עומר, כלת פרס ישראל, כתבה כמעט 90 ספרים לילדים ולנוער, ובהם "שרה גיבורת ניל"י" ו"הבכור לבית אב"י". הלווייתה תתקיים ביום ראשון בכפר מעש.
זו אינה ידיעה חיפאית מובהקת אך רבים שגדלו בישראל של שנות ה-60-70 ואף לאחר מכן, קראו לפחות ספר אחד מבין ספריה שתיעדו בלשון סיפורית וסוחפת את סיפוריהם האישיים של מכונני הרעיון הציוני, הישראליות, דמויות מהסיפור של החברה הישראלית הנבנית וגם של דמויות שחשה צורך לספר את סיפורן כמו באני אתגבר שם סיפרה על נערה שלקחה בשיתוק מוחין, על הגמד קרשינדו שהיה גמד הנחומים שהעניק לה אביה, על מותה הטרגי של אמה ועוד.
אני מרשה לעצמי לכתוב כמה מילים לדמותה ומה היא היתה עבורי.
דבורה עומר
ספריה של דבורה עומר תפסו חלק נכבד ברשימת הספרים הארוכה שקראתי בילדותי. לא בגלל הכמות אלא בגלל הדרך בה הם השפיעו עלי ובנו את עולם המחשבות, העניין וההרהורים שלי, מה שהם גרמו לי לחקור ולקרוא לאחר מכן והטעם והדימיון שהכניסו לתודעה המתפתחת שלי בישראל של שנות ה-60-70.
אם היו אלו "דפי תמר" אליהם התוודעתי מדפי עיתון הילדים "הארץ שלנו" וגרמו לי לרצות בכל ליבי להיות חלק מקבוצת הנוער בקיבוץ (חלום שהסתבר כמציאה קטנה מאוד) או שישלחו את המשפחה שלנו לשליחות בארה"ב (מה שמעולם לא קרה אבל אפשר היה לפנטז), שרה גיבורת נילי שהסעירה את הדימיון ונטעה היבט הירואי אחר בתודעה אפופת השואה שגידלתי במקביל , אני אתגבר, שהיה אולי אחד הראשונים ששם את עניין הילדים הנכים והרצון לההשתלב באופן הכי ברור במציאות של דור הצברים החזק, הבריא והגאה שגדל להורינו הפחות צברים.
והכי הכי, הבכור לבית אב"י שהיה אבן הדרך בתודעה החילונית שלי, שגרם לי לבכי של צער עבור הזמנים הקשים של ילדי משפחת בן יהודה ששילמו מחיר עבור משימתו של אביהם, שהכיר לי קורטוב של עולם מתחילת המאה בו הנצו ניצניו של עולם עברי חדש שהתעמת עם עולם ישן, שבינו ולבין האחרים מתקיים קרב עד עצם היום הזה אבל במציאות ובעובדות-הוא ניצח.
אנו מדברים עברית, הורסים אותה ובונים מחדש כי היא שלנו, ואפילו נציגיו של אלו שטענו לחילול הקודש ולחוסר יכולת ולגיטימיות לגדל ילדים על ברכי שפה עתיקה שהפכה לשון קודש, מדברים אותה כשפה שוטפת ומובנת מאליה גם לדברי חולין והבל.
וכשנולד לי בן, קראתי לו בשם ששמרתי עוד מאז.
קראתי לו איתמר.