להקת הריקודים איל"ן בת 20

רקע על העמותה ולהקת הריקודים
הכל החל לפני כעשרים שנה, כאשר אל חיינו הספורטיביים ב"איל"ן קריית חיים" פרץ בסערה נוגה רוזנטל. נוגה, מורה ותיק לספורט בקריות ומאמן בכיר במועדון, חזר מגרמניה עם "קונספט" חדש: ריקודים על כסאות גלגלים, בלוויית בני זוג "עומדים". למותר לציין עד כמה מוזר היה אז לשמוע, לדמיין או לבצע משימה שכזו – אשר היום הפכה לחלק כל כך טבעי מחיינו…
עם מי נרקוד? תחת איזו הדרכה? איזה סוג של שירים? על איזה כיסאות גלגלים – שהרי ברור היה שלא הכיסאות האישיים ולא כיסאות הבריכה יצלחו למטרה זו!!! לאט לאט, בעזרת קלטות וידאו שהובאו מגרמניה, שם כבר הענף היה חלק אינטגרלי בין ענפי ספורט הנכים – קרם הרעיון עור וגידים. שרית כץ, גננת מקרית ביאליק ורקדנית ריקודי-עם נלהבת, נרתמה על ידי נוגה למשימה – ומה שהיה חסר לה ביידע אודות ענף ספורט מסתורי זה, הושלם בעזרת שפע אינטואיציה, רצון טוב ומסירות. והבעיות הטכניות? והאימונים שהתקיימו על רצפת מגרש הטניס המשופעת והרחוקה מלהתאים לריקודים? אלו נפתרו לאט לאט, עם ציוד מיושן וכיסאות גלגלים ב"השאלה" מענף הטניס. שרית הביאה רפרטואר יפה של ריקודי עם, איטיים ומהירים, עליזים ועצובים, ש"תורגמו" בהתאמה יפה ל"שפת" כיסאות הגלגלים, וחלקם מלווה אותנו עד היום.
על קשיים טכניים ניתן לגבור – אבל עם מי נרקוד?! וכאן הופיע הגורם החשוב וההכרחי לכולנו, ו"מושג" חדש שמלווה אותנו בנאמנות מאז ועד היום: המתנדבים ה"עומדים". עוף השמיים הוליך את הקול, והשמועה עשתה לה כנפיים ברחבי אזור הצפון אודות ענף הספורט החדש. מתנדבים הגיעו מגוש שגב ועד דרום חיפה, מהחוגים השונים של ריקודי העם, הכל כך נפוצים באזורנו, חברים ועמיתים למקומות העבודה, בנים, אחים והורים של הרקדנים ה"יושבים" וסתם "אנשים טובים באמצע הדרך", שרצו לשלב תרומה לקהילה עם הנאה.

יונה רביד, מתנדבת בלהקה מיומה הראשון, רוקדת עם בן זוגה,דר' יורם סבירסקי

חשוב לציין: לא קל יהא הדבר בעיני הקורא, שאינו מצוי ברזי ענף ספורט זה! לעתים נדרש כוח רב, מכיוון שלא כל "יושב" חזק דיו לסיים כל תנועה בכוחות עצמו, ובמיוחד בריקודים המהירים. גם שפת-גוף צריכה היתה להיווצר במשך הזמן בין שני בני הזוג; די בלחיצה קצרה כדי לשדר מהי התנועה הנכונה, או תיקון תנועה שגוייה, או טעות בכיוון, איזה צד חלש יותר ודורש "קונטרה" חזקה יותר וכיוצא בזה. כתוצאה מכובד המשימה, חלק מה"עומדים" התייאשו ונטשו את הזירה. חלק אחר, הראוי לכל שבח, נותר ומלווה אותנו עד היום: מירה, פנינה, אבי, יונה – הוותיקים ביותר, מ"מחזור הגיוס" הראשון, והוותיקים שבאו אחריהן – אבי, מאירה, מירה, חגית, ציפי, ועוד רבים וטובים – ועד למצטרפים חדשים בעצם ימים אלו. המתנדבים מגיעים בכל מצב, בכל מזג אוויר, אפילו בסמוך לאירועים עצובים בחייהם ונוטלים חלק גם בהופעות ובהרקדות. גם את המשברים בחיי הקבוצה – עזיבת מדריכים, שהרי מאז ימי שרית התחלפו רבים וטובים (חלקם יותר וחלקם פחות…) – הם חולקים עם הקבוצה. גם את השמחה בהחלפת כסאות גלגלים הישנים בייחודיים למטרת הריקודים הם חלקו – והשמחה רבתה כאשר הצורך בהשקעת מאמץ במהלך הריקוד פחת במעט בעקבות הרכש החדש…
עם הזמן נוסף גיוון לרפרטואר, בעקבות הצטרפותה של מדריכה חדשה, מרגריטה פוליאקוב, אשר הביאה איתה את ניחוח הריקודים הסלוניים ואת הפריצה לזירת התחרויות. מרגריטה הביאה אף יותר מכך: משמעת, עמידה בלוחות זמנים, הקפדה על איכות גבוהה של ריקוד, מבלי לעשות הנחות לא ל"יושבים" ולא ל"עומדים". יותר מפעם אחת חרקו השיניים בתיסכול – אולם היום, יותר מחמש שנים תחת שרביטה, למדנו להכיר ולהוקיר את המדריכה המיוחדת שלנו…
התמונה לא תהיה שלמה מבלי להזכיר קבוצת ריקודים נוספת, קטנה וייחודית במועדון "איל"ן קריית חיים". עם התפתחות הענף, הצטרפה המורה לריקוד חיה צור והקימה קבוצת ריקוד אומנותי על טהרת ה"יושבים" בלבד. ברור כי כאן היה צורך בהשקעה רבה בעקבות דרגות קושי גבוהות יותר, מאחר וללא סיוע בן-זוג מתנדב – נדרש מאמץ רב מהיושב לביצוע תנועות הריקוד המורכבות והמהירות לעתים. למרות זאת התגבש הרעיון; חיה ועם פרישתה ממשיכת דרכה תמר סרוקה – הקימו להקה קטנה הממשיכה עד היום בפעילותה.
עם מלאת ללהקת הריקודים של "איל"ן חיפה" 20 אביבים, זה הזמן לזכור את חברינו שהלכו לעולמם: את נסים כהן, דודו אורן ודוב נון שליוו אותנו שנים רבות.
זה הזמן להודות מקרב לב לכל מתנדבינו המסורים והמתמידים, לאנשי האחזקה במועדון ובמיוחד – למרקידינו הסבלניים עד אין קץ.
יום הולדת שמח – לחיים ולשנות פעילות ארוכות, בשמחת חיים ובבריאות טובה!!!

באליפות ישראל לריקודים סלוניים

בצילום: סשה טיכי ולובה לוטרשטיין באליפות ישראל לריקודים סלוניים 15.01.08