שופטי בג"ץ נזפו וקנסו את עיריית חיפה בשל עיכוב אישורים בגין חוב שחלה עליו התיישנות
עיקרה של הפרשיה המשפטית הסבוכה שהתנהלה על פני שתי ערכאות בארבעה הליכים שונים הנו נכס מקרקעין השייך לחברה קבלנית ושהיה מושכר במשך שנים רבות במהלכם שולמה הארנונה כסדרה על ידי השוכר. במקרה נודע לאחד מבעלי החברה על חוב ישן נושן שעירית חיפה לא פעלה לגבותו ועודנו רשום אצלה כשהוא נושא את הריבית הגבוהה ביותר במשק ו"מתעבה" מדי שנה בשנה.
לאחר זמן מה החליטה החברה למכור נכס זה וכרכה הסכם מכר עם רוכשת. מכאן פנתה החברה לעירית חיפה כשהיא סבורה לתומה שלא תהיה שום בעיה שהרי קיים פסק דין שהעיריה אפילו לא הגישה עליו ערעור לפיו החוב התיישן ולא ניתן לגבותו מנהלית עוד, ואולם העיריה התנתה את מתן התעודה האמורה לטאבו בתשלום אותו חוב שהתיישן, וכל הניסיונות לשכנעה כי פסק הדין הישן מחייב אותה להעניק את התעודה העלו חרס.
בכך רצתה העיריה לשמר לעצמה את "נשק יום הדין" שיחייב כל בעלים של נכס בבוא היום כשירצה למכור את הנכס לשלם את אותו חוב שאבד עליו הכלח ושאחרת הוא לא היה נדרש לשלמו.
[bs-thumbnail-listing-1 columns="1" hide_title="1" count="1" post_ids="24883" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="none"]
לא היתה ברירה מלפנות לבית המשפט המנהלי בחיפה בעתירה נוספת שקבעה בחובת תחולת חוק ההתיישנות גם על הגביה הפאסיבית ומה שמשמעותו למעשה ביטול החוב בכללותו. לא נותר לעירית חיפה אלא לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון ושכנוע היועץ המשפטי לממשלה להצטרף להליך (צעד נדיר שאמור להתרחש רק מקום שהיועץ שוכנע שמדובר בתיק בעל השלכות ציבוריות נרחבות ולא בשל אינטרסים צרים של עירייה כזו או אחרת). היועץ ניסה לשכנע שמדובר במכה לכל הרשויות שהחובות שנצברו ושניתן לגבותם לאחר שהתיישנו רק באמצעות התניית מתן אותה תעודה בתשלום, מגיעים למעל 450 מיליון שקל ומה שמהווה פגיעה קשה בקופת המדינה. היועץ המשפטי ניסה גם דרך תיק זה לבטל את הלכת "נסייר" שאישרה את תחולת דיני ההתיישנות על הגביה המנהלית בכלל.