ועדת החקירה – הפרדוקס הישראלי – הֲיֵלְכוּ מֶחְדָּל וְאֵמוּן יַחְדָּיו?

דעה: מחדל ה-7 באוקטובר ומינוי ועדת החקירה: כיצד ממשלה שאיבדה את אמון הציבור במחדל הביטחוני החמור בתולדותיה, מנסה להשתמש במושג "אמון" כדי למנוע את חקירתו של אותו מחדל?

הקראת הכתבה – משך: 05:20 דקות

האנומליה של ועדת חקירה ממשלתית

ביטחון קיומי איננו "פריבילגיה", זהו חוזה בסיסי ביותר שנחתם בין הפרט למדינה. האדם המודרני ויתר על חלק מחירותו לטובת הריבון, בתמורה לדבר אחד פשוט: הגנה.

כאשר החוזה הזה הופר בטבח השביעי באוקטובר, לא קרסו רק חומות המגן של הדרום – קרס גם היסוד המוסרי שעליו נשענת הממשלה.

מרגע שהאמון הזה מופר, המדינה נכנסת למצב של "סכנה ביטחונית אזרחית". חברה שאינה מאמינה למנהיגיה היא חברה פגיעה, חשופה למניפולציות וחסרת חוסן. לכן, שיקום האמון הוא לא רק עניין פוליטי – הוא צו ביטחוני עליון.

הדרך לשיקום האמון עוברת בשלוש תחנות חובה: בחירות, חקירה ותיקון, אך כאן אנו נתקלים במלכוד דמוקרטי חסר תקדים.

מי שומר על השומרים?

הדמוקרטיה הישראלית יצרה מנגנון יעיל למצבי כשל קיצוניים: ועדת חקירה ממלכתית. חוק ועדת החקירה (1969) קבע עיקרון פשוט אך קדוש: הנחקר לא ממנה את חוקריו. הסמכות למנות את חברי הוועדה נתונה לנשיא בית המשפט העליון, כדי להבטיח שהאמת לא תהיה כפופה לאינטרס פוליטי.

אולם, מעל שנתיים אל תוך המערכה, אנו עדים למהלך של "לוליינות תודעתית". ראש הממשלה נתניהו, שבמשך שנים פעל לקעקע את מעמד הרשות השופטת, מציג כעת טיעון המבוסס על "חוסר אמון" בבית המשפט, כדי להצדיק הקמת ועדת חקירה פוליטית (פריטטית).

מיהם ה"אנחנו"?

בנובמבר 2025, נימק נתניהו את דרישתו לוועדה פוליטית בכך שהיא צריכה "לזכות באמון מרבי של הציבור. השאלה היא לא רק מה בודקים," אמר נתניהו מעל במת הכנסת, "השאלה המכרעת היא מי בודק את האמת. אנחנו רוצים להקים ועדת חקירה לשבעה באוקטובר שתהיה מאוזנת ושתזכה באמון מרבי של הציבור".

השאלה שכל אזרח חייב לשאול את עצמו היא: למי נתניהו מתכוון כשהוא אומר "אנחנו"?

תשובה מטרידה

התשובה מטרידה: ה"אנחנו" הם הנחקרים כמובן. האנשים שהיו אחראים על זרועות הביטחון בעת הטבח, הם אלו שמבקשים כעת לבחור את מי שיחקור ויכתוב את כתב האישום למחדל שלהם עצמם. הטענה ש"לציבור אין אמון בשופטים" הינה טענה מופרכת בעליל ויצאה לאויר העולם כתרגיל הטעייה תודעתי, בבחינת "נבואה שמגשימה את עצמה": הממשלה מסיתה נגד המערכת, ואז משתמשת בתוצרי ההסתה שלה כדי לעקוף את החוק.

האמת שמאחורי העובדות: מי באמת נהנה מאמון הציבור?

כשבוחנים את נתוני האמת (דוח אוניברסיטת רייכמן, 2025), מתברר שהמציאות בשטח שונה לחלוטין מהצהרות הפוליטיקאים:

• בית המשפט העליון: מוביל עם כ-44% אמון.
• הממשלה: שקועה בשפל של 17%-24%.
• הכנסת: נשרכת מאחור עם 11%-18%.

הציבור הישראלי, למרות שנים של מתקפות והסתה, עדיין רואה בשופטים, אלה שאינם זקוקים לקולות בקלפי ואינם פועלים לפי פופוליזם, כעוגן היציב האחרון והיחידי. הניסיון למכור "ועדה פריטטית" (פוליטית) ככלי לשיקום האמון הוא עלבון לאינטליגנציה. מדוע שהציבור יסמוך על ועדה שמוכתמת מראש בזיקה פוליטית לנחקרים?

טיוח בחסות החוק

ועדות חקירה ממלכתיות בעבר, בדומה לועדת אגרנט לאחר מלחמת יום כיפור, הצליחו לרפא את הפצע הלאומי בדיוק בגלל הריחוק שלהן מהמערכת הפוליטית. הן לא היו "מאוזנות" במובן הפוליטי, הן היו חדות במובן המקצועי.

הדרישה לוועדה פוליטית היא צעד אנטי-דמוקרטי בעליל. היא מבקשת להחליף את חקר האמת במצג שוא. אם נתיר לנחקרים למנות את חוקריהם, לא רק שהמחדל של שבעה באוקטובר לא יתוקן, אנו נכשיר את המחדל הבא.

האמת היא תנאי הכרחי לשיקום. כדי שהמדינה תחזור לעמוד על רגליה, עליה להניח למערכת המשפט, זו שעדיין זוכה לשאריות האמון הציבורי – להוציא את האמת אל האור.

כל פתרון אחר שהוא איננו חקירה, הוא טיוח בחסות החוק.