260 משחקי ליגה, 22 שערים ו-4 תארים, זה ההספק של דקל קינן, במדי מכבי חיפה עד היום. דקל, בטוח לא חלם לעזוב את הקבוצה כשהיא במקום ה-9, עם 15 נקודות בלבד בסיבוב השני של הליגה ועם הפסד לקבוצה החלשה ביותר בליגה, הפועל עכו.
על המשחק היום אין לי יותר מדי מה להרחיב, מלבד שמכבי ממשיכה לעלות על כר הדשא ואני מדגיש את המילה "לעלות", כי הקבוצה פשוט לא שיחקה, כל פעולה חיובית הייתה מקרית ועל כדור ברשת היריבה בכלל אין מה לדבר, השחקנים בלי ביטחון ובלי כיוון. מכאן שואלים בקבוצה מהיכן תבוא הישועה? את עכו כמובן זה לא עניין וכמו הרבה קבוצות שחגגו העונה במגרש הביתי של מכבי, עכו גם הגיעה כדי להוציא את המקסימום והתקפה אחת והגנה חולמת של הירוקים הספיקו לה לכבוש ולנצח 1:0. לפחות חיפאי אחד שמח היום וזה המאמן של עכו אלדד שביט, אבל זה לא באמת מעניין אותנו.
את הטור הזה בחרתי להקדיש לדקל קינן, כמעט בלעדית. דקל, שחקן ואדם יוצא דופן בנוף הכדורגלן הישראלי, השפיע על רבים מהאוהדים החיפאים והישראליים בכלל במקצועיות, באנושיות ובתרומה שלו לכדורגל הישראלי ולזולת. הזרקור במשחק הזה מבחינתי היה רק עליו – הסתכלתי על אסופת השחקנים ששיחקו היום ולא הצלחתי להזדהות עם אף אחד מהם, לא יודע כבר מאיפה לשאוב את התשובה לחוסר הביטחון של השחקנים שמגיעים למכבי עם קבלות וברגע שעולים על כר הדשא פשוט "עושים במכנסיים" – אוהדים, צוות מקצועי מלחיץ, חוסר מחוייבות? את התשובות אני ממשיך לחפש.
דקל הוא שחקן שגדל במועדון, זכה איתו בתארים ולאחרונה גם עבר איתו את רגעי המשבר והשפל שנמשכים נכון לכתיבת שורות אלה. דקל קינן נכנס לשחק רק בדקה ה-87 (+6 דקות תוספת זמן) ואף הוצב על המגרש בתפקיד חלוץ , אך במצבה של מכבי חיפה העונה, גם זה כבר לא עזר. בשביל דקל, המועדון הזה הוא מעל לכל, ולמרות ההפסד הוא יוצא בתחושה של גאווה וסיפוק כאחד הסמלים הבודדים שהיו למועדון בעשור האחרון, לא דבר של מה בכך.
לפני המשחק נערך טקס קצר בו נשיא המועדון יעקב שחר, עלה על כר הדשא והודה לקינן על פועלו בקבוצה במשך השנים וציין שהדלת במקום שהיה תמיד ה"בית השני" שלו, תמיד תהיה פתוחה. גם האוהדים לא חסכו את הקולות והרגשות והריעו לו לפני ואחרי המשחק, למרוות ההשפלה בהפסד היום.
דקל סיכם בקצרה בסוף המשחק:
חבל לי שאני עוזב אחרי הפסד, אמרתי למאמן לפני המשחק שלא ירגיש לא-נעים לא להכניס אותי כי מה שחשוב לי זו הצלחת הקבוצה, המועדון הזה גדול יותר מכל הפסד או התקופה הנוראית הזו והמועדון הזה יחזור לדרך המלך.
משפט אחרון על מכבי. אני אוהד הקבוצה 26 וחצי שנה. היו עונות יפות ועונות עגומות אבל אף פעם לא זכורה לי עונה בה לאורך תקופה ארוכה לא רואים כלום מהקבוצה ושוב, הבעיה הכי גדולה שאין מי שיתן את הגול, היינו, אין מי שיביא נקודות לקופה, הקו האדום נראה קרוב מתמיד ואף אחד לא יודע איך זה ייגמר העונה, אם זה יימשך ככה, לא מן הנמנע שמכבי תמצא את עצמה בדרך לליגה השנייה כמו הפועל ת"א, קבוצה גדולה אחרת שעשתה את אותה דרך בעונה שעברה.. התשובות והפתרונות כנראה, שוב בידיים של ההנהלה והאיש העומד בראשה. יענקל'ה, תתעורר!
