הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.

בטור זה נציג בכל שבוע פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.

דָּטוּרָה נְטוּיַת-פְּרִי

עשב חד-שנתי, דמוי שיח, קיצי וזקוף, שגובהו 150-60 ס"מ. זהו צמח פולש, גר בארץ, מקורו של הצמח מאמריקה הטרופית : (דרום-מערב ארה"ב, מרכז ודרום אמריקה). הגיע לארץ בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. הצמח מדיף ריח חריף בלתי נעים מכל אבריו.

כל חלקי הצמח מכילים חומרים רעילים המשמשים ברפואה העממית והקונבנציונלית כאחד, שבמינון לא מבוקר עלולים לגרום להרעלה ואף למוות.

עלים: העלים גדולים עד- 15 ס"מ, מסורגים, פשוטים, תמימים, רכים, ארוכי פטוטרת וללא עלי לוואי. הטרף דמוי ביצה בעל שערות בלוטיות.

פריחה: דטורה נטוית-פרי פורח בחודשים יוני – נובמבר בעיקר בחודשים יולי-ספטמבר.

פרחים: הפרחים דו-מיניים, גדולים. הגביע בעל 5 אונות, דמוי צינור ואורכו 8 – 10 ס"מ. עם הבשלת הפרי הוא נושר ורק בסיסו נשאר וגדל עם הפרי. הכותרת לבנה דמויית משפך שאורכו 19-12 ס"מ, צינור הכותרת ארוך, האונות רחבות ,קצרות יוצרות צורת גביע ומחודדות בראשן.

אבקנים: האבקנים שווים באורכם, פורצים מבסיס צינור הכותרת, המאבקים ממוקמים בראש פעמון הכותרת. בישראל יוצרים הצמחים פירות בהאבקה עצמית, שכן אין להם מאביקים טבעיים מתאימים כמו בארצות המוצא שלהם.

פרי: הפרי הוא הלקט כדורי שקוטרו כ-5 ס"מ, מכוסה בקוצים דקים, עוקצו נוטה כלפי מטה. ההלקט מהווה לפעמים יחידת תפוצה כאשר הוא נלכד בשערות בעלי חיים. הזרעים רבים, גדולים ושטוחים, חומים, נושרים בהבשילם לרגליי צמח האם, הם בעלי כושר תרדמה והשתמרות בקרקע למשך תקופה ממושכת.

תפוצה: דטורה נטוית-פרי גדלה בארץ בשדות-שלחין, במעזבות על גלי אשפה בבתי גידול מופרעים. מצוי ברוב אזורי הארץ מהצפון ועד מדבר יהודה ובקעת ים המלח. תפוצתו בארץ: גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן.

תעודת זהות

מקום לפגוש את פרח השבוע

• רמת אלמוגי / גבעת זמר- לבאים מגבעת זמר: במגרש ריק הצמוד לבית מס' 7 ליד עמוד תאורה מס' 398 ברח' יוסי בנאי לפני מפגש הרחובות יוסי בנאי וזלמן שניאור.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על דטורה נטוית-פרי.

האגדה על דטורה נטוית-פרי

פעם, בקצה של שדה רחב ידיים, צמח לו צמח מיוחד מאוד. עליו ירוקים וגדולים, פרחיו לבנים ענקיים, שנראו כמו חצוצרות כסף הקוראות לחלום. זה היה צמח הדטורה נטוית-הפרי.

הפרחים הלבנים שלו זהרו באור רך ולבן. החיות הקטנות שבסביבה עצרו להתפעל מהם: העכברוש הקטן, הקיפוד, וגם הינשוף הזקן.

אבל לצד יופיו, נשא הצמח סוד גדול. מי שניסה לטעום מפריו (קוץ כדורי ירוק וגדול המלא זרעים) – גילה כי הוא מר מאוד ואף  מסוכן מאוד, לכן קראו לו החיות "הצמח שמגן על עצמו".

באגדה מספרים כי פעם היה הדטורה צמח עדין ופגיע. בעלי חיים רבים לעסו את עליו ופגעו בו, והוא כמעט נעלם מהשדה. בלילה אחד ירד הירח עצמו מהשמיים ושאל את הדטורה:

"מה אוכל לעשות עבורך כדי שתישאר לצמוח לעולם?"

"אני זקוקה להגנה, אני לא רוצה שבעלי החיים ילעסו אותי ויפגעו בי," ענתה הדטורה.

הירח חייך ואמר:
"אתן לפרחיך צבע לבן זוהר שיאיר גם בחושך, כדי שכולם יראו את יופייך. אך את פרייך אעטוף בקוצים חדים ואת עליך אמלא במרירות, כדי שילמדו בעלי החיים כי יש בך יופי שיש להביט בו מרחוק, ולא לגעת בו."

מאז, הדטורה פורחת גם בלילות, יפהפייה כמו חלום, אך נותרת מוגנת.
והחיות למדו שיעור חשוב: לא כל צמח נועד למאכל, יש צמחים שנועדו רק להתבוננות והערכה.