(חי פה) – בעקבות שורת אירועי גלישות הביוב שאירעו בשבוע האחרון בנחל עין אחוזה uבנחל שיח וכאשר באותה העת ממש נסגרו חופי הים של חיפה (וטרם נמסר מהו הגורם לזיהום שהוביל לסגירת החופים), גוברת השאלה האם מדובר באירועים נקודתיים, כפי שמציגים הגורמים האחראים, או בתסמין של בעיה עמוקה יותר, בתשתיות הביוב והניקוז.
ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל עמותת "צלול", אומר בשיחה עם "חי פה" כי גלישות ביוב לנחלים ולים הפכו בשנים האחרונות לתופעה מדאיגה, שאינה ייחודית לחיפה.
לדבריו, "יש יותר מדי אירועים של גלישות ביוב לנחלים ולים, והם גורמים לזיהום מעיינות, לסגירת חופי רחצה, לפגיעה במערכות הטבע ולסיכון בריאותי עבור תושבי חיפה וכל מי שמבקשים ליהנות מהים ומהנחלים".
לדברי ארבל, ההסברים החוזרים ונשנים שניתנים לאחר כל אירוע: מגבונים שסתמו צינור, התבקעות של קו ביוב, חיבורים צולבים בין מערכות הניקוז והביוב או עומסים במכוני הטיהור, אינם אלא ביטויים של אותה בעיה בסיסית. "אלה אולי הסיבות הישירות לתקלה," הוא מסביר, "אבל כולן מעידות על כשלים מצטברים של תשתיות ישנות ועל ניהול שלא הצליח במשך שנים למנוע זיהום ממערכות הביוב והניקוז. חופי הים והנחלים אינם צריכים להיות המוצא של כל תקלה או תחזוקה לקויה".
עוד מוסיף ארבל כי האחריות מוטלת על כלל הגורמים המעורבים: הרשויות המקומיות, תאגידי המים ומשרדי הממשלה.
"העיריות ותאגידי המים חייבים להגן על הנחלים, המעיינות וחופי הים שבתחומם. במקביל, גם משרדי הממשלה נדרשים להגביר את הפיקוח ולהקצות את התקציבים הנדרשים לפרויקט לאומי של שיקום ושדרוג תשתיות הביוב והניקוז, במטרה להגן על בריאות הציבור ועל הסביבה". עם זאת, הוא מדגיש כי גם לציבור יש חלק באחריות. "כל מגבון לח שמושלך לאסלה במקום לפח עלול לגרום לסתימה ולהחמיר את הבעיה. שינוי בהרגלי ההתנהגות של כולנו הוא חלק בלתי נפרד מהפתרון".
לסיום אמר ארבל: "נמשיך לדרוש הפרדה מלאה בין מערכות הניקוז והביוב, לצד השקעה במערכות מודרניות ומתקדמות, הראויות למדינה שבה הים הוא נכס לאומי והלב הפועם של רבים מתושביה".
ד"ר ירון זינגר, מייסד המרכז לערים רגישות מים בישראל, מסר ל"חי פה" בנושא הטיפול ומניעת זיהומי מים וים: "יש הזדמנות אדירה לבצע תיקון משמעותי שייטיב עם הנחל, המפרץ והים ובעיקר עם תושבי האזור".
מתאגיד מי כרמל נמסר לחי פה: "מידי יום התאגיד עוסק באופן שגרתי בפתיחת סתימות בקווי ביוב בכל רחבי העיר. הסתימה שטופלה בקו הביוב המקומי נבעה רק ממגבונים ואין לה כל קשר למערכת הניקוז העירונית".
מעיריית חיפה נמסר לחי פה: "חוק תאגידי מים וביוב, שנחקק בשנת 2001, קבע את הקמתם של תאגידי המים והביוב בישראל במטרה ליצור הפרדה מלאה, פיננסית ותפעולית, בין פעילות המים והביוב לבין הרשויות המקומיות. החוק מבוסס על עקרון של משק כספי סגור, שלפיו כל הכספים הנגבים עבור שירותי מים וביוב מושקעים בחזרה אך ורק בתחזוקה, בשדרוג ובפיתוח תשתיות המים והביוב.
מטרות הקמת התאגידים הן להבטיח ניהול מקצועי, הנדסי וכלכלי של מערכות המים והביוב, לשפר את רמת השירות לתושבים באמצעות טיפול מהיר ויעיל בתקלות, ולמנוע שימוש בכספי המים למטרות אחרות במסגרת תקציב הרשות המקומית.
לפיכך, קיימת הפרדה מוחלטת בין הרשויות המקומיות לבין תאגידי המים והביוב, והאחריות הבלעדית על מערכות המים והביוב מוטלת על תאגידי המים".
הנזקים הקבועים מהרס התשתיות והחיים שלנו בגלל תמא 38 האסון הגדול
העירייה והאיגוד יוצאים מגדרם כל אירוע מינורי של פליטה תעשייתית כדי להצטייר כ"סביבתיים".
לאור ריבוי האירועים שבאחריותם קשה שלא לתהות האם ההשתלחות חסרת הרסן היא מדיניות מכוונת של הסטת הציבור מאותם כישלונות.
גלישות ביוב, מערכת הניקוז סביב נחל סעדיה, תכניות בנייה גרנדיוזיות שמפרות שטחים פתוחים.
האיגוד נרתם לשמש עלה תאנה לכל העיריות השותפות בו. אולי ראוי לשנות את שמו ל"איגוד להגנת הערים"?
עירית חיפה איננה יכולה להסתתר אחרי התאגיד – מחצית הדירקטוריון הוא מטעם העיריה ותפקידם של דירקטורים אלו לוודא שהתקלות נחקרות, המסקנות מוסקות והישום מתבצע על מנת למנוע תקלות חוזרות. זו אחריות העיריה לוודא שהנחלים נקיים והחופים ראויים לרחצה.