מאת: ד"ר רויטל שורץ-סבירסקי
לאחר הרצאות שקיבל הצוות כהכנה לפעילות בשבועות שקדמו למיזם, נפתח האירוע בהרצאה של נהלי נ.י.צ. גיורא לב ורויטל שורץ-סבירסקי בפני התלמידים על נושא הנגישות וקבלת השונה. משם המשיכו התלמידים למספר עמדות חשיפה למגוון נכויות והתנסות בלקויות השונות בתחנות שהציבו ותפעלו מתנדבי נ.י.צ.: התנסות בנכויות מוטוריות בכיסא גלגלים ובקביים על שיפוע תלול, מדרגות ועל דשא, חתימה על לוח קנבס, הפעלת משחקים מוכרים בידיים עטויות בכפפות קשיחות (כדימוי ללקות ידיים), היכרות לקות השמיעה וראייה בליווי המתנדבים עם הלקות המתאימה, אשר ושיתפו את התלמידים באורח חייהם ובהתמודדות עם לקותם.
ניכר היה בעיני התלמידים כי החוויה המיוחדת ועצם ההתנסות בלקויות השונות, הותירה חותם של הבנה וקבלה גם בנפשם. מרגשת מאוד הייתה המעורבות הפעילה של המורות והיועצות, שהדגימו בעצמן את השימוש באביזרי העזר השונים בטרם יתנסו בהם התלמידים.
בתום ההתנסות בתחנות, שבו התלמידים לחדרי הכיתות להורדת מפלס האדרנלין, לשיתוף בתחושותיהם ובמה תרמה העשייה ל"אני מאמין" החברתי שלהם. התגובות להתנסויותיהם ביום המיזם היו מרגשות עד מאוד והעבירו מסר של שינוי חברתי, של חינוך לקבלה ושל דור מעורב והגדל בינינו –למרות הקשיים הסובייקטיביים יוצאי הדופן איתם אותם נערים ונערות נפלאים מתמודדים בחיי יום-יום.
כדרכי, אסיים בנימה אישית: ראשית, מעטים מיזמי ההסברה שנגעו לליבי כפי שנגע המיזם בבי"ס "יעדים", ללא ספק בזכות קהל ה"לקוחות" המיוחד במינו. יעידו כמה משפטי משוב ששמענו מפיהם:
"למדתי להעריך את מה שיש ולא את מה שאין"
"מאוד נבהלתי מנגישות ישראל לפני המיזם כי חשבתי שהם לא רגילים…"
"תודה לכם שהעליתם את הביטחון שלנו!"
"פתאום אני מבין יותר את אחותי העיוורת…"
ועוד ועוד פניני לשון מרגשים עד דמע.
שנית, המיזם המופלא לא יכול היה לצאת לפועל ללא מתנדבי נ.י.צ., "סיירת המטכ"ל" של נגישות ישראל: ללא רחל שניהלה באורח מדוקדק ומתוקתק את הפעילות, ללא גיורא שהכניס סדר ומשמעת לחיינו וללא הנבחרת של נ.י.צ., המשובחים והמסורים במתנדבינו:
גילה, שושנה, יוסי+סולי כלבתו, רעיה, חנה, צעירה, בתיה, ראובן, יפה, שוש וסמדר.
