תושבים מזכוכית וראש עיר מפלסטיק – כך התנהל שיתוף הציבור בהקמת המרכז הקהילתי בנוה פז | פרשנות | ד"ר יריב שגיא

אל תחפשו הקלטה של מפגש שיתוף הציבור שהתקיים השבוע בעניין המרכז הקהילתי בשכונת נווה פז – פשוט אין כזו. המפגש הזה לא הועבר בשידור חי ולא הונצח בשום מדיה נוצצת. גם אל תחפשו מצגות ודיונים שוצפים על הפרויקט הזה באתר ה"שיתוף" העירוני תובנות, כי הפרויקט הזה פשוט לא מופיע שם. האם מכך יש להסיק ששיתוף הציבור בנווה פז אינו מהותי כמו שיתופים שכן זכו להנצחה כמו סלילה מחדש של שדרות הצבי בכרמל והקמת חוף הכלבים בבת גלים? אני מניח שלא, אבל זו לא הייתה הבעיה היחידה בשיתוף הזה, מסתבר שזה היה רק קצה הקרחון…

טיפ טיפה תרגום לאמהרית והרבה מאוד סינית

היה מעניין להסתכל על הקהל שהגיע אל האירוע באולם הקטן במתנ"ס נווה יוסף. כמעט כל הקהל הורכב מתושבים ותושבות מקהילת יוצאי אתיופיה. רובם היה מבוגר והתרשמתי שחלקם הגדול לא דיבר עברית שוטפת, אם כלל.

לצערם, התרגום המצומצם לאמהרית הופסק אחרי נאום הפתיחה של ראש העיר, כך שחלק ניכר מה"ציבור" נאלץ פשוט לנחש את פרטי העלילה שהתגוללה על הבמה ועל המסך הגדול. הנתק הזה שהחל בחוסר ההתאמה בין צורת השיח לקהל המשיך להעמיק במהלך ההצגה. נראה היה שלא רק שחלק גדול מהקהל לא דיבר את השפה של המציגים, אלא שלשני הצדדים לא היה ברור בדיוק על איזה מבנה מדובר במצגת.

נושא הדיון: פרויקט ללא שם וללא תכלית ברורה

לכל אורך דבריה הקפידה ראש העיר שלא להגדיר את מהות הפרויקט באופן מדויק. "מרכז שכונה", "בית שכונתי", "מקום שהוא לא רק חוגים", "מקום מפגש" היו רק חלק מהכינויים שניסתה ראש העיר להצמיד לפרויקט ללא הצלחה. לאור זאת היא טרחה להזמין את הקהל להציע שמות נוספים לפרויקט כל עוד לא יעשה שימוש במונח "מרכז קהילתי". לא ברור מה הפסול במונח מרכז קהילתי, הרי בסופו של דבר כל הסופרלטיבים שהצמידה ראש העיר לפרויקט תיארו פעילויות ותפקידים של מרכז קהילתי ולא של משהו אחר, אבל שתמשיך לחפש בעצמה. לא נראה שמישהו מהקהל יטריח את עצמו לפנות אליה עם שמות חלופיים בעברית. מה עם שם באמהרית?

בשלב שיתוף הציבור – יצאה ראש העיר מהאולם

לאחר שלב הצגת הפרויקט (יידוע הציבור) התבקשו התושבים להתקבץ סביב שולחנות ולכתוב את החלומות אותם יכול המרכז החדש להגשים עבורם בכל תחומי החיים של הקהילה (שיתוף ציבור). אבל דווקא רגע לפני הצגת התוצרים בחרה ראש העיר לעזוב את האולם. חבל. אם הייתה ראש העיר נשארת הייתה אולי מבחינה בכך שהמבנה, כפי שהוצג, אינו עונה על הצרכים הדחופים יותר של תושבי השכונה. מבין "חלומות" התושבים בלטו צרכים טריוויאליים, כגון סופרמרקט, סניף דואר, קופת חולים, בית מרקחת, קו אוטובוס, בית כנסת מרכזי ומקום להציג כלי נגינה אוטנטיים מאתיופיה. אבל מעל כולם בלטה בקשתו של תושב אשר ביקש לחבר את שכונת נווה יוסף ושכונת נווה פז באמצעות רכבל. הבקשה הזו זכתה למחיאות כפיים סוערות מהנוכחים באולם. ואני לא יכולתי שלא להרגיש צביטה בלב על כך שאחד הדברים החשובים ביותר עבור תושבי השכונה הוא להתחבר אל העיר שלהם ולהרגיש קצת יותר נורמטיביים.

הבטחת בחירות שיצאה משליטה

לפי דבריה של ראש העיר, הקמת המרכז הקהילתי החדש בנווה פז החלה לקרום עור וגידים כחודשיים אחרי שהחלה הקדנציה. במלים אחרות, כבר למעלה משנתיים מנסה ראש העיר "להגשים את החלום שלה" ורק עכשיו הצליחה להגיע לשלב הסקיצה. איך זה יכול להיות? לדעתי מדובר בעוד פלא פוליטי מבית היוצר של הנהגת העיר חיפה. הרי במשך כל אותן שנתיים לא נעשתה ולו פעולה משמעותית אחת בשכונה פרט לניסיון הנפל לסגור את בית הספר היסודי גבריאלי המצוי בה. סגירת בית הספר הייתה בוודאי מייתרת את הצורך במרכז הקהילתי החדש, כי הרי כמה זוגות צעירים עם ילדים יישארו לגור בשכונה ללא בית ספר? אבל כשסגירת בית הספר בוטלה לפני כחודש, חזר חיש קל נושא בניית המרכז הקהילתי לסדר היום הציבורי. כל זאת בזמן סביר לפני הבחירות הבאות וללא לוח זמנים מחייב כלשהו לביצוע הפרויקט.  איזה צירוף מקרים מעניין.