החל ממשנת 2014, ב-30 בנובמבר, מצוין בישראל יום זיכרון לאומי: יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. מטרת היום הוא בדיוק כשמו: לציין ולזכור את הגירוש והיציאה של היהודים שלמעשה נאלצו לעזוב את ביתם, על כל רכושם, ולנטוש מאחור את חייהם, כפי שהכירו אותם עד אז, בארצות ערב.
החוק לציון יום זיכרון זה, עבר בכנסת בשנת 2014, כאמור, והשאלה הנשאלת היא: כמה מהציבור בישראל בכלל יודע על יום זה? באילו פלטפורמות קיבל אוזכר, אם בכלל? האם היתה לתאריך החשוב הזה חשיפה כלשהי בתקשורת?
פרופ' עדה אהרוני מחיפה, נולדה בקהיר ב-1933, למשפחה יהודית מבוססת. בשנת 1949, בעקבות המלחמה שניהלה מצרים מול מדינת ישראל, ניטלה מידי היהודים במצרים זכותם לעבוד, היחס אליהם מצד השלטונות השתנה מקצה לקצה, כך שלא נותרה בידי המשפחה, ברירה, אלא לעזוב. כאן מתחיל מסע חייה, שמהווה מכנה משותף לסיפורי חיים של יהודים וישראלים רבים כ"כ שחיים ביננו ואנו יודעים כה מעט אודותיו: גירושם ועקירתם של יהודי ארצות ערב ממולדתם.
פרופ' אהרוני היא סופרת, סוציולוגית, מפיקה, עורכת מרצה ועוד ועוד… כובעיה ופעילותה רבים כ"כ, עד כי קצרה היריעה מלהכיל. אהרוני פעלה ופועלת לאורך שנים, באופן אקטיבי ויצירתי, כדי להביא לידיעת הציבור, בארץ ובעולם כולו, את סיפור תולדותיהם החשוב מאין כמוהו, של יהודי ארצות ערב ואיראן, פעילות הכוללת, בין היתר, את חלקה בהבאת החוק אל הכנסת עד שהתקבל.
נוסח החוק, שהתקבל בכנסת ביום כ"ה בסיוון התשע"ד (23 ביוני 2014);
חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014
1.(א) מדי שנה, ביום 30 בנובמבר, יקוים יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן; ביום זה –
(1) השר לאזרחים ותיקים יורה על קיום טקס מרכזי לפתיחתו;
(2) שר החינוך יעודד קיום פעילות חינוכית בקשר ליום האמור;
(3) שר החוץ יורה על קיום פעילויות, לרבות באמצעות נציגויות ישראל בחוץ לארץ, להגברת המודעות הבין־לאומית בקשר לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן ולזכויותיהם לפיצוי; בפסקה זו, "פליט יהודי יוצא ארצות ערב ואיראן" – כהגדרתו בסעיף 2 לחוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, התש"ע–2010[1].
(ב) חל 30 בנובמבר ביום שישי או שבת, יקוים היום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן ביום חמישי שלפניו.
דיון בכנסת 2. הכנסת תקיים דיון מיוחד ביום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן; הדיון יתקיים במועד האמור בסעיף 1 או במועד סמוך לו.
ביצוע 3 . השר לאזרחים ותיקים ממונה על ביצוע חוק זה.
התקבל בכנסת ביום כ"ה בסיוון התשע"ד (23 ביוני 2014); הצעת החוק ודברי הסבר פורסמו בהצעות חוק הכנסת – 536, מיום כ"ח בשבט התשע"ד (29 בינואר 2014), עמ' 53.
פרופ' אהרוני:
לדאבוני, לא קוימו הסעיפים החשובים שבחוק, ובשנים האחרונות, למרות כל מאמצינו, יום זיכרון חשוב זה, לציון הגירוש של חצי העם בישראל, היהודים מארצות ערב (עם צאצאיהם) – לא הוזכר כלל בתקשורת!
אהרוני פועלת שנים רבות, בכל מישור אפשרי, כדי להביא את הנושא להכרה ציבורית. היא חקרה ללא ליאות בארכיונים, כתבה מאמרים וספרים, הפיקה סרטים בנושא, מתראיינת ומרצה, ולמרות כל זאת, ולמרות שהחוק עבר, כאמור, בכנסת כבר לפני מעל 6 שנים, עדיין, מעט מאוד נעשה בישראל, וקשה לומר שהנושא קיבל את הבמה שמגיע לו. יש ערך רב בהכרת הסיפור הזה, כמובן מבחינה היסטורית, של ידיעת תולדותיהם של חצי העם היהודי, אל זהו לא ערכו היחיד. פרופ' אהרוני, מתוך ידיעתה והיכרותה העמוקה עם התרבות הערבית והאיסלמית בתוכה חיתה ושאותה המשיכה לחקור כל השנים, מספרת כי יש לסיפור העקירה הזה, גם משמעות רחבה בהרבה, משמעות שיש בה להביא לדבר שכולנו משוועים לו בכל שנות קיומה של מדינת ישראל: הבנה, סליחה ואפילו, שלום ואחווה בין העמים. כדי להבין איך בדיוק, צפו בסרטה המדהים ופוקח העיניים: "רימון הסולחה והכבוד".
"רימון הסולחה והכבוד" – סרטה של פרופ' עדה אהרוני | צפו
סיפור גירוש יהודי מצרים ואיך בכוחו להביא לקרבה בין העמים
הסרט מאד מעניין ופוקח עיניים. ועם זאת, אני לא מבינה בשביל מה צריך לדבר כל כך הרבה על "שלום"? שלום הוא לא ערך עליון אם הוא מבוסס על התבטלות של צד אחד וניסיון לרצות. מספיק שתהיה הרתעה, ואז אף אחד לא יעז לפגוע באדם אחר. רק כשיש מאזן כוחות יש שקט , ושקט הוא השלום. הסכמים שאין מאחוריהם כוח מאוזן והרתעה הדדית מבוסס על כרעי תרנגולת.
הסרט מאד מעניין ופוקח עיניים. ועם זאת, אני לא מבינה בשביל מה צריך לדבר כל כך הרבה על "שלום"? שלום הוא לא ערך עליון אם הוא מבוסס על התבטלות של צד אחד וניסיון לרצות. מספיק שתהיה הרתעה, ואז אף אחד לא חעז לפגוע באדם אחר. רק כשיש מאזן כוחות יש שקט , ושקט הוא השלום. הסכמים שאין מאחוריהם כוח מאוזן והרתעה הדדית מבוסס עלכרעי תרנגולת.
תמיד הרשימה אותי פרופ' עדה אהרוני. כל הכבוד לך עדה.
מאד קשה לקרוא טקסט התגובות בצבע אדום
למה השינוי הזה? אפשר כחול?
מעניין למה השרה "הכי גזענית" בממשלה, מירי רגב, זו שחוגגת כל מדי יום את הנושא העדתי, האפלייה והדאגה לכאורה לישראל השנייה, שוכחת בעיקביות את היום הזה???