חיפה – טעם של פעם • מנהגים ומעשים מן העבר

פרנסה, חברים, פרנסה!

רעה חברתית חולה היא ההזדקקות לעבודה, לפרנסה. ציטוט: "כל העובר ליד הבית מספר 5 ברחוב יבנה, מקום משכנה של לשכת העבודה הכללית בחיפה, נאלץ לשמוע יום יום צעקות וגידופים, ולאו דווקא בעברית, אלא בכל לשונות העולם כמעט. מידי יום ביומו, עם בוקר, עת נערך רישום מוסרי-העבודה בלשכה, וברדת הערב, בשעת סידור העבודה וחלוקתה ל'בעלי המזל', מתמלאת חצר הלשכה פועלים מחוסרי-עבודה, חיילים משוחררים ועולים חדשים.

"יש המביאים עימם את נשיהם וטפם, אולי תעמוד להם נוכחותם ויקבלו יום עבודה. מידי יום ביומו, במשך שבועות וחודשים, עומדים הם כך בתורים ארוכים בפני החלונות המסורגים של הלשכה, עומדים ומצפים, אולי ייקרא שמם. אולי תושט להם הפתקה אשר תפתח בפניהם שערי מקום-עבודה ליום או יומיים של פרנסה". תיאור זה פרסם העיתונאי א. וורצל, כתב עיתון "קול העם" בחיפה, בחודש יולי 1949, והוא מופיע בספר "חיפה – מילון עיר ההווה" שבהוצאת מוזיאון העיר חיפה.

ועוד מן המילון הזה, והפעם ציטוט מעיתון "דבר" מחודש יולי 1952. ודומה ששום דבר לא נשתנה בחלוף אותן שנים. תחת הכותרת: "מצור על לשכת העבודה בחיפה", כתוב בזו הלשון: "כ-100-150 מובטלים שמו אתמול מצור על מנהלי לשכת העבודה בחיפה ודרשו סידור בעבודה. ב-6  לפנות ערב, כשמתחילה שעת סידורי העבודה, באה המשטרה ודרשה מאת המובטלים לסלק את המצור. משסירבו – הובאה תגבורת של שוטרים, שפקדו על המובטלים להתפזר. חמישה נעצרו".

את הנעשה בכניסה ללשכת העבודה בחיפה תיאר הצייר החיפני, גרשון קניספל, בציור שמן גדול שהציג בתערוכה בקיץ 1957. רואים בו שתי קבוצות אנשים בארשת פנים עצובה, כשהם עומדים באפס מעשה, ולידם ילדה שמחזיקה תינוק בזרועותיה, מן הסתם – האח שלה. בכיתוב לציור, כפי שהופיע בשבועון "העולם הזה", כתוב כך: "מזכיר לשכת העבודה החיפאית צעק לעבר הצייר, גרשון קניספל: 'אתה מצייר בשביל מוסקבה. אצלנו אין לשכות-עבודה כאלה. זוהי תעמולה!'. קניספל הסביר: 'אולפני נמצא מול לשכת העבודה. ציירתי מה שראיתי דרך החלון'". לקרוא ולהצטמרר! 

                                              ======

"לחם, עבודה!"

עצוב בחיפה: "כמה עשרות אנשים עברו ביום ו' לפני הצהריים את רחוב הרצל ורחוב החלוץ, וקראו קריאות. ביניהם נראו "בעלי ותק" מוכרים ועולים חדשים, שנשאו כרזות באידיש וברומנית: 'אנו דורשים לחם ועבודה' וכן כרזות בעברית: 'אנחנו חיילים שחזרנו מהנגב'…ליד מועצת פועלי חיפה התעכבו המפגינים וצעקו במקהלת ציבור: 'לחם עבודה! לחם עבודה!'. הסדרנים לא נתנו להם להיכנס לבית הפועלים, ואז פנו אל בית העירייה".

האירוע התרחש בחודש מאי 1949. הידיעה הופיעה בעיתון "דבר" ופורסמה גם בספר: "חיפה – מילון עיר ההווה" שבהוצאת מוזיאון העיר חיפה.

                                              ======

הבו עבודה ומוסיקה!     

"הארץ", סוף מארס 1940: "דרושים בשביל המעפילות שבאו בזמן האחרון, ושבעליהן עדיין נמצאים  במחנה ההסגר – מקומות עבודה בתור עוזרות במשק הבית, תופרות, כובעניות, כתבניות וכו'. לפנות להתאחדות עולי אוסטריה מ-10 עד 1".  

ומשהו מרנין יותר: "באווירון של 'אלא ליטוריה' הגיע אתמול מאיטליה לחיפה המנצח, פליקס ויינגרטנר, שינצח על שתי הקונצרטים (ככה בדיוק כתוב: "שתי הקונצרטים") הבאים של התזמורת הארץ – ישראלית".

                                         =========

דרישה: "יוקם נמל תעופה בחיפה"

עד היום לא נגמר הוויכוח היכן יוקם נמל התעופה הבינלאומי בצפון הארץ. מדברים על אזור מגידו שלצד כביש הסרגל; בחיפה דורשים שהוא יהיה בתחומה ומעלים את הדרישה להרחיב את נמל התעופה הקיים.    

בארכיון חברת החשמל בחיפה נמצא חומר מעניין על תולדות התעופה בארץ. הידעתם כי לפנחס רוטנברג, ה"אבא" של חברת החשמל, הייתה פעם חברת תעופה?

בחודש פברואר 1972 כתב ראש העיר חיפה, משה פלימן, מכתב לשר התחבורה שמעון פרס. הכותרת: "שדה תעופה בינלאומי". וכך כתב ראש העיר: "בעיתונות פורסמה בימים אלה ידיעה על הקמת שדה תעופה בינלאומי שני בבאר-שבע. אף כי לא בדקתי את מהימנות הידיעה, עלי להתנגד לקביעה זו, ולבקש שבמידה שהקמת שדה תעופה בינלאומי שני תהיה אקטואלית, יהיה מקומו בצפון הארץ, דהיינו: בסביבת חיפה".

ראש העיר, משה פלימן, המשיך וכתב: "למותר להוסיף ולהבהיר לך מציאות שידועה לך, כי חיפה קופחה בשנים האחרונות בקצב התפתחותה, ונמל תעופה שיקום בחיפה, ייתן לעיר, לפריפריה שלה ולאזור הצפון כולו תנופה של קידום ופיתוח". ראש העיר ציין שזוהי גם עמדתם של כל גורמי הכלכלה, המסחר והציבוריות בחיפה. ולדבריו, גופים אלה הגיבו בחריפות כאשר קיבלו את הידיעה בדבר הכוונות להקים את שדה התעופה בדרום". 

תשובת שר התחבורה לא נמצאה.