מָתַי יִתְגַּלֶּה הַגּוֹאֵל?!

אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה חָס עַל מושא שִׁירוֹ וְהוּא שׁוֹאֵל:
א
נוּגֶה הוּא הַלֵּב; דּוֹמַעַת הָעַיִן.
דִּמְעָה כֹּה סְפוּגַת מַכְאוֹבִים.
הַיֵּשׁ עוֹד בּוֹכֶה? אֲבָל הוּא עֲדַיִן
מַמְתִּין לַיָּמִים הַטּוֹבִים!
ב
עַצְבוּת מְדַכֵּאת; תּוּגָה מְיַסֶּרֶת
פּוֹרְמוֹת אֶת מִרְקָם שַׁלְוָתוֹ.
הָרוּחַ בַּלֵּב: מָה הִיא מְבַשֶּׂרֶת?
רִסְּקָה הִיא אֶת ג-אַוָּתוֹ?
ג
הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ, שׁוֹמֵר עַל הַתֶּלֶם.
מַקְפִּיד לֹא לִסְטוֹת מִדַּרְכּוֹ.
גַּם פִּיו משותק, קוֹלוֹ שׁוּב בְּאֵלֶם;
הַאִם כְּבָר אִבֵּד אֶת עֶרְכּוֹ?
ד
שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ. תְּשׁוּבָה לֹא מוֹצֵא הוּא,
אַךְ הוּא לֹא בּוֹלֵם שרעפיו.
לרוב מִתְיַסֵּר; מָזוֹר כֹּה רוֹצֶה הוּא.
שׁוֹמֵט לַצְּדָדִים אֶת כַּפָּיו.
ה
וְהוּא מְנַסֶּה לָגַעַת באושר.
אַךְ שׁוּב, כָּרָגִיל, מְפַסְפֵס.
מָתַי הוּא יִזְכֶּה לְיַחַס שֶׁל יושר?
מָתַי עַל עַצְמוֹ יִתְאַפֵּס?
ו
בַּיּוֹם בּוֹ יָצוּץ קַמְצוּץ מִן הָרֶגַע
שֶׁבּוֹ יִתְגַּלֶּה הַגּוֹאֵל –
יֵדַע אֶל נָכוֹן: מְחִיר יֵשׁ לַיֶּגַע.
וְאָז לֹא אַלְמָן: יִשְׂרָאֵל!!!