11 בספטמבר וראש השנה: האם צירוף התאריכים מגדיל את הסיכון לפיגועי טרור?

יש תאריכים שהם הרבה מעבר לתאריך בלוח השנה, ו-11 בספטמבר הוא ללא ספק אחד מהם. עשרים וחמש שנים לאחר מתקפת אל-קאעידה על ארצות הברית, התאריך נותר סמל מרכזי בתולדות הג’יהאד העולמי. השנה מתווסף לכך צירוף יוצא דופן: עם שקיעת השמש ב־11 בספטמבר מתחיל ראש השנה היהודי. האם הצירוף הזה מגדיל את הסיכוי שארגון טרור ינסה לבצע פיגוע דווקא במועד הזה? אין לכך תשובה חד-משמעית, ובוודאי שאין לראות בתאריך עצמו התרעה מודיעינית, אך עצם האפשרות מחייבת דיון מעמיק.

11 בספטמבר: סמל ג’יהאדיסטי חי ובועט

11 בספטמבר מעולם לא היה עוד פיגוע רגיל. במשך שנים הוא נתפס כהישג יוצא דופן וכאירוע ששינה את פני המאבק בין המערב לבין הג’יהאד העולמי. במסגרת בחינת הסוגייה מול חוקר המזרח התיכון, פרופ’ אמציה ברעם – חבר הפורום למניעת אסונות, שאלתי שמונה שאלות מרכזיות, והתשובות שופכות אור על הלך הרוח של ארגוני הטרור:

• האם 11 בספטמבר עדיין משמעותי לג’יהאד העולמי?
  כן, בהחלט. הצלחה בסדר גודל כזה נדירה מאוד אצלם, הם ממשיכים לציין אותה ומבטיחים חזרה עליה.
• האם הסמיכות לראש השנה מוסיפה משמעות סמלית?
  אמנם אירוע מסוג זה בסמיכות כזו, מעולם לא קרה בעבר, אך בעוד שהסיבה העיקרית לתקיפה ב־7 באוקטובר, הייתה ההבחנה שצה"ל שולח חצי מחייליו לביתם ערב חג, הפעם המניע עלול להיות סמלי לחלוטין: להכות בהם ביום חגם.
• האם ארגוני טרור משתמשים בתאריכים סמליים?
  כן, בהחלט, אם כי לרוב מדובר בימי זיכרון שלהם ולא בחגים שלנו. אולם, בעקבות אירועי 7 באוקטובר ויום כיפור, הדינמיקה עלולה להתהפך כך שיבחרו דווקא ביום קדוש לנו.
• האם יש לראות בסמליות התאריך שיקול בהערכת סיכונים, גם ללא התרעה מודיעינית?
  לדעת פרופ’ ברעם, התשובה – כן. למרות שאין שובל היסטורי מוצק להסתמך עליו ומדובר בהערכה או בניחוש, שכן עד כה המערכת דרכה רק לקראת ימי הזיכרון שלהם ועשתה את ההפך במועדים שלנו, יש לשנות גישה. עד כה, לדבריו, מערכת הביטחון הסתמכה על ההנחה שארגונים דתיים לא יבחרו ביום קדוש ליהדות לפעול, הנחה המחייבת כיום מחשבה מחודשת לחלוטין.
• מה יהפוך אפשרות תיאורטית לסיכון ממשי?
  אינדיקציות תמיד קיימות בשטח, אך הקושי המרכזי הוא להבחין בין "רעש לבן" לבין רמז רלוונטי ואמיתי. ההמלצה המקצועית במצב כזה היא להעלות את רגישות המערכת כמה ימים קודם למועד וגם לאחריו.

מוכנות מערכתית ואתגר האפר”ן

מעבר לניתוח הסמלי, עולה השאלה האם העורף הישראלי וערוצי ההצלה מוכרים וערוכים לתרחישי קיצון של אירוע רב-נפגעים (אפר”ן) כפי שמציג חבר הפורום למניעת אסונות מר רון ירמאי:

• האם ישראל ערוכה לאפר”ן?
  פרופ’ ברעם מציין כי אמנם נושא זה אינו בתחום עיסוקו המקצועי הישיר, אך מניסיונו האישי הוא מעריך שהמערכת אינה ערוכה כראוי לאירועים בסדר גודל קיצוני כגון רעידת אדמה קשה או מתקפת טילים מאסיבית המשולבת בראשי נפץ כימיים, ביולוגיים או זיהום גרעיני. בהקשר זה הוא נזכר בימי ערב מלחמת המפרץ ב־1991, אז דרש סדאם חוסיין ממומחי הגרעין שלו לשלב חומר רדיואקטיבי גרוס בראשי הטילים; למרות שהמומחים הזהירו כי החיילים שיעסקו בכך ימותו בייסורים בתוך יום, תגובתו הייתה שיספק חיילים חדשים ובסופו של דבר התוכנית נגנזה רק משום שהבין שתגובת ישראל תהיה גרעינית.
• האם חובת המוכנות מחייבת תרגול גם ללא תחזית או התרעה?
  אף שזהו אינו תחומו הרשמי, ההיגיון הצרוף והניסיון הצבאי הענף של ברעם (החל ממלחמת סיני כתותחן טנק, דרך ששת הימים, מלחמת ההתשה, יום הכיפורים כמ"פ וסמג"ד מילואים, ועד לבנון 1982) מובילים למסקנה חד-משמעית: תרגולות, תרגולות ושוב פעם תרגולות, הן התנאי היחיד לשמירת כשירות.
• האם יש משמעות מבצעית לסמיכות בין 11 בספטמבר לראש השנה?
  אין כמובן וודאות מוחלטת לגבי כוונות האויב. אך העצה המרכזית היא להעלות באופן יזום את רמת המעקב והכוננות. העלות של צעד כזה נמוכה לאין ערוך בהשוואה לאסון שאפשר למנוע, וההשקעה בהחלט שווה את זה.

סיכום אישי

אין מקום להיכנס לפאניקה או לחיות תחת תחושת פחד תמידית, אך חובה עלינו לגלות ערנות מקסימלית ולא לחכות לאסון הבא. אני מצטרף באופן מלא לדבריו של פרופ' ברעם ומאמין שנדרש שינוי תפיסתי עמוק הכולל ביטול חופשות חג ושבת מרוכזות בצה"ל. שבענו הפתעות היסטוריות כואבות, ולכן עדיף תמיד להיערך מראש ולאמת את המוכנות שלנו לפני שהמציאות מכה בנו שוב.

מה דעתכם?