ראש השנה, כך על פי המסורת היהודית הוא גם יום לידת העולם. המדרש מספר כי בו גם נפקדו ארבע האמהות העקרות: שרה, רבקה, רחל ולאה (מדרש תנחומא). גם לאה? אלוהים, כמתברר מן הסיפור המקראי, לא נשאר אדיש למתח בין האחיות לאה ורחל, ובראותו כי לאה שנואה הוא עושה עמה חסד: "ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (בראשית כט, לא). מכאן שגם לאה הייתה עקרה והאגדה על התעברות האם בראש השנה מבשרת את לידת הבן כגיבור תרבות.
לאה האומללה, היודעת כי היא האישה השנואה, יודעת גם כי אחותה האהובה ניחנה ביופי ואילו היא בכושר ההולדה. יופי וכושר הולדה הם הקריטריונים המרכזיים בתחרות בין נשים במצב פוליגמי, שמטרתו שימור עליונותם של הגברים. גם העיסוק ביופי והעיסוק באמהות נועדו למטרה זו.
ומהי תגובת רחל?
"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית ל, א). התגובה של הבעל האוהב איננה צפויה: "וייחר אף יעקב ברחל ויאמר, התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" (שם, ב).
האם תגובתו הגסה של יעקב מעידה על ניצחונה של לאה, האישה השנואה? ואולי יעקב, כדרך הגברים המושלים בנשותיהם בדרך של "הפרד ומשול", עייף מן המחלוקות, הקנאה והיריבות בביתו, ותגובתו הקשה וחסרת הרחמים מעידה על כך? בין האחיות שורר נתק מוחלט ורק בפרשת הדודאים אנחנו שומעים, לראשונה, דיאלוג קר בין השתיים, שכל אחת מהן מקנאה באחותה על מה שנחסך ממנה. ראובן מוצא בשדה דודאים בימי קציר החיטים ומביא אותם אל לאה אימו. רק אז פונה רחל אל לאה ואומרת: "תני נא לי מדודאי בנך" (שם, יד). לאה משיבה בכעס: "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?". בתגובה מציעה רחל עסקה לאחותה: "לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך" (שם, טו).
לאה סבורה אפוא כי יעקב, בעלה, נגזל ממנה על ידי רחל, אך היא מקבלת את הצעתה של רחל, אחותה-צרתה: רחל תקבל את הדודאים, פרי המבטיח פריון, תמורת יעקב, שיינתן ללאה ללילה אחד.
המאבק בין הנשים, שהוא מר עוד יותר משום שהן אחיות המתקוטטות על גבר אחד, מחזק את מעמדו של הגבר עליו הן נאבקות. אך מתברר ששיטת הפרד ומשול שביסוד המצב הפוליגמי יכולה להיכשל: לאה יוצאת לקראת יעקב בשובו מן השדה ואומרת לו ללא כחל ושרק מה היה מחירו: "אליי תבוא, כי שכור שכרתיך בדודאי בני. וישכב עימה בלילה ההוא" (שם, טז) כתוצאה ממשכב זה נולד ללאה בן חמישי, ששמו נקרא יששכר, ולאחריו היא יולדת את זבולון ואף בת אחת – דינה. גם רחל נגאלת בסופו של דבר: "וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן ותאמר: אסף אלוהים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמור, יוסף ה' לי בן אחר" (שם, כב-כד). העקרות, אם כן, אינה אלא "חרפה" לאישה.
כאמור, יש מקור מדרשי (מדרש תנחומא פרשת וישב) לפיו בראשית השנה, כלומר, בראש השנה, נפקדו רחל ולאה. המסורת מדגישה את הקשר בין ראש השנה, שהוא יום של תפילה וזכויות, לבין תפילותיהן של רחל ולאה. היא גם מבטאת את הרעיון, שביום זה נפתחים שערי שמיים.
ולוואי ונזכה גם בימינו למעט ניסים.
עליזה יקירה,
שוב הצלחת להפעים עם מאמר חדש.
הפעם את דנה בנושא המתאים ללו"ז הנוכחי. "שנה חדשה- קנאה ישנה" בו את מציעה מבט מרתק על סיפור רחל ולאה ומצליחה לקשר אותו באופן חכם למסגרת ראש השנה.
דרך סיפורן של האחיות אנו נזכרים שהקנאה, התחרות והכאב האנושי קיימים בכל דור, אך גם ביום זה של התחדשות ופתיחת שערי שמיים יש תקווה, אפשרות לגאולה ולחיים חדשים.
את מצליחה להאיר את המתח האנושי והרגשי שבין האחיות, תוך שמירה על בהירות כתיבה ורגישות לפרטים המקראיים. הקריאה במאמר מזמינה לחשוב על הקשרים שבין כאב, קנאה ותפילה, וגם על הדרך שבה אפשר למצוא בהם משמעות, תיקון והזדמנות לצמיחה, בדיוק כפי שהסיפור העתיק מראה לנו.
חן חן לך
ואיחולים רבים לשנה טובה, טובה יותר מקודמתה.