זמן להופיע בכל טקסי קריאת רחובות על שם אנשים בחיים, אין לה זמן לבוא לאזכרה ולזכור את הנרצחים והנפגעים בפיגועים בחיפה? זה חסר חשיבות בעיניה?!
יום לפני מישהו נזכר, מישהו צלצל לשאול למה אין.. מחריד פשוט מחריד כל העירייה הזאת.
את העבר הם מוחקים, לא מעניין. זמרים שגרים בירושלים ואנשי עסקים מתל אביב הם מנציחים ברחוב טקס ופרסום ברחובות.
מביך
ברצוני לחזק את קרובי משפחות הנרצחים .
עדיין לא נתפס וקשה לעיכול שזה קרה ,
יהי זכרם של הנרצחים ברוך ????