בבוקר ה-7 באוקטובר משהו השתנה אצלנו, בחיפה כמו בכל הארץ.
אנשים לא חיכו להוראות מלמעלה הם פשוט התארגנו. שכנים, חברים, אנשים שבקושי הכירו קודם, החליטו שהם לא מוכנים לשבת בצד. כך, בלי תקציב, בלי נהלים ובלי גיבוי רשמי, קמו ברחבי חיפה קבוצות ראשונות של כיתות כוננות, יוזמה פרטית לגמרי, אבל כזו שנולדה מתוך צורך אמיתי.
זה לא נשאר ככה הרבה זמן. תוך זמן קצר יחסית ההתארגנות הזו צברה תאוצה, ומשטרת ישראל זיהתה את הפוטנציאל שבה. מהתארגנות שכונתית ספונטנית הפכנו לרשת מסודרת של כיתות כוננות הפרושות בכל רחבי העיר, עם הכשרה מוסדרת, נהלים ברורים ותרגולים קבועים תחת הפיקוד של משטרת ישראל, מה שהתחיל כאלתור הפך למערך אמיתי של מתנדבים מכל חלקי העיר.
אני בעצמי מתנדב בכיתת הכוננות של שכונת רמות בחיפה, ומהמקום הזה אני יכול להעיד מה זה אומר בפועל. המתנדבים והמתנדבות שלנו הם תושבי העיר, אנשים עם עבודה, משפחה וחיים משלהם, שכולם לוחמים בהכשרתם, בוחרים שוב ושוב להקדיש מזמנם ומרצם לביטחון השכונה והעיר.
הייעוד שלנו ברור: לתת מענה ראשוני ומיידי לאירועי פח"ע ולאירועי קיצון, באותם רגעים קריטיים שבהם כל דקה קובעת. אבל הפעילות שלנו לא נעצרת שם. מעבר לתפקיד המרכזי הזה, מתנדבי כיתות הכוננות בחיפה אשר פועלים תחת משטרת ישראל, מסייעים לכוחות המשטרה במגוון משימות, ממבצעי תפיסת שוהים בלתי חוקיים, דרך פעולות אכיפה שונות, ועד אבטחת הציבור בחגים ובאירועים המוניים. זו לא רק "כוננות" במובן הצר, זו שותפות התנדבותית מתמשכת עם המשטרה בשמירה על השגרה והביטחון של כולנו.
כחבר בכיתת הכוננות של שכונת רמות בחיפה ותושב העיר, אני מרגיש צורך לומר תודה לכל מי שנותן מזמנו לאימונים ולהכשרות שלא תמיד רואים, לתורנויות בשעות לא נוחות, לפעילות המבצעית שדורשת מוכנות מתמדת. אתם עושים את זה לא בשביל הכבוד, אלא מכל הלב, למען השכנים והתושבים זו ערבות הדדית אמיתית.
בפעם הבאה שתראו את השכן שלכם עם נשק עומד בצומת, בחג או באירוע ציבורי, תדעו שהוא לא פתח בקריירה שניה אלא פשוט איכפת לו מכם ומהביטחון של כולנו.
אני, וכל תושבי חיפה, מצדיעים לכם!