ממילאנו לטכניון בחיפה • הסיפור של שרה יאקופטי, קפטנית קבוצת הרוגבי של "חזירי הבר" חיפה

האיטלקיה, שמשחקת כבר עונה רביעית בקבוצת הרוגבי של אגודת מכבי חיפה כרמל, מדברת על הגורל שהביא אותה לחיפה, על המפגש עם הספורט האהוב עליה ועם בן זוגה כיום ועל הרוגבי בישראל והמודעות כלפיו.

שרה יאקופטי (27) הגיעה לטכניון די במקרה – במהלך לימודי התואר השני, נרשמה לתכנית בשם "ERASMUS", במסגרתה, הסטודנטים טסים למדינה אחרת לסמסטר בתואר השני. שרה בחרה 3 אופציות שהיו רלוונטיות לתואר שלה בהנדסת חומרים, שוודיה, דנמרק וישראל ובסופו של דבר החליטה ללכת על הטכניון. היא נפגשה עם פרופסור, עימו ערכה את התיזה אותה היה עליה להגיש ובהמשך הציעו לה להמשיך לתואר שלישי בטכניון. שרה מספרת שהתלהבה מישראל ובעיקר מהחיים בחיפה בתקופה הקצרה של הסמסטר והחליטה שיש לה עוד מה לראות וללמוד.

במקור, התחילה שרה כאתלטית ואצנית בעיר הולדתה מילאנו, אך בשנה האחרונה בתיכון, הרגישה שמיצתה את התחום לאחר 8 שנים ועשתה הסבה לרוגבי, לאחר שהתאהבה במשחק בעת חופשה בדרום אפריקה, מדינה בה הרוגבי נחשב כספורט הלאומי. שרה ראתה שהרוגבי קיים במדינה בכל מקום, התאהבה במשחק וכשחזרה לאיטליה, החלה לשחק בקבוצת קטנה בעיר מונזה שנמצאת סמוך למילאנו.

שרה הגיעה לתואר השלישי בישראל בשנת 2016, אך לא ציפתה למצוא פה קבוצת רוגבי נשים ועוד במוסד בו היא לומדת. כמובן ששרה הצטרפה מיד בתקופה בה התאמנו בקבוצת הנשים רק 5 בנות, שנאלצו להצטרף לאימונים קבוצת הבנים של "חזירי הבר". משנה לשנה, הצטרפו עוד ועוד שחקניות, עד שהושלם הסגל וכיום הבנות מתחרות בליגה הישראלית לרוגבי נשים בטורנירים שנקראים "שבעיות" (שבע שחקניות בכל קבוצה).

שרה, שהצטרפה לקבוצת הנשים עוד בתקופה שהסגל היה דליל, נבחרה לקפטנית הקבוצה על ידי השחקניות שרואות בה שחקנית יעילה, מסורה ומודל לחיקוי לשחקניות צעירות יותר. העמדה של שרה על המגרש היא במרכז השדה, תפקיד שבשפת הכדורגל ניתן להגדירו כ"פליימייקרית", עושה משחק. עוד כשהתאמנה ביחד עם קבוצת הבנים הכירה את בן זוגה כיום עומרי אפק (לא שחקן הכדורגל כמובן), שמשחק בקבוצת הגברים של "חזירי הבר".

שחרית גולדינג, המאמנת של שרה וקבוצת "חזירי הבר" נשים, סיפרה לחי פה על השחקנית האיטלקייה מקצועית ופרסונלית:

שרה היא ללא ספק אחת השחקניות המוכשרות בארץ כיום. בנוסף ליכולות משחק והנהגה על המגרש, רוח הרוגבי ניכרת בה בכל תחומי החיים. היא תמיד הראשונה לדאוג לכל אחת מהשחקניות, הרבה מעבר לתפקידה כקפטנית. היא נאמנה ואמיצה, חברה אמתית ומהווה דוגמה אישית לכולנו. אני מאמינה שהקבוצה והמועדון נתרם המון מאז שהיא הצטרפה לשורותיו.

שרה מספרת לחי פה על התרשמותה מחיפה:

חיפה הפתיעה אותי לטובה – הגעתי ממילאנו שהיא עיר תעשיית ודי מזוהמת, לעיר שראיתי בה הרבה ירוק וים מדהים. אני אוהבת את המגוון שקיים בשכונות השונות בעיר, את האוכלוסייה המגוונת של 3 דתות ואנשים מתפוצות שונות, מאוד מסקרן אותי, הסיבה שהתאהבתי בישראל היא בעצם חיפה.

שרה מסכמת ומדברת על תכניותיה לעתיד לאחר שתסיים את התואר בטכניון:

לחי פה ציינה כי היא רוצה לקחת את החבר שלה לאירופה לכמה שנים. הם רוצים בעתיד להתמסד, היות ושרה לא יהודיה נראה כי יצטרכו לבדוק אם יוכלו להינשא בכל זאת פה בישראל ואו שיעשו זאת במדינה אחרת. בכל אופן, את חיפה שרה אינה עוזבת בקרוב.

ולמי שרוצה לראות את שרה וקבוצת הנשים של חזירי הבר משחקות, מוזמן ב – 24/01/2020 לטורניר שיתקיים באצטדיון האתלטיקה ע"ש קרלי קריגר בנווה שאנן חיפה.