תקשורת על חושית בין בני אדם וחיות

חושי-על בטבע

לנו בני האנוש חמישה חושים, למעטים יש גם חוש שישי כמו…ראיית הנולד, חוש מפותח לסכנות, חלומות נבואיים והרשימה עוד ארוכה…
זהו חומר לחוקרי מוח, אך בכתבה זו אביא דוגמאות לתקשורת בין בני אדם וחיות והכל מתצפיות ארוכות טווח עם חיות ים ויבשה.

שחיה עם דג חליל ◄ צפו

מניסיון עם בני אדם בנושא המחקר הימי התוצאות הטובות הגיעו דווקא משותפים שגדלו ממש פרא בטבע ופיתחו סוג של תקשורת לא מוסברת עם בעלי חיים. בעבודה כזו חייבים לסמוך על שותף, גם כי מדובר בצלילה (שעל פי חוק חייבים לצלול בזוגות) וגם אם אפשר מישהו כזה שגדל בטבע ויודע לגשת לחיות, מה טוב מזה. שותפי לצלילה (לפי סיפורו האישי), גדל בטבע, בין חיות יבשה בשדות עשב גבוה, למד את החרקים על בשרו ופיתח אהבה, גישה ואם אפשר להעיז ולקרוא לו – הלוחש לחיות.

פלכית

נתחיל דווקא מחרקים…אנו יושבים בפיקניק מוקפים בפלכית … מין של צירעה (צירעת הפלך)או דבור מזרחי. אל לנו לפגוע בהם…השיטה להרחיקם היא לתת להם '"מעשר" כמה מטרים מהשולחן שיירי בשר שיעסקו בטריפתם , וזאת למה?
ברגע שפוגעים בהם הם שולחים לאוויר העולם פרומונים המופרשים כקריאות מצוקה ואז תוך דקות יגיעו נוספים לשולחנכם.
חוויה כזו, חווה שותפי כשהיה בגיל תשע והציק לקן צרעות עם מקל מטאטא. סופה של ההתגלות.. מאות צרעות נזעמות רדפו אחריו והוא אושפז בטיפול נמרץ. על פי הרפואה ארבע עקיצות וצריך לפנות לחדר מיון.

דגי נצרן ודגי גממית

לכל חיה ימית או יבשתית שפה משלה לצרכי הישרדות , חיזור או איום או כניעה.
סרטנים מרימים צבתות להגנה ממש כמו הדודנים שלהם ביבשה העקרבים, אלא שלאחרונים יש תוספת של זנב פלוס שק ארס וקוץ מזרק.
בעולם התת ימי שזהו עולמי, יש דפוסי התנהגות מקבילים לאלו ביבשה קרי…גם פה ישנם אותות מצוקה. אצל דג נצרן, כשהוא מרגיש מאוים או פגוע הוא מחכך את עצמות הלוע ומשמיע קולות כשל קרקור, הצוללן מגיע לטיפול רפואי. לעומתו גממית ים תיכונית המכונה בשפת העם קוואק קוואק על שם הקרקור, זה נגמר בבריחת הדגים.

סרטנים, דיונונים ותמנונים

לסרטנים אין מוח אלא גנגליונים…תאי עצב, ועדיין על פי תצפיות יש ביכולתם להבחין בין תנועות גוף של צוללן לבין איום של טורף, זהו חוש מפותח מאוד.
אצל הראשרגליים כלומר דיונונים ותמנונים, המצב שונה לגמרי מבע"ח ימיים אחרים, הם בעלי אינטליגנציה גבוהה, ויש להם יכולת אומדן מרחק לשמירה מתוקף או כל מי שמאיים עליו כאשר הוא מזהה איום מרחוק הוא מגיב בהבהוב מהיר של אור כחול ולבן העלול לגרום להתקף אפילפטי, מניסיון של בת זוג בצלילה חופשית.

אבל כנראה שאצל היצורים הללו שבסך הכל הינם רכיכות בעלות אינטליגנציה וכושר למידה עם שליטה בו זמנית על אברי גוף שונים זה כבר הישג אדיר, שבני אדם ואפילו יונקים ימיים יכולים לפנטז עליהם.
ישנם מקרים ולא מעט שדיונונים שלא חשו מאוימים ונתנו לבני אדם לגעת בהם וללטפם, נחמד …אולי אבל לא רצוי.

התמנונים יכולים, על פי חושים מפותחים, לראות ולהגיב באיום מצד צולל או אדם, זאת על פי מאות שעות תצפית על תמנונים ממינים שונים. את מצב רוחם אפשר לראות על פי צבעם וזאת ע"י שינוי בגודלם של כרומטופורים (תאי צבע).

עלפ פי צבעם אתה יכול לראות את יחסו אילך.
לדוגמא צולל ספורטיבי שאיתו צללתי שאינו חובב חיות במיוחד…התמנון נסוג ממנו…היה זה זכר גדול. לעומתו השותף השני הושיט לו יד וזכה ליציאת התמנון ממאורתו ששינה את צבעו מלבן, שפירושו פחד לצבע הסוואה רגיל ושחה עימו כברת דרך, אלו חושי על.

משהו על תקשורת בין תמנון לאדם…לפני מספר שנים תמנון גדול היה עסוק בטריפתם דג שנראה פולש ים סופי, שחשוב היה שיתויג ויגיע למוזיאון הטבע ע"ש שטיינדהרט בתל אביב, לאחר כמה נסיונות לקחת את הדג לתיעוד שלא בהצלחה התמנון ויתר ופשוט זרק את הדג הרחק ממאורתו כמי שאומר "קחו את הדג ולכו", זה הספיק לנו לוותר על המציאה ולהחזיר לו את הדג …איך קוראים להתנהגות כזו….אנושית לחלוטין.

סיפורים מהחיים

הנה שני סיפורים מהימים האחרונים…אחת סוף יולי: מיקום גבול מצרים ישראל דג חליל ארוך שחה במרחק ממני בעודי מצלם אותו , תוך כדי כך הוא התרחק למרחק של עשרים ס"מ ושחה עימי כרבע שעה כשעיניו לא מפסיקות לבחון אותי… סקרנות ברור, חוש של דג שאני לא מזיק, וודאי.

מקרה נוסף, באותו יום ממש צללתי ליד "הלוחשת לדגים" אישה בגיל העמידה צוללת ליד תפאר סהרון גדול, ששחה לאיטו מסביבה כשהיא מלטפת את ראשו מדי פעם…איך תקראו לזה?

טבע על חושי

בעולם ידוע על תרפיה ותקשור עם דולפינים אצל ילדים עם פגיעות שונות שרק יכולים להתפתח ממגע עם חיות, דולפינים סוסים וכלבים.

מכל זה אנו למדים שהחיות אינן חסרות מוח או טיפשות כמו שהרבה אומרים, לנו היונקים עם המוח המפותח וקליפת המוח …הקורטקס יש לנו עוד כברת דרך ארוכה להבין את חיות הים ולפתח תקשוב תקשור הגנה ושמירה על האתר הנקרא טבע.

צילומים מטווח אפס של בעלי חיים שסומכים על בני אדם