שמואל גלבהרט – ממייסדי סיעת הירוקים, יו"ר הסיעה וסגן ראש העיר לשעבר
את שמואל גלבהרט הכרתי, כמו רבים אחרים בחיפה, בעיקר דרך טורי הדעה והמאבקים שלו נגד תכניות בינוי שונות בעיר. הוא סקרן אותי מאד מצד אחד, הרושם הראשוני שלי היה שמדובר ב"מתנגד סדרתי", כזה שתמיד מוצא למה להגיד לא. עוד התנגדות, עוד מאבק עוד ביקורת.
מצד שני סקרן אותי, מה הסיפור מאחורי כל ההתנגדויות? מה גורם לאדם להקדיש עשרות שנים למאבקים עירוניים? ואיך מאבק סביבתי, שמתחיל מקבוצה של אנשים שאכפת להם, הופך לסיעה שפועלת ומשפיעה על חיפה כבר כמעט שלושה עשורים?
הזמנתי את שמואל גלבהרט לשיחה על יזמות חברתית, על הדרך הארוכה שלו בפעילות החברתית בחיפה, על מה גורם לאדם לא רק לחלום על עיר אחרת, אלא לקחת אחריות ולפעול כדי לקרב אותה למציאות ולמדתי ממנו שיעור גדול על אמונה בצדקת הדרך, דבקות במטרה ואיך מטפחים יוזמה חברתית ממאבק סביבתי חובבני, לתנועה שלמה וסיעה שחיה, פועלת ומשפיעה על העיר כבר קרוב ל-30 שנה.
שמואל גלבהרט, עלה לארץ ב-1949 כילד מגרמניה, כגדל והתחנך בעיר, למד בתיכון בריאלי, שירת בשריון והוסמך כאדריכל בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. בעל קריירה ענפה בתחום התכנון העירוני. היה ממייסדי סיעת הירוקים וכיהן 3 קדנציות כיו"ר הסיעה, מילא תפקידים רבים ומשמעותיים בעיריית חיפה ואף כיהן כסגן ראש העיר מטעם הסיעה בשנות ה-2000.
סטיב ג'ובס בנאום הנקודות המפורסם שלו, מתאר שהחיים שלנו הם אסופת נקודות שרק במבט לאחור אנחנו יכולים לחבר את המסלול המיוחד ששוזר בין כולם. מסע החיים של שמואל הזכיר לי את הרעיון הזה בדיוק.
נקודת המבט שלך היא הייחודיות והעוצמה שלך
“רוב המפעלים במפרץ חיפה, שאני היום מזוהה עם המאבק נגדם, אני תכננתי.” זאת הייתה הפתעה בשבילי, נקודת פתיחה בכיוון ההפוך ממה שהייתי מדמיין. אבל דווקא משם הכל צמח, מתוך ההיכרות העמוקה עם המפעלים הפטרוכימיים, השיקולים והמניעים הפנימיים, הוא התחיל להרגיש אי נוחות להיות חלק מהתעשייה והחליט להקים משרד עצמאי ולצאת.
הנקודה הזאת יכולה לעבור לנו, כאקט מובן מאליו או כהתפתחות בקריירה, אבל יש בו גם רובד יותר עמוק, זהו ניצן ראשוני של המאבק, מאבק שקט, אישי, של אינטגריטי מקצועי עקרוני שהוא בחר בו על אף המחיר האישי.
נקודת המפנה הראשונית במסע החברתי של שמואל, הייתה דווקא נקודת המבט המקצועית הזאת וזה מרגש אותי במיוחד, כי לכל אחד מאיתנו יש נקודת מבט ייחודית אישית, מה שהאחד רואה השני יכול לחלוף על פניו ולא לשים לב בכלל.
נקודת המבט הזאת קראה לשמואל לעשות שינוי, לצאת מהעבודה במפעלים למשרד עצמאי, ללימוד מעמיק על תכנית "ההסדרה הסביבתית" של בז"ן וליכולת שלו לשים לב לפרטי התכנית ולמשמעויות החבויות בה שפרושן היה "בז"ן רשאים לגדול כרצונם".
"חבר'ה אתם רוצים שנשפיע? או להגיד רק שעשינו משהו ותודה רבה?"
לכולנו יש רעיונות וחלומות, אבל ההבדל בין יזמות לרעיונאות הוא, מידת האחריות וההחלטיות שאנחנו אלו שניקח את המושכות להוביל את השינוי. שמואל תיאר את השיחה המכוננת הזאת שהתקיימה במסגרת פעילות קבוצת פעילים סביבתיים "הבנתי שזה לא מספיק להביע דעה וללכת הביתה ולהגיד עשינו את זה. מתברר שצריך להילחם על הדברים ומתברר שלהילחם מבחוץ לא תמיד מספיק וככה לאט לאט הגעתי למסקנה ושכנעתי את החברים שלי, חבר'ה אתם רוצים שנשפיע? או להגיד עשינו משהו ותודה רבה? בשביל להשפיע חייבים לשבת במקומות ששם מקבלים את ההחלטות, במילים אחרות להיכנס לפוליטיקה, החלטנו ועשינו מעשה… למדנו תוך כדי תנועה עם שגיאות, עם טעויות, עם פספוסים, אבל תוך כדי תנועה למדנו, הייתה לנו עקומת למידה לא רעה עובדה שבבחירות הראשונות כבר קיבלנו ארבעה מושבים במועצת העיר."
האכפתיות, הדחף לא להסתפק בסיפור הרעיונות, אלא לחתור לשנות את הדברים משולחן קבלת ההחלטות, מבטא בעיני את שני המרכיבים ההכרחיים: אחרי זיהוי הבעיה הייחודית והקשבה לקריאה הייחודית שלה, אכפתיות ולקיחת אחריות. זה גם מה שאני מעריך כ"כ ביזמים כמו שמואל, האכפתיות הגדולה כלפי הבעיה בשילוב לקיחת אחריות על מציאת הפתרון לבעיה בכל מחיר, היא שהופכת את העולם שלנו למקום טוב יותר לחיות בו.
יש מחיר
היית רוצה שיפנו את המפעלים המזהמים של בז"ן? היית רוצה שתהיה חזית פתוחה לים? היית רוצה לראות את העיר התחתית שוקקת חיים? היית רוצה לראות את הצעירים בעיר? אני מאמין שכולם רוצים, אבל כמה באמת אכפת לנו? מה המחיר שנהיה מוכנים להקריב עבור הגשמת החלום?
זה אחד הדברים שמבדיל בין אלו שבוחרים להתלונן לבין הבוחרים להיכנס למגרש, "כן משלם מחיר" הסכים גלבהרט "כל הדרך, לא רק בתחילת הדרך, במשך הזמן גם נקלעתי להתנגדויות מול פרוייקטי בנייה אחרים, כמו סטלה מאריס ואחרים. זה לא ממש תרם לשם הטוב שלי בקרב היזמים והקבלנים, אז כמובן הפעילות של המשרד התכווצה במידה מסוימת אבל לא נעלמה" זה המחיר העסקי, אבל המחיר הוא גם במוכנות לספוג ביקורת "שום דבר לא עובר במילימטר את העור שלי" הרגיע אותי שמואל כששאלתי אותו על הביקורת שהוא מקבל על הרעיונות שלו והמאבקים שהוא מוביל. "מהחוויות שלי מהמלחמות, חוויתי וראיתי דברים שמחסנים אותך נגד כל דבר". אבל גם עם עור של פיל לפעמים יש קשיים, נפילות והפסדים בתביעות כמו בבית משפט, אבל הכי חשוב זה ללמוד את הלקח ולהמשיך קדימה, כך בדיוק הוא סיכם את סיפור תביעת הדיבה שהוא הפסיד בה "למדתי את הלקח צדקתי ב-100% והפסדתי, הבנתי".
לחלום ולראות מעבר לקיים
לקראת סיום ביקשתי משמואל לספר על החזון שלו, איך חיפה יכולה להיראות אם לא יהיו אינטרסים פוליטיים ועסקיים. כאן ראיתי אותו לא רק כמתנגד, אלא כחולם, איש חזון.
הוא דיבר על חיפה שפתוחה לים, על חזית עירונית כמו בערי נמל בעולם, על עיר תחתית שיכולה להיות שוקקת חיים, על תיירות שמחברת בין ההר, הים, העיר, הוואדיות והסביבה, על רעיונות כמו גשרים תלויים מעל ואדיות חיפה ועל חיפה כמטרופולין תיירותי שמציע גם אטרקציות בתוך העיר וגם נקודות יציאה לטיולים במרחב שסביבה.
חלק מהרעיונות כבר קורמים עור וגידים כמו חזית הים בנמל. שמואל תיאר את המהלך שמאפשר לרדת מהגנים הבהאיים, להמשיך דרך שדרות בן גוריון, להגיע לים, להסתובב בעיר התחתית ולחזור עם הכרמלית. זה לא היה רק רעיון תיאורטי, זה חלום שאפשר, אם רוצים, ממש לדמיין ולהרגיש אותו.
ד"ר סטיבן קובי בספרו המפורסם "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" אומר שכל דבר במציאות נוצר פעמיים, פעם אחת בדמיון, פעם שניה במציאות וככל שהיצירה בדמיון מפורטת יותר ומרגישה מוחשית יותר, כך היצירה במציאות תצא מדויקת יותר ומוצלחת יותר. השיח על הרעיונות של גלבהרט ממש הרגישו לי כיצירה ראשונית שסטיבן קובי, מדבר עליה.
יצאתי מהשיחה עם שמואל עם הבנה, שהמקצוע שלנו יכול להיות פתח למסע מופלא, אם רק נשים לב לבעיות שמתדפקות לנו על הדלת, אם רק נשאל את השאלות הנכונות, אם רק יהיה לנו יותר איכפת וניקח אחריות, אז נוכל, בצעדים קטנים עם שותפים טובים, להוביל שינוי גם במציאות מאד מורכבת.
לא כל אחד צריך להיות שמואל גלבהרט. לא כל אחד צריך להקים סיעה, לשבת במועצת העיר או להוביל מאבקים של עשרות שנים. אבל אולי אנחנו יכולים לזהות נקודה אחת בשכונה שבה נפסיק להיות רק צופים מהצד: שביל, גינה, חוף, בית ספר, שכונה, קהילה, ואדי, רחוב, בית כנסת, תוכנית בנייה…, מקום קטן שהיינו רוצים לראות אחרת.
כי אולי ככה השינוי מתרחש באמת: לא רק דרך החלטות גדולות מלמעלה, אלא דרך אנשים שמרשים לעצמם לחלום ואז לוקחים אחריות ועושים את הצעד הראשון.
להאזנה לפרק ◄ שעה בשבוע – שמואל גלבהרט – איך להוביל מאבקים תכנוניים ירוקים?
למסמך רעיונות לפיתוח העיר לחצו כאן
