במדינת ישראל קיימות שתי ערכאות הפועלות במקביל ולהן נתונה סמכות השיפוט בענייני המעמד האישי. הערכאות הן: בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. כאשר יחסי בני זוג עולים על שרטון והם מחליטים להתגרש מתחיל ביניהם "מרוץ" מי יגיש תביעות ראשון והיכן!
בקרב הציבור קיימת סברה כי טוב יעשה הבעל אם ינהל את מרבית ההתדיינות בבית הדין הרבני, והאישה בבית המשפט לענייני משפחה. הדבר אינו נכון ויש לא מעט מקרים הפוכים. יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה בהקדם האפשרי, ולפנות לערכאה המתאימה.
בית הדין הרבני הינו בעל הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים במדינת ישראל. כאשר מוגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני, קיימים עניינים אשר כרוכים מטיבם ומטבעם בתביעה זו כגון: תובענה למשמורת. עניינים אחרים כגון: תובענה רכושית ,יש לכרוך באופן מפורש בתביעה וביה"ד הרבני יוכל לדון בה כל עוד לא הוגשה תובענה לביהמ"ש לענייני משפחה באותו נושא בשלב מוקדם יותר.
פסק הדין המרכזי העוסק בשאלת מרוץ הסמכויות הוא בג"ץ 8497/00 אירה פייג- פלמן נ' ג'יאורג' פלמן, הקובע כי ערכאה שיפוטית תימנע מלדון בשאלת סמכות השיפוט לאחר שערכאה אחרת הכריעה בכך. דהיינו- אם הוגשה תביעת גירושין כנה ונכרכו בה ענייני רכוש כדין והוגשה לפני שנפתח תיק רכושי בבית המשפט לענייני משפחה ובית הדין בחן את הכריכה אזי ביה"ד הרבני ירכוש סמכות שיפוט. המבחן הקובע הינו "מבחן הזמן".
חריג למבחן הזמן הוא חוסר תום לב דיוני מובהק, בבג"צ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הוגשו שתי תביעות לערכאות שונות באותו היום. תביעת גירושין כרוכה הוגשה ע"י הבעל כ- 15 דקות לאחר שהאישה הגישה תביעה רכושית בבית המשפט לענייני משפחה, לכאורה על פי מבחן הזמן הסמכות הייתה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה אלא שבג"ץ קבע: הסמכות לדון בתביעה הרכושית נתונה לבית הדין הרבני וזאת בשל חוסר תום לב דיוני, נקבע כי כשם שבבית הדין קיימים מבחני כריכה לקביעה האם התביעה הוגשה בכנות וכדין, כך גם ניתן להחיל מבחני כריכה בבית המשפט לענייני משפחה. במקרה דנן בשל עיכוב של למעלה מארבעה חודשים מיום הגשת התביעה עד להמצאת התביעה ע"י האישה לבעלה , נקבע כי תביעתה אינה כנה, ולכן הסמכות מסורה לבית הדין הרבני. חוסר תום לב הקשור בקשר ישיר והדוק לשאלת מרוץ הסמכויות עשוי להוביל לסטייה ממבחן הזמן.
מכאן ניתן להסיק כי אומנם "מבחן הזמן" הינו הפרמטר העיקרי לקביעת סמכות השיפוט, אך קיים חריג של חוסר תום לב דיוני שיש לנהוג בו במשורה ולהחילו רק במקום בו הינו מתבקש מהנסיבות, שכן שימוש בחריג זה עלול להביא לתוצאה שונה לגמרי ולהשפעה על ההליכים בכללותם.