גבי זהר הוא אדם בעל נשמה חופשית, ידען מעניין ומרתק, בעל נפש רגישה ויכולת עשייה מרובה בתחומים שונים. כלומר, כפי שהאנשים אשר מסביב לו אומרים: "אדם שמעניין ומרתק לחיות איתו".

קיבוצניק ואיש העולם הגדול

גבי/גבריאל זהר/שטרנפלד נולד (1954) בקיבוץ עברון, המשך חייו הבוגרים בעיר חיפה והווייתו הינה כאיש העולם הגדול.

גבי הוא עיתונאי, שדרן בתחנות רדיו וטלוויזיה מקומיות, עורך ומגיש את תוכנית התרבות "זהר צפוני" ברדיו צפון, ד"ר בחינוך, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בנפגעי כתות מיסטיות ומדריך טיולים בארץ ובחו"ל. אכן, איש אשכולות.

חבריו, מכריו ומוקיריו גורסים שהוא "האדם שהכי מעניין ומרתק לחיות איתו". מי החפץ להכירו ולהבין את דמותו בכללותה – יטיב לעשות זאת בקריאת אסופת הסיפורים אשר בספרו החמישי: "תגיד, קובלינר, אתה השתגעת?" (הוצאת אופיר ביכורים 2023).

"גם אני חי פה"

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה, ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד – אלא מהותה של היכרות זו הינה להיוודע בבית המארחים, אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.

אקראיות מסר ספר הטיסה

עד גיל 23 צמח גדל ובגר הקיבוצניק גבריאל ללא כל רמז שהוא דור שני לשורדי השואה. ילדותו בקיבוץ הייתה רוויה בטבע, סוסים, כבשים, תפוזים, כרמים, שדות יבולים, תירס חם וחברה מיתולוגית של מתנדבות מחו"ל – ואז קרה דבר, דווקא בעיצומה של התבגרותו.

במסגרת לימודיו בקורס לאנתרופולוגיה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה – היה עליו להכין 'עבודת שורשים'. באחת מנסיעותיו הרבות, במהלך טיסה ללונדון, קרא ספר המתעד עדויות של ניצולי שואה מקרב אנשי קיבוץ עברון. כך לראשונה הוא נחשף לסיפור האמיתי של הוריו, אשר לפי הבנתם, כל השנים הללו ניסו להגן על נפש שלושת ילדיהם ולא דיברו בפניהם דבר אודות נושא כאוב זה.

ארבעת האחים לבית שטרנפלד – 'אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ'

סבו של גבי, אביו וחמשת אחיו נמלטו מפולין למחנה מעצר בסיביר ובקושי שרדו שם. הם ניצלו בזכות אביו של גבי, אריה שטרנפלד, שכבר בגיל 13 היה עוזר-אופה הכפר והחביא בכיסי מכנסיו המרופטים שאריות של לחם עבור הסב ואחיו הקטנים.

בשנת 1948 לאחר תקופת המלחמה הנוראית, בעזרת 'תנועת עליית הנוער' עלו אריה שטרנפלד והאחים על סיפונה של אניית מעפילים לארץ ישראל – אולם גורשו למחנה המעצר בקפריסין.

הסב כעס מאד על אביו משום שיצא לדרך ללא ברכתו, שכן בגיל 15 הוא לקח עימו את שלושת אחיו הצעירים והם יצאו לדרך בכדי לעלות לארץ ישראל. משכבר הגיעו ארצה, בסוכנות היהודית סברו שמהיבט פדגוגי לא מתאים הוא הדבר שארבעת האחים, ניצולי השואה בגילאי 10 עד 15, יחיו יחדיו באותו הקיבוץ.

האב-האח, אריה שטרנפלד, שהיה אז בן ה 15 בלבד – זעק צעק ונמרצות היכה על גבי השולחן – אבל האחים, שעליהם שמר מכל משמר במהלך של שלוש שנים בסיביר, הופרדו לקיבוצים שונים: נחשון גבעת עוז, המעפיל ועברון.

'המלכה האם' : יהודית-יוכבד-יונצ'י

כיום אימו של גבי, יהודית/יוכבד שטרנפלד (לבית הרטמן), בת ה 93 גרה בקיבוץ עברון. היא אישה עצמאית אשר אמנם גובהה פחות ממטר ושישים – אך גבי גורס ש"היא אישה ענקית בנשמתה והאם הטובה ביותר שלה ניתן לייחל".

יוכבד נולדה בעיר קישווארדה אשר בהונגריה – בשם יהודית, אולם בארץ שונה שמה ליוכבד, וחבריה נהגו לקרוא לה בחיבה יונצ'י. קישווארדה היא עיר גדולה בצפון מזרח הונגריה בסמוך לגבול עם אוקראינה וסלובקיה, אשר שוכנת על עורקי התחבורה הראשיים בין הונגריה לאוקראינה.

בהיותה בת 4, יונצ'י שתי אחיותיה ואחיה התייתמו מהוריהם. במהלך 5 שנים טופלו על ידי הסב והסבתא. אולם לאחר פסק זמן זה – נפטרה הסבתא. הסב הצליח לגדל רק את הבן, ולכן בשנת 1941 הועברה יהודית אל בית היתומות אשר בבודפשט.

תלאות רבות עברה יהודית/יונצ'י בבית היתומים של ילדות יהודיות, הונגריות מבוהלות ורעבות, עד אשר הייתה לאחת ממעפילות האוניה 'אקסודוס'. כאשר עגנה 'אקסודוס' בחיפה – הבריטים, בבושת פנים, גרשו את הספינה על מעפיליה לגרמניה. בתום שנה נוספת בגלות, סוף כול סוף הגיעה יהודית/יוכבד לקיבוץ עברון אשר ליד נהריה. בקיבוץ זה היא פגשה את אריה שטרנפלד, וכאן החלה את חייה החדשים.

חקלאות, צבא ועיתונאות

גבי גדל בקיבוץ עברון, עבד בענפי החקלאות של הקיבוץ. שיחק כדורעף בליגה העליונה, ובתחילת שנת 1973 התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין ביחידה 8200. ביחידה זו לחם במלחמת יום כיפור בגזרת הגבול הסורי.

החל מ-1978 עוסק זהר כעיתונאי, ככתב וכשדר ב – על המשמר, רשת ב' של קול ישראל, רדיו צפון, 104.5 FM. בין השנים 1989-1992 שימש כדובר משרד הבריאות, ובין השנים 1992-2000 היה כתב עיתון 'הארץ'. החל מ-1992 הינו מורה דרך ביעדים רבים בעולם ומשנת 2013 גם מורה דרך בארץ.

'מספר הסיפורים'

כיליד קיבוץ עברון בגליל המערבי שם גר עד גיל 32, מביא גבי אל סיוריו סוג של חיבור אישי למחוזות ילדותו.  במהלך ההדרכה בטיוליו, משלב גבי את הסיפורים אשר אסף מתחומי עבודתו כעיתונאי, כמו גם את הידע הרחב מתחום הטיפול וההתמחות בכתות מיסטיות, וכן ידע רב שצבר מאזור הגליל המערבי, מפגשים עם אנשים, מקומות, סיפורים אודות בני עדות שונות ומקומות התיישבות מגוונים.

יכולתו המופלאה לשזור ולספר סיפורים בצורה מרתקת כבר הניבה 5 ספרים:

• 'געגועים' (הוצאת קיבוץ עברון, 2009), סיפור נוקב המתאר, מלמד ונוגע לכל המשפחות אשר יקיריהם מתמודדים עם מחלת האלצהיימר.
• 'האושר אין לו סוף', אודות כתות מיסטיות, דתות חדשות ומרתונים פסיכולוגיים (הוצאת סער 1992).
• 'תגיד קובלינר אתה השתגעת?' (הוצאת אופיר ביכורים 2023), זהו אוסף סיפורים מחייו האישיים.
• כמו כן כמורה דרך וכתב רדיו, כתב את ספרי התיירות: אתונה ואיי יוון, מדריך למטייל'  (הוצאת שיחור), ו'הולנד, מדריך למטייל' (הוצאת שיחור).

לימודים אקדמיים וקב״ן גם במילואים

כיום גבי הינו עובד סוציאלי בעל התמחות קלינית ופסיכותרפיסט. ידע זה נרכש בלימודי ב.א. ביה”ס לעבודה סוציאלית, אוני. חיפה, מ.א. התמחות קלינית בביה”ס לעבודה סוציאלית, אוני. חיפה ודוקטורט בפקולטה לחינוך, באוניברסיטת לורנד, אשר בודפשט, הונגריה. כמו גם התמחותו כפסיכותרפיסט הייתה במוקד שינוי, מטעם 'המכון לשינוי'.

זהר החל את עיסוקו כעובד סוציאלי בהתמחות בריאות הנפש במסגרת 'התחנה לטיפול במשפחה' (תל"ם) אשר בסמינר הקיבוצים. הוא היה מטפל במסגרת מכון "מעברים" לטיפול משפחתי בקרית חיים ומטפל פרטני בקליניקה פרטית.

בשנת 1983, לאחר שסיים תואר ראשון בעבודה סוציאלית, התבקש זהר לעשות הסבה לשירות מילואים כקצין בריאות הנפש. זאת בעקבות מחסור בקציני בריאות הנפש המתמחים במצוקה נפשית ופוסט טראומה של חיילים רבים בצה״ל – מצב שהיה לאחר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה.

הוא שימש כקב״ן במילואים באוגדת שריון, ובמסגרת יחידות שונות בפיקוד צפון. זהר המשיך את שירות המילואים בהתנדבות עד גיל 57, והשתחרר בדרגת רב-סרן. יש לציין שלאחרונה, בעת 'מלחמת חרבות ברזל', התנדב לשרת כקב"ן.

אודות אבא – 'געגועים'

גבי מתאר את דמותו של אביו, אריה שטרנפלד כאדם חזק, ידען, חם ובעל חזות מרשימה אשר עסק בשורה ארוכה של עבודות בקיבוץ. הוא שירת בעבודות השדה כמו גם במפעל אשר בעברון. בקיבוץ היה אריה שטרנפלד איש מרכזי אהוב ואהוד – ולמרבה הצער, בזקנתו חלה במחלת האלצהיימר.

כסופר, המיטיב לספר סיפורים, וכהתמודדות עם אבדן אביו ז"ל- כתב גבי את ספרו הראשון 'געגועים' (הוצאת קיבוץ עברון, 2009). בספר זה משתמש גבי בכישוריו הן כעיתונאי והן כעובד סוציאלי – אך יותר מכל כבן שאביו לקה במחלה זו.

בספרו מתאר זהר את התמודדותה של המשפחה עם מחלת האב. זהו ספר הנוגע ללב ולמעשה סיפור מן החיים. סיפור אמיתי נוקב וקשה אשר מתאר, מלמד ונוגע לכל המשפחות אשר יקיריהם מתמודדים עם מחלת האלצהיימר.

'האושר אין לו סוף'

בשנת 1992, לכשחיפש גבי שם לספרו הדן בכתות – התנגן ברדיו ואח"כ במוחו, שיר מתורגם הדן ברגשות העצב והאושר.

"העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באוויר –
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר".

(מילים: ויניסאוס דה מוראס, לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים, תרגום: אהוד מנור)

מתוך המנגינה צצה הכותרת לספר: 'האושר אין לו סוף -כתות מיסטיות, דתות חדשות ומרתונים פסיכולוגיים', (הוצאת סער, 1992).

הספר עוקב אחרי התפתחותן של הקבוצות והכתות המיסטיות בישראל. בספרו מסביר זהר כיצד נוצרת שליטה מוחלטת במאמינים המצטרפים לכת, ומתאר את אורח החיים הייחודי לכתות ולקבוצות אלו.

במהלך עבודתו הטיפולית והעיתונאית חשף זהר כתות והיה אף שותף לטיפול בנפגעי הכתות ובבני משפחותיהם. במהלך עבודתו כעו"ס קליני, הוא פגש קבוצת הורים שבניהן נקשרו לכת של רינה שני והתנתקו ממשפחותיהם.

בזכות עבודתו ככתב קול ישראל באזור חיפה – יכול היה ליצור קשר עם רנה שני ועם חברי הכת וכך הצליח להפגיש בין ההורים וילדיהם. בעקבות המפגש עזבו כמה מהחברים את הכת. למרות המסר האידיאולוגי של שני – אחד מהם אף החליט להתגייס לצה"ל. אך 'אליה וקוץ בה', אותו חייל היה כבר פגוע נפש ובמהלך החיול יצא הצעיר לביתו והתאבד בירייה.

לאחר תחקיר המקרה והאירועים אשר סביב לכך, פורסמה כתבה ב'יומן השבוע' של קול ישראל והפרשה אודות הכת של רנה שני הופצה לכל עבר. במהלך השנים חיבר זהר בנושא זה חוות דעת מקצועיות רבות לבתי משפט, ואף כיום הוא ממשיך לטפל במשפחות ונפגעי הכתות בישראל.

 אוהב טיולים ובמיוחד אנשים

גבי לא רק אוהב לטייל עם אנשים, אלא גם להתחבר לנוף התרבותי והאנושי בכל פינה בעולם. המימרה אשר בראש מעייניו הינו ההיגד 'טיול טוב הוא טיול שהמילה חוויה חוזרת ומופיעה במלל וברגש המטיילים'.

בשנת 1991 סיים את קורס מלווי קבוצות לחו"ל, ומאז משמש כמורה דרך מוסמך מטעם משרד התיירות. בנוסף להיותו מדריך הוא אף מרצה בקורסים והשתלמויות למלווי קבוצות לחו"ל בתחומי מנהלה, מסלולים ומתודות להדרכה.

מתוך ניסונו הרב כתב שני ספרי תיירות: 'אתונה ואיי יוון', מדריך למטייל, הוצאת שיחור. וכן את: 'הולנד, מדריך למטייל', הוצאת שיחור.

סיפורי עת הקורונה: אנקדוטות מחיי המשפחה בקיבוץ, מורה דרך וכתב רדיו

כל החפץ להכיר את האדם גבי זהר ולהבין את דמותו בכללותה – יטיב לעשות זאת בקריאת אסופת הסיפורים אשר בספרו החמישי: "תגיד, קובלינר, אתה השתגעת?" (הוצאת אופיר ביכורים 2023)

הספר הינו אסופה של 65 סיפורים קצרים, בו מספר גבי ברגישות, בכאב ובהומור רב אודות נושאים שונים: אנקדוטות הקשורות בטיוליו הרבים בחו"ל כמדריך הטיול, הוא מרבה לספר על ילדותו בקיבוץ עברון, על משפחתו ועל שורשיו כמו גם אודות אירועים שקרו בעת שירותו הצבאי וגם אודות מלחמות ישראל.

למותר לציין שסיפוריו שזורים זה בזה. עבר מתערבב עם הווה, סיפורי הצבא והמלחמה נושקים להווי חדוות הדרכת הטיולים בחו"ל, כאשר לאורך כל האסופה פזורות מחשבות אודות זמן כתיבת הספר: תקופת מגפת הקורונה.

בני משפחת 'סבא גבי' זהר

אחיו של גבי, ניצן שטרנפלד (יליד 59'), גר בלונדון  ואחותו ד"ר גלית זאנה-שטרנפלד (ילידת 68') 'שומרת על גחלת המשפחה' וגרה בקבוץ עברון.

בשנת 1978 התחתן עם אילה לבנה מקיבוץ עין השופט ולהם שני ילדים. הבת ענבר (ילידת 82') עו"ס הגרה בפרדס חנה וממנה לגבי 3 נכדים (בני 9, 7 ו 3) – ובן עמיר (יליד 86') שהינו איש חינוך המתמחה בטיולי לילה הקשורים באסטרונומיה. בשנת 1992 מזוגיות עם רחל גרנות – נולד בנו תום, הייטקיסט הגר בחיפה וממנו נכדה בת כשנה וחצי העונה לשם נגה. בשנת 2002 נישא  זהר לזהבית בנטוב.

מנופי הילדות בקיבוץ אלי עיר ההר והים

בשנת 1987 – בגין עבודתו המאומצת ככתב 'על המשמר' בחיפה והצפון, ב'קול ישראל' ובמקביל ללימודיו בביה"ס לעבודה סוציאלית – העתיק זהר את מגוריו. הוא עזב את נופי ילדותו אשר בקיבוץ עברון ועבר לגור בחיפה, עיר נופי הים וההר.

תחילה גר בשכונת רמות ספיר ואח"כ במגדלי סביוני דניה, בדירה בה הנוף היה כ'תמונה אל העולם הרחב'. הרצון לגור קרוב יותר אל המרכז האורבני הביא, בשנת 2006, את זהבית וגבי אל מעונם הנוכחי.

הבית ובו 'מדור שלו', שקט ונוף ירוק

הבניין אשר נמצא ברחוב שקט ושלו, מאחורי ציר תנועה ראשי, אמנם נבנה לפני כ 50 שנה – אולם בשנת 2020 הסתיים בו תהליך שיפוץ תמ"א. יזם וקבלן מעולה, הגורף מחמאות רבות, הצליח ליצור דירה נאה בעלת נוף מקסים, בה יש ממ"ד, מעלית, חניה מקורה ואפילו שתי מרפסות… וכל זאת, קרוב למרכז אורבני תרבותי.

בדרך כלל הבית שלנו הוא לא רק מקום מגורים; הוא משקף את העולם הפנימי שלנו. המרחב שבו אנחנו חיים אינו רק שיקוף של הטעם האסתטי שלנו, אלא גם חלון אל המצב הנפשי והרגשי שלנו, ואף משמש כמראה להתרחשויות אשר בתוכנו. מעונם של זהבית וגבי זהר הינו בית בסגנון אקלקטי, פונקציונלי, כיפי ונינוח.

המרפסת אשר אל הנוף הפתוח

לכל מרפסת יש את הפוטנציאל להפוך לפינת חמד ירוקה ופורחת, זו אשר תשפיע גם על פנים הדירה וגם על מצב הרוח הן של הדיירים והן של המתארחים. כיום, עיצובה של המרפסת היא אחת מהמגמות החזקות בתכנון ועיצוב הבית שכן היא השילוב בין הפנים לחוץ. במרפסת משפ' זהר תחושת ההמצאות בה הינה: "לשבת בבית ולהרגיש בחוץ או לחלופין לשבת בחוץ ולהרגיש בבית".

מדי לילה מקפיד גבי לשהות במרפסת רחבת הידיים ולעשות מדיטציה מול הנוף. תרגול מנטלי זה, אשר נועד לאפשר ולפתח מצבי תודעה שלווים, חשיבה בהירה ואיזון נפשי – מסייע להפחתת לחץ, מתח, חרדה, דיכאון, כאב, כעס ולשיפור מצב בריאותי פיזי ורגשי. הנוף אשר ממרחקים, נגלה לו במלוא הדרו, ותחושת המרחב האוורירי והפתוח מייצרת תחושה אטרקטיבית ומיוחדת.

חדר העבודה

חדר העבודה של גבי הינו בעל 'שלושה כובעים'. ראשית לכל זהו החדר בו נמצא המחשב האישי של הכותב, העיתונאי והסופר גבי זהר. על גבי מחשב זה נרקחים ומתבשלים מיטב מאמריו וספריו. כאן קורמים עור וגידים מסלולי הטיולים והסיורים בארץ ובעולם.

כמו כן זהו החדר בו נמצא אולפן רדיו אשר ממנו ניתן להתחבר לשידורי השונים. בנוסף לכל זאת, חדר זה משמש כקליניקה בו מקבל גבי, בפרטיות יתרה, את מטופליו.

כורסא משמעותית לרווחת המטופל/ת

כאמור, החדר בו מקבל גבי את מטופליו הינו במרחב חדר העבודה. קליניקת הפסיכותרפיה אינה דורשת יותר משני כיסאות, ארבע קירות, קופסת טישו, שעון והרבה נכונות של שני הצדדים. אולם בכל זאת, גבי הקפיד מאד בעניין העיצוב והמרחב הפיזי של החדר בו מתקיימת הפסיכותרפיה. יתר על כן, לדידו "ישנו ערך עליון של כבוד לגבי חשיבות הבאים בשער זה". זו הסיבה בגינה טרח, בחר וקנה כורסא ייחודית בה יושבים מטופליו.

הרצון לתת מקום משמעותי למטופל/ת, וממנו להתרווח ו"לשפוך את הלב" – מתממש בצורה של כורסא הקרובה לליבו של גבי, אותה קנה בחנות עתיקות בדלית אל כרמל. גבי גורס ש"אל לא לאדם שאיננו מטופל לשבת בכורסא אדומה זו, שכן חרדת ייחוס לו למושב זה".

חלל המגורים

עיצוב חלל מגורים, נחשבת למשימה שדורשת התאמה אישית ואופטימלית לדרים בו. כמובן שהמטרה מעבר לעיצוב היא לאפשר לדיירים לחוש אווירה של בית והתאמת המרחב לצרכים המתאימים להם. המשמעות בתהליך תכנון ועיצוב חלל מגורים שכזה, היא יצירה מדויקת של הסביבה האינטימית שלב אחר שלב, תוך כדי בחירת הסגנון העיצובי הנכון, התאמה מדויקת לצרכים האישיים של כל אחד ואחת מדיירי הבית – באופן שיאפשר להם לנוע בכל חלקי הבית בנוחות מרבית ולהרגיש את השלווה והביטחון שהוא משרה עליהם.

חלל המגורים במעונם של זהבית וגבי עונה על כל המאפיינים הנ"ל. זהו מרחב פתוח המורכב מכמה פינות. מחד מטבח הבית ולצידו "אי" פונקציונאלי המורכב מארונות אחסון ומשטח סעודה, אשר נושק לכיסאות בר גבוהים – ומאידך בהמשכו שולחן אוכל רחב ידיים, עליו מתקיימות ארוחות חג משפחתיות וסעודות אירוח של חברותא. בחלל זה נמצאים אף פינת הטלוויזיה, פינת ספות האירוח ופריטים נוספים המותאמים למשפחת זהר. 

הפינה בעלת כורסת טלוויזיה

שנים רבות התנגד גבי לנושא 'כורסת ארצ'י בנקר'. עד אשר תקופה של כאבי גב הכריעה את העניין, ובעת ששב מאחד ממסעותיו בחו"ל – מצא את הכורסא, אותה רכשה עבורו רעייתו זהבית… וכך קרה, שכעת חיה, דווקא זוהי הפינה המועדפת עליו.

מעל לכורסא רחבת הממד תלוי הציור 'מעשה בשטיח' אותו ציירה זהבית, כמו כן ממולה תלוי דיפטיכון (או דיפטיך שהוא כינוי לאובייקט, הכולל שני לוחות שטוחים המחוברים יחד. בדרך כלל הכוונה ליצירות אמנות, תבליט או ציור)- שאף הוא הינו מעשה ידיה של זהבית.

פסל בודהה – כמראה הפוכה

הפסל הצבעוני אשר נקנה בתאילנד נמצא על גבי השולחן אשר בסלון הבית. פיסלו של בודהה מוצב לו בנחת בתנוחה של רגיעה מובהקת, במצב של מנוחה או שינה והינו אנטיתזה לחייו הגועשים של גבי. לכן, זהו סוג של סימבול מוחשי עבורו להאט את חייו האינטנסיביים, להביט במין מראה דמיונית ולהגיע אל דרך מסויימת של רוגע.

לפי גישתו של בודהה, לא משנה מהו מצבך או מהיכן הגעת, כי הרי שבסופך תאבד כל מה שאתה אוהב ובדמי חייך אולי תהיה חולה ואפילו זקן. אך הדילמה הינה שאנחנו צריכים להבין איך לעשות שכל תקופת החיים  תהייה 'בסדר'.

בעזרת הראייה השונה שלו את הדברים – טען בודהה שהחיים בכללותם הינם מבורכים, ושיש שמחה בכל מקום. פשוט צריך לחפש את האור, את השמחה ואת הטוב – ובכך לימד בודהה להיפתח לאושרם של החיים.

הפטיפון מבודפשט

באחד מביקוריו הרבים בעיר בודפשט, קנה גבי בשוק הפשפשים את הפטיפון המוצג במובאת הבית. סביר להניח שחלק מצעירי הקוראים לא נתקל בפריט זה, שכן זהו פריט עתיק יומין: הגרמופון הוא מכשיר לנגינת תקליטים שטוחים.

הגרמופונים הראשונים כללו מנגנון מכני לסיבוב התקליט וכן זרוע שעקבה אחרי חריצי התקליט. הזרוע הגבירה בצורה מכנית אקוסטית את הצליל על ידי שופר (מעין חצוצרה) וכך שמעו את הצלילים אשר הוטבעו בתקליט.

מקור השם הגנרי 'פטיפון' הוא במותג של דגמי פונוגרפים שיוצרו בצרפת. המילה 'פטיפון' הגיעה ככל הנראה לשפה העברית מן השפה הרוסית, שם התקבל המותג בתקופה מסוימת כשמו של המכשיר. אליעזר בן-יהודה היציע לקרות למכשיר 'מָקוֹלִית', אבל מילה חדשה זו לא נקלטה בשפה העברית.

זמן יצורו של פריט ייצוגי זה הנמצא במבואר הבית, הינו בתחילת המאה ה 20. מלבד יופיו וייחודו של הפטיפון – הריהו הומאז' לאימו של גבי מחד ומאידך גם זכר לקשיי חייה בעיר בודפשט, שם כאמור הוא נקנה.

'ספרים, רבותי ספרים'

תוכנית רדיו בשם 'ספרים רבותיי, ספרים' משודרת בגל"צ שנים רבות. בתוכנית משתתפים סופרים חדשים, מתפרסמים סיפורים עכשוויים ובעיקר הרבה המלצות קריאה לקראת סוף השבוע. מסתמן שכנראה בספרייתו של גבי היה חלק ניכר מאד ממכלול ספרים זה.

בעבר, מנתה ספרייתו של גבי כ 2500 כותרים, אך עם המעבר אל הדירה הנוכחית, בגין אילוצי מקום, היה עליו להיפרד מחלקם. לספריית 'גימלאים ונהנים' אשר בקריית מוצקין – תרם גבי ספרים רבים ואף את מדפיהם. כמו כן הוא העשיר מאד את הספרייה אשר בקיבוץ עברון ואף את הספרייה הממוקמת בחניון הבניין בו הוא גר, שם מסודרים הספרים על גבי מדפים לפי נושאים שונים – זאת לרווחתם של כל השכנים, המוזמנים לטול ספר ולהתענג.

למרות זאת בבית משפחת זהר עדיין נמצאים ספרים לרוב, והם ממוקמים במספר ארונות. אלו ספרים בהם משתמש גבי, או פשוט אוהב לראותם.

Una città d'arte e di cultura – עיר של אומנות ותרבות

בחלומו מייחל זהר שחיפה תהייה עיר של תרבות ואומנות. בחזונו תקום קבוצה מצומצמת של אנשי מקצוע מתחומי התרבות והתיירות, אשר ביזע ועמל רב יפרסמו תוכנית אב אשר בעזרתה יתאפשר להפוך את חיפה ל'עיר של אומנות ותרבות'.

ועוד יותר מכך חיפה תהא 'עיר של תיירות' Una città turistica כדוגמת מיטב הערים בעולם. בדמיונו תגובש ותמומש 'מפת העיר חיפה' בעלת חיצים, מסלולים ומראי דרך אל ציורי קיר, מסעדות, מוזיאונים, פסטיבלים ועוד אטרקציות שונות ברחבי העיר – שכן לגירסתו: "תרבות ואומנות צועדים יחדיו".

שפע – במובן של טעם ומשמעות

חלק מאיתנו חולמים על זכיה עצומה וגדולה בלוטו, חלק מבקשים שפע של בריאות מכוחות עליונים, הרבה אחרים מבקשים שפע של אהבה או ברכה או שגשוג נוסף במקורות הפרנסה וכו' – כולם רוצים שפע.

גבי מסביר שלגביו הגדרת 'איחולי השפע' הינה במובן של "מה שממלא את החיים בטעם ובמשמעות", בבחינת ההגדרה: לחגוג את מה שיש – כאשר כל זאת בהיבט משפחתי, סביבתי ואף ארצי.

בעיני רוחו מגמה בה חיפה תצליח ליישם ולממש את היופי העצום העצור בה ותהא עיר שיש בה אין ספור אירועים בנמל, בשוק תלפיות, בהדר ובמרכז הכרמל. עיר בה יהיו פסטיבל של 'בנייני אדריכלות בינ"ל' מחד ומאידך 'פסטיבל מקהלות ומוסיקה'. כל זאת, תוך המשך חיי דו קיום עירוני וחוסן חברתי ארצי. לו יהי.