חגיגות יובל 100 השנים לשכונת נווה שאנן יכולות היו לשמש נקודת מפנה בתולדות השכונה ואבן דרך היסטורית בתולדות העיר חיפה. במקום זאת קיבלנו מציאות בה תושבי השכונה לא מעורבים ולא יודעים דבר על חגיגות כלשהן. וגרוע מכך, קיבלנו שלט "חגיגי" ופרטאצ'י לחלוטין הנראה כמו פעולה מחתרתית של נוער הגבעות. שלט המורכב משני מגיני דוד שנתלשו מחגיגות העצמאות לצד הספרה "אחת" הבנויה מקרשי סוכה שסיימה את חייה לפני כמה חודשים. וזהו המפגש הראשון של רוב תושבי השכונה החשובה הזאת עם חגיגות 100 השנים שלה.
שכונה שהיא עיר
בראשיתה תוכננה שכונת נווה שאנן ונבנתה בסגנון "עיר גנים". האיש שהיה אמון על התכנון המרהיב שלה היה לא אחר מהאדריכל המפורסם ריכרד קאופמן אשר בין היתר תכנן גם את השכונות בת גלים והדר הכרמל. ההיסטוריה של השכונה רצופה מעשיות, אירועים דרמטיים ותהליכים פוליטיים מרגשים, והיא גם משובצת בפנינות חן אדריכליות לרוב. חלק גדול מכל אלו תועדו בספרים החשובים אשר נכתבו ונערכו על ידי כותבים רבים וביניהם ד"ר אלי נחמיאס ז"ל ושותפים נוספים. וכלל ידוע הוא שלקראת כל אבן דרך בהתפתחות השכונה הרי שצפוי היה לצאת גם ספר נוסף אודותיה. אך לא נראה שיש דבר כזה בקנה לכבוד חגיגות ה-100 שלה. אחת הסיבות לכך היא מותו בטרם עת של ועד נווה שאנן-רמות רמז אשר לאורך שנים נשא את דגל העשייה הציבורית בשכונה. אך מכיוון שפעילותו הצטמצמה מאוד, תקציב העירייה שהועבר אליו באופן שוטף ובלתי חוקי בוטל, והוא בעיקר מהווה כיום שופרה של ראש העיר אז כנראה שהישועה לא תגיע משם.
הפספוס הגדול ביותר הוא כמובן בחינוך
יובל 100 שנים היה יכול להיחגג בצורה אחרת לחלוטין, וראשית מעשה צריך היה להיות במערכת החינוך. היה צריך לשלב בשנה זו בכל כיתות הלימוד במערכת החינוך שבשכונה תכנים על השכונה ועל תפקידיה בעברה ועתידה של העיר חיפה. צריך היה להפוך תלמידים ותלמידות ממערכת החינוך השכונתית לשגרירים אשר יעבירו את התכנים הללו לכל תושבי העיר ולהנציח זאת בתכנית לימודים אשר תשתלב בעתיד בתכניות הלימוד המקומיות. כי אם אנו לא ידעים להנחיל את האירועים הללו ואת חשיבותם לדור הבא ולזה שאחריו, אז כיצד הם אמורים לפתח זהות מקומית, תחושת שייכות ואחריות לנעשה בסביבתם?
שכונה בלי חזון
התהליכים המאפיינים כיום את ההתפתחות הקהילתית של שכונת נווה שאנן הם של התבדלות הקהילות שבתוכה זו מזו, והעמקת הגבולות הפיזיים המפרידים בין פלגיה של השכונה. חגיגות 100 השנה צריכות היו דווקא להיות הזדמנות לחיבור וקירוב הלבבות של תושבי השכונה סביב מכנה משותף אחד – חזון לשכונת נווה שאנן. אני כמובן לא מתכוון לתכנית המתאר המביכה שאושרה על ידי ראש העיר לפני למעלה משנה וחצי. הרי אין בה שום חזון או תקווה לחידוש פני השכונה. אני מתכוון לתהליך עומק אחר לחלוטין בו יהיו שותפים כל תושבי השכונה, ואשר יגדיר את דרכה הערכית, האנושית והפיזית של השכונה לאור חזון הקהילות המרכיבות אותה. תכנון כזה צריך כמובן לחייב, את קברניטי העיר לשיתוף אמיתי של תושבי השכונה השם כנר לרגליו את איכות חייהם של התושבים הגרים בשכונה כיום ובעתיד.
במקום חגיגות – תעודת עניות
חגיגות 100 השנים צריכות ויכולות היו להיות יריית פתיחה מרגשת לקראת מאה השנים הבאות של השכונה. אך הן נראות יותר ויותר כמו שירת הברבור של שכונת נווה שאנן. גם מוסדות אשר יכלו להרים את הכפפה, כמו בית אבא חושי ומוסדות אחרים בשכונה אינם מונעים לכיוון הזה כלל ונראה שאין נהג ליד ההגה אשר יבין וינצל את המצב לטובת חיזוק השכונה. והס מלהזכיר כמובן את ראש העיר, הרי מה לה ולפעילות משוכללת המחברת באופן קהילתי וחכם את העיר אל השכונה ואל תושביה?
נווה שאנן התמלאה ב – חזירי בר !!!
החזירים משתלטים על רחוב הגליל, חניתה, א.ה. סילבר. שכונת יזרעליה.
בקיצור – השכונה הפכה לגן חיות.
אי אפשר לטייל בערב, אי אפשר לעשות צעדה, אי אפשר לצאת עם הילדים.
העירייה הבטיחה לאסוף את החזירים ולהעביר אותם למקום רחוק.
מדוע זה לא קורה ????
מדוע ראש העיר לא מזמינה את רשות הטבע והגנים ???
מה יהיה על העיר הזו ???
שכונת נוה שאנן בחיפה מטופחת יפה ד"ר יריב שגיא.
הדרך להציל את נוה שאנן:
– הוספת נתיב נת"צ לתחבורה ציבורית בלבד דורי-שלום עליכם-טרומפלדור
– ניצול הטופוגרפיה לחפירת מנהרת כלי רכב בין חנקין ופינסקר-דורי מתחת לצומת מרכז זין.
– הפיכת רוב שטח מרכז זיו לכיכר במפלס הקרקע
– תמא 38 – ביטול ובניית בניינים עם קומת קרקע למסחר ומשרדים בכל נוה שאנן.
– יצירת טבעת שביל אופניים ומדרכה רחבה ברחובות גליל-חניתה-טרומפלדור-קומוי-מל"ל
– כיכר זיו: רק ציר חנקין-טרומפלדור יעבור הלאה מעל הקרקע, כל התנועה מחנקין לדורי תהיה במנהרה.
– רחוב שלום עליכם ומגרש החניה בפנחס ראם יהיו כיכר ציבורית עם שווקים, מסעדות, בריכה אקולוגית.
– העירייה תטפח את הפעילות המסחרית במקום וכל רחוב טרומפלדור כרחוב פעיל עם מדרכות רחבות ועסקים
– העיריה תאסור חניה על מדרכות, ותקנוס כל רכב החונה על מדרכה.
– חורשת רחוב מצפה: תיבנה ספרייה עירונית, מתנ"ס ומרכז מחשבים לשכונה עם מעלית לרחוב יעקב חזן
– ייבנה גשר הולכי רגל מרחוב כיכר דוד פינת פינסקר מעל כביש דורי עבור אופניים והולכי רגל אל אצטדיון האתלטיקה ומרכז הספורט
נווה שאנן נהייתה בעשורים האחרונים לשכונה עם רוב דתי/חרדי. לציבור זה לא אכפת הרבה בהיבט העירוני וההיסטורי, למעט מה שקשור לדת ולתקציבים. לכן זה לא מפתיע שאין חגיגות, וגם אין מי שיחגוג.
שכונה גרועה עם נוף למפרץ המזוהם הנושמת אויר לפידי זיקוק נפט ורואה אותם כמפגן לילי כמעט קבוע.
שכונה גרועה שמצטופפת בתמא 38 כמו השיכונים של יזרעאליה ובסוף תסיים כמוהם בערך הנדלן
רחוב הגליל ומצפה רחובות הרוסים מבנייה חדשה שמילאה אותם בכלי רכב החוסמים מדרכות וכניסות לבתים
שכונה שמלאה באוכלוסיה פולשת שמטרתה להשתלט על השכונה כשכונה חרדית
שכונה שהרחובות שלה מכוערים ומשעממים ובקושי יש בה 3-4 בתי קפה והם לא שורדים כי אין בה אוירה
נאלצת לצערי להסכים עם כל מילה.
שכונה נפלאה עם פוטנציאל להיות הכתר של העיר. אבל במקום זה הפכה לשכונה ללא חזון, ללא נשמה, ללא עתיד כמו שהיא ראויה.
כל כך חבל!
השכונה היפה שבחיפה עם הרים נוף לים ולנמל, ללא חזון וחבל.
אני ילידת השכונה ועד היום מתגוררת בה. פעם היו הופעות ארועים, מופעים, פסטיבלים
היום אין כלום וללא חזון.
שיהיה לשכונה מזל טוב..
תודה שגיא על הכתבה, לפחות אתה רשמת משהו על השכונה
בגלל העליה במספר הדתיים בשכונה היא מתדרדרת מטה מטה וזה מאחר והדת היהודית גזענית, מיזוגינית השוללת שיויון זכויות לנשים וגם דוגלת באפליה, פסילה, דיכוי וכפיית השקפת עולמם הדתית על מי שלא כמותם. זאת האמת וצריך לומר אותה בריש גלי, וכל זה עוד לפני שהתייחסתי לבטלני הישיבות שמסרבים להשכיל ולעבוד ובכך הם מזיקים לחוסנה ההשכלתי, כלכלי וחברתי של העיר
רמת השטחיות של תגובתך מעלה חשד שאתה עצמך נגוע בחלק מהדברים אודותיהם כתבת בהחלטיות שכזו.
עכשיו הבנתי על אילו תהליכים מדאיגים דיבר סגן הרמטכ"ל בעבר וחבר הכנסת בהווה.
נוה שאנן סובלת מאותה בעיה שכל חיפה סובלת ממנה: התחבורה השתלטה על השכונות. ערימות וערימות של רכבים, גודשים מדרכות, הופכים כל פיסת ירוק לעוד מגרשי חניה, ומונעים את הכיף והמגע של שכונה שקטה ונעימה. לכן לא צריך להתפלא, שבמקום כיכרות מקושטים וחגיגיים, הכל עובר למעגלי תנועה ושלטים לצידי דרכים. המכוניות השתלטו על המרחב של בני האדם. ראו בזמן בחירות בכיכר זיו, להיכן מופנים השלטים והפעילים – האם לכיכר ולמדרכות או שמא לעבר אלפי הרכבים העוברים במרכז זיו כאילו היה נתיבי איילון. במקום כיכר זיו, יש צומת – צומת תנועה הומה ברכבים, ובקושי משתחלים ביניהם בני האדם שמסכנים את נפשם לעבור מצד אחד של המדרכה לצד השני. הקללה החיפאית היא ההתמכרות לרכב הפרטי. הרכב הפרטי חוסם מדרכות, מונע מפגשים, יוצר מטרד רעש שמפריע להנות מהמרחב הציבורי, בא על חשבון מדרכות להולכי רגל ואופניים (נווה שאנן השכונה המישורית ביותר בכרמל, ואין בה שביל אופניים אחד..).
תושבי חיפה לוקחים את הרכב מרחוב הגליל ונוסעים לחניון הגרנד קניון. הם לא הולכים לקניון במרחק 200 מטר, הם נוסעים אליו. כך נחרבה האוירה בנוה שאנן. בניגוד לקניון גבעתיים, למשל, או קניון רמת אביב, מצנע הדגול שתל קניון הרחק מכל שכונות העיר, שהדרך היחידה להגיע אליו היא בנסיעה. אפילו מרחוב אבא הלל סילבר נוסעים ("יש חניה למה ללכת סתם").
עד שמתכנני חיפה, בהם מהנדס העיר מהגרועים בתולדות המדינה, אין לי כבר מה לומר מעבר לכך – ואיתו מתכננים באיכות נמוכה ביותר, שפעם אחר פעם מאשרים שכונות ותוכניות מיושנות, מוטות כלי רכב ולא בני אדם, לא ידע להבין איך מייצרים קהילה דרך מרחב בנוי. אינני יודע מה עוד אפשר לומר ואיך לזעוק נגד הנזקים הקשים ביותר שתוכניות ווטרמן וליבמן גרמו פה.
נוה שאנן הפכה לכביש שאתה נוסע בו אל מקום אחר. נכון? תושבי הכרמל חוצים אותה לטכניון, חוצים אותה לצ'ק פוסט, חוצים אותה לנשר, עוברים דרכה לעיר התחתית. בקיצור, ממקום שבאים אליו, היא הפכה לעוד כבישים ראשיים שהם מטרת הנסיעה אליה (חנקין, טרומפלדור, כביש הגיבורים, דרך יעקב דורי).
תרבות כלי הרכב, הביאה להזנחה טוטאלית של המרחב הציבורי בכל שכונות חיפה. עוד ועוד חניה. חניה ועוד חניה ועוד קצת חניות. 20 דקות זוז. שעתיים ראשונות חינם. ללא חניה אין מסחר, אומרים בחנויות. מי יבוא באוטובוס לחניתה? אפילו המטרוניתה לא תציל את חניתה. רק אם חנית בחנית, קנית. ככה, חיפה מגדילה עוד ועוד את הנזק האורבני לשכונותיה, שהופכות למגרש חניה צפוף, רועש, פקוק, דחוס, צעקות בכניסה לשכונה מרכבים ש"רק עוצרים להוריד". ועוד. איכות החיים הופכת לאפסית אבל תושבי חיפה לא מרפים. הם רוכשים רכב שני ושלישי למשפחה. בקרוב יחלו בהרס ואדיות סיטונאי לעוד "כבישי מילוט". לא מילוט באוטובוס, או בנת"צ אוטובוס חלילה. לא ולא. כבישים רגילים, שישרתו עוד אלפי רכבים בכרמל. עוד חניות נחפרות לתוך ההר המסכן במקום עצים. המגרשים מרוקנים מצמחיה ועצים עבור ממלכת כלי הרכב. מעל הקרקע, מתחת לקרקע, צמוד לבנין, בתוך הבנין בקומת הביניים. בני האדם לא חשובים יותר בעיר הזאת. רק אספקת כבישים וחניונים.
מכיוון שכל כך נוח לרכבים פה, באים תושבי ערים אחרות עם רכביהם לתוך חיפה ותורמים לחגיגה. כך הם מגיעים ברכב לתחנות הרכבת, לחופי הים, לאצטדיון, להיכלי התרבות ולארועים וחגיגות. פקקי ענק, צפירות. חיפה לימדה אותם, חינכה אותם, שאצלה מגיעים ברכב הפרטי בכיף. תל אביב מחנכת שאצלה באים בתחבורה ציבורית. זה כל ההבדל רבותי.
תל אביב לוקחת את כיכר הכנסת היא כיכר האופרה בקצה רחוב אלנבי, וסוגרת אותה לרכבים. תארו לכם שבמרכז זיו, עיריית חיפה תבטל את מגרש החניה הגדול בפנחס ראם, ולטובת מאות התושבים החדשים בברל כצנלסון, להם כמובן נהרס חלק גדול מהואדי עבור – כבישי גישה וחניונים, כמובן, היא מחליטה שמגרש החניה ייעלם. ובמקומו – כיכר גדולה לארועים שכונתיים, לחגיגות, הרחבת גן המשחקים, אולי איזו בריכה אקולוגית (ממש כמו כיכר רבין).
תחילה, יצעקו בעלי העסקים עד השמיים שעסקיהם נפגעים. ככה צעקו גם בעלי חנויות ברחוב אבן גבירול בתל אביב, כשנתיבי חניה ועצירה בוטלו, וכיום אפילו נתיב נסיעה הופך למדרכה ושביל אופניים. צעקו, וראו איזה פלא. הרחוב התמלא באנשים, והם קונים ומבלים בו יותר מבעבר. כי הוא שקט יותר, נעים יותר (לפחות עד עבודות הרכבת הקלה, אבל גם הן יסתיימו עוד שנתיים). המוני תיירים הסתובבו בו כשבעבר היה מפויך ומלא פיצוציות שבהן, אליהן, נסעו כלי רכב לעצירה קצרה. למלא טוטו ולהמשיך. תל אביב הבינה מה שחיפה מסרבת להבין: כדי לשקם את שכונות העיר, כדי להעלות את איכות החיים העירונית, דווקא בעידן של הצפת כלי רכב פרטיים – יש לפעול להוצאה שלהם ממרכזי השכונות ומרכז העיר. יש להחזיר את העיר לאנשים. שנוכל לדבר בלי לצעוק מעל מאות רכבים שטסים למקום אחר. שנוכל להגיע לאט יותר, להשאר זמן רב יותר ולהנות בלי הפרעה של רכב חונה על מדרכה מהליכה מבית לבית. זו איכות חיים. נוה שאנן נפגעה אנושות מהחלטות כושלות של מתכננים, להמליך את הרכב הפרטי על פני המרחב הציבורי לאנשים, שנותר מוזנח ושבור. מדרכות טרומפלדור, הן בדיוק זה. קטנות, צרות, צמודות לתנועה חולפת במהירות. מפחיד לחצות את רחוב טרומפלדור נכון? אבל למה זה צריך להיות ככה…
וברחוב חניתה, נהרגים קשישים שרק מבקשים לעבור מצד לצד. למה זה צריך להיות ככה? למה רחוב חניתה הפך לרחוב אוטוסטרדה בין שכונות יד לבנים ונוה פז לבין מרכז הכרמל? למה זה קרה, ואיך משנים את המצב הזה?
כשיהיה מהנדס עיר וראש עיר עם אומץ להמליך בני אדם בחזרה במרחב הציבורי במקום פתרונות כלי רכב ותוכניות אב לעוד תחבורה, כבישולוגיה ורמזורים ומנהרות, אז נקבל עיר נהדרת. עד אז, נוכל רק לקטר ולנסות להתעלם מהבעיה האמיתית.
"לא ירחק היום ומחסומי שבת יתחמו את השכונה.."
אבוי לנו.
רק המחשבה על זה מזעזעת!
כמה עצוב. הבנתי שאתה נמנע מלהדגיש את ההתחרדות של השכונה. תהליך שמנציח התבדלות וחוסר איכפתיות סביבתית לכל מה שאינו דתי…
בכל פעם שאני מגיע לבקר את אמי בנוה שאנן נדמה לי שאני חוזר אחורה במנהרת הזמן לאיזה שטייטעל מזרח אירופאי. השכונה הזו הייתה תמצית המפעל הציוני. עם ארבע תנועות נוער ציוניות, הרבה מאוד אנשי קבע, יזמים, אנשי עמל, כור היתוך רב עדתי, חגיגות יום העצמאות מפוארות וקצת יהדות אמונית למי שחפץ בכך.
נוה שאנן הופכת אט אט לבני ברק החיפאית. לא ירחק היום ומחסומי שבת יתחמו את השכונה. הציונות היתה לב בריא שהושתל בגופו של עם חולה. נוה שאנן ממחישה כיצד הגוף החולה דוחה את השתל והגלותיות משתלטת לה מחדש על העם.
למרות שאיני תושבת השכונה, נעוריי עברו עלי בתיכון עירוני ג' ובמחנות העולים, והרגשתי בת בית בשכונה. קראתי את המאמר ונעצבתי אל ליבי.
ואני, שגדלתי בנוה שאנן, שלימדתי בנוה שאנן שהדרכתי את הצוותים החינוכיים בנווה שאנן, רוצה להעלות נקודה עגומה לנו מאד.
לפני 14 שנים הושק מיזם הנצחה דיגיטלי בשם ״בן יפה נולד על כתף הכרמל". מיזם שמטרתו הייתה הנצחה דיגיטלית של חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה בוגרי בתי הספר בנוה שאנן. מסורת זו כללה טקס יום הזיכרון, בשיתוף בתי הספר בשכונה והמשפחות.
בתי הספר היסודיים ובית הספר התיכון.
המיזם קיבל פרס של הקרן ליוזמות חינוכיות במשרד החינוך.
זו שנה רביעית שאין זכר למיזם הזה ואפילו הטקס השכונתי, שנערך בקביעות ב״בית אבא חושי״, נמוג.
מוזמנים להכיר.
https://haipo.co.il/item/93196
תודה רבה חנה על המידע.. כואב הלב על הרדידות בגישה למורשת של השכונה והעיר בכלל…