אתי קרמר • מהצד המטפל לצד המטופל והחזרה לחיים

במשך יותר משלושה עשורים אתי קרמר, אחות במרפאת כללית בקיבוץ החותרים, טיפלה באחרים. עד שביום בהיר אחד, התהפכו חייה. גילוי מקרי של גוש קטן בשד הוביל אותה למסע התמודדות מורכב, שבסופו נולדה שליחות חדשה: קבוצת "הכוח הוורוד" בעיר מגוריה, טירת כרמל.

במשך יותר מ-30 שנה הייתה אתי קרמר (54) בצד המטפל. כאחות מקצועית, מסורה ואהובה בכללית, היא חיזקה, הרגיעה וליוותה אלפי מטופלים. עד שיום אחד, בגיל 49, מצאה את עצמה בצד השני של המתרס. "זה קרה ביום הכי רגיל", היא נזכרת. "במקלחת הרגשתי גוש קטן בשד. לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל למחרת ביקשתי מהרופאה במרפאה שבה עבדתי להסתכל, ומשם הכל התגלגל במהירות שלא ציפיתי לה".

כבר בבדיקות הראשונות הבינה קרמר שמשהו לא טוב מתרחש. "ראיתי את המבטים של הצוות, שמעתי מונחים שאני מכירה כאחות, ומיד הבנתי. זה סרטן. לא סתם סרטן, אלא אגרסיבי, עם גרורות לבלוטות הלימפה. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי".

הטיפולים היו קשים ומתישים: 16 טיפולי כימותרפיה, 30 הקרנות, חמישה ניתוחים, כולל כריתה מלאה ושחזור שנכשל. "עברתי סבל שלא ניתן לתאר", היא מספרת, "אבל הדבר שהכי הפחיד אותי היה לאבד את השיער. כל החיים הייתי עם שיער ארוך, וחשבתי: איך אראה בלעדיו? זה היה רגע השבר שלי".

לאחר שנה וחצי של טיפולים מפרכים, קרמר הוגדרה כמחלימה. היא עדיין במעקבים, מתמודדת עם דלקת פרקים שנגרמה כתוצאה מהטיפולים, אך מדגישה: "אני בחיים, וזה ניצחון".

"הכוח הוורוד"

מתוך הכאב נולדה שליחות. יחד עם נשים נוספות מטירת כרמל הקימה קרמר את קבוצת "הכוח הוורוד", קהילה של תמיכה, אחווה ותקווה. "התחלנו ארבע נשים, והיום אנחנו 32", היא אומרת. "אנחנו נפגשות פעם בשבוע, עם עובדת סוציאלית, מרצות, משתפות, בוכות וצוחקות יחד. זה המקום שבו מותר להיות בדיוק מי שאת".

מעבר לתמיכה, הקבוצה עוסקת גם בהעלאת מודעות. "אנחנו מרצות בבתי ספר ובמקומות עבודה, מספרות את הסיפור שלנו כדי לעודד נשים להיבדק", אומרת קרמר. "יש כבר נשים שגילו מוקדם בזכות המפגשים שלנו. אחת אמרה לי: 'בזכותך ניצלתי מהכימותרפיה', וזה שווה הכל".

קרמר, אוהדת מכבי חיפה מושבעת, מספרת בגאווה על שיתוף פעולה עם הקבוצה האהובה עליה. "בחודש המודעות אנחנו עולות לכר הדשא עם שחקני מכבי, לבושות בוורוד, ומניפות שלט של תקווה. הירוק של מכבי והוורוד של המאבק שלי הולכים יחד".

למרות כל הקשיים, היא ממשיכה לעבוד כאחות בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי, כיום בחצי משרה במרפאה בקיבוץ החותרים. "בשביל הנפש שלי זה היה הכרחי. העבודה עם המטופלים מחזירה לי את שמחת החיים. זו שליחות".

"גילוי מוקדם מציל חיים"

המסר שלה חד וברור: "גילוי מוקדם מציל חיים. אני ההוכחה. תיבדקו. תאהבו את עצמכן מספיק כדי לשמור על החיים שלכן".

ד"ר שירלי דוידוביץ, מנהלת המרפאה לבריאות השד במרכז הרפואי של כללית בזבולון, היא אשת בשורה. "שיעורי ההחלמה מסרטן השד כיום עומדים על יותר מ-90 אחוז, והם מוסיפים לעלות בזכות האבחון המוקדם והטיפול המותאם אישית. זה תלוי כמובן בשלב שבו מתגלה המחלה", היא אומרת, "אבל המגמה ברורה: יש יותר מודעות, יותר בדיקות ויותר תקווה. יש הרבה מקום לאופטימיות".