(חי פה) – גיא לוי, 26, תושב חיפה ולוחם במילואים, נקלע למפגש מפחיד בשעות הלילה המאוחרות של סוף השבוע האחרון (25/5/25). לדבריו, הוא צעד לבדו במרכז הכרמל – אזור הומה אדם בשעות הערב המאוחרות – כאשר רכב ובו ארבעה צעירים ממוצא ערבי עצר לידו. "הם חשבו שאמרתי להם משהו, אולי קללה", סיפר בפוסט שפרסם לאחר מכן בפייסבוק. "אבל בכלל לא דיברתי. הם יצאו מהאוטו והתחילו להקיף אותי".
גם לאחר ששמעו אותו שותק, לא נסוגו. להפך – הם סגרו עליו מכל הכיוונים. בשלב הזה, לוי הבין שאין לו זמן להתלבט. "כמי ששירת כלוחם, הבנתי שזו סיטואציה מסכנת חיים. נתתי את המכה הראשונה וברחתי", סיפר.
המוכר בחנות נחלץ לעזרה
הבריחה, שלדבריו הצילה את חייו, נקטעה כאשר התוקפים החלו לרדוף אחריו. לוי הספיק להגיע למקום מוכר שם הבחין בו מוכר ערבי שהכיר אותו. המוכר שלף סכין ויצא מבין המדפים לקראתו.
שהתוקפים הבחינו בו, נמלטו.
"הוא פשוט הציל אותי", כתב לוי, "ואני מודה לו מכל הלב. אין לי ספק שהארבעה נטפלו אליי כי אני יהודי, אבל אני לא מכליל על המגזר כולו וברור לי שיש הרבה אנשים ראויים מכל המגזרים. עוד נקודה חשובה היא החינוך לסובלנות. אין לי ספק, שחינוך הוא הבסיס לדו קיום בחיפה וזו הדרך להביא לכך שמקרים כאלה לא יחזרו על עצמם".
משהו השתנה
לוי לא מבקש להסית, אלא להעלות נקודה כאובה: התחושה של רבים מתושבי העיר היא ש אינם בטוחים עוד ברחובות. "חיפה תמיד הייתה עיר מעורבת", הוא אומר, "אבל משהו השתנה. יש תחושת כעס כלפינו, כאילו אנחנו מטרה".
לדבריו, הוא מקבל מסרים מהורים שלא מרשים לילדיהם להסתובב לבד, אפילו לא כשהם בקבוצות. "אני מקבל הודעות מהורים שמספרים לי שהם מפחדים. זה לא אמור להיות כך. מרכז הכרמל זה הלב של העיר. אם שם אנחנו לא בטוחים, אז איפה כן?"
מדוע לא פנה למשטרה?
אחת השאלות שצפו בעקבות הפוסט, היא מדוע לוי לא הגיש תלונה רשמית. לדבריו, בשבת שלאחר האירוע היה עדיין בהלם, ולאחר שהתאושש מעט, חש שאין בכך טעם. "אני לא מאמין שמשהו יקרה. גם אם ימצאו אותם, ישחררו אותם תוך 24 שעות. אני חושב שצריך ענישה משמעותית יותר, שתיצור הרתעה אמיתית".
הוא מוסיף: "אני לא מאלה שנבהלים מהר. אבל אני כן שואל את עצמי מה היה קורה אם זה היה מישהו אחר. לא כל אחד יודע איך להגיב או איך לברוח. זה היה יכול להיגמר בלינץ'. אני לא מגזים – לינץ' ממש, בלב חיפה".
תגובות סוערות
הפוסט של לוי לא עבר בשקט. מאות תגובות הציפו את הפוסט, רבות מהן כוללות תגובות זועמות, חלקן גם בוטות וגזעניות. "צריך ללכת עם אקדח", כתב אחד. "זה לא העיר של פעם", הוסיפה אחרת. "לא מפתיע בכלל", הגיב מישהו נוסף.
החברה הפכה אלימה
לצד הקולות הקיצוניים, הופיעו גם תגובות מאופקות יותר שהביעו דאגה כנה מהידרדרות תחושת הביטחון בעיר. אחד המגיבים ציין: "זה לא עניין של יהודים וערבים. החברה שלנו הפכה אלימה, ולא משנה מי נגד מי".
מישהי אחרת שיתפה: "לפני חודש, גבר מבוגר העיר לנערה על משהו במרכז הכרמל, וזה כמעט נגמר באלימות. אי אפשר להעיר, אי אפשר להסתכל על מישהו. הכול נהיה נפיץ".
מרכז הכרמל הפך למוקד חיכוך
למרות שהמקרה של לוי לא הסתיים בפציעה פיזית, הוא עורר תחושת פחד מוחשית אצל רבים. מרכז הכרמל, שפעם היה סמל של חיי לילה ובילוי, נתפס היום אצל תושבים רבים כמרחב בעייתי.
הרחוב כבר לא מרגיש בטוח", אומרת אם לשניים שפנתה לכתבת חי פה. "יש שם יותר מדי פריצות, אנשים מסתובבים בשעות הקטנות של הלילה, ואין שיטור. לא רואים שוטרים בכלל. אני לא מרשה לבן שלי לצאת לבד, גם לא עם חברים".
חוששים להסתובב בעיר בשעות הלילה
מהעדויות שעולות בעקבות הפוסט של לוי, נדמה שחיילים וחיילי מילואים, במיוחד אלה שמזוהים כיהודים, חשים אי נוחות כשהם מסתובבים ברחובות חיפה בלילה. "העיר שלנו אמורה להיות סמל לדו-קיום, אבל יש פה בעיה אמיתית", כתב חייל מילואים בתגובה לפוסט. "אנחנו לא אמורים לחשוב פעמיים אם ללכת ברחוב בלילה".
לוי עצמו מוסיף: "אני לא אבטל את עצמי בגלל מה שקרה. אני אמשיך להסתובב במרכז הכרמל. אני לוחם, לא ילד קטן, אבל אני מבין מה עובר על מי שאין לו ניסיון צבאי. הם קפואים, הם לא מגיבים, והסוף עלול להיות קטלני".
המשטרה: אם אין תלונה – אין חקירה
ממשטרת חיפה נמסר בתגובה לפניית חי פה, כי כל עוד לא מוגשת תלונה רשמית, לא ניתן לפתוח בבדיקה או בחקירה. "המשטרה מזמינה כל אזרח שנפגע או חש איום, להגיש תלונה. רק כך ניתן לפעול בהתאם לחוק ולאמת את פרטי המקרה", כך נמסר מהמשטרה.
עם זאת, ניכר כי התושבים מצפים ליותר. "אני לא מבינה למה צריך להגיש תלונה כדי שתהיה נוכחות משטרתית ברחוב", אמרה תושבת העיר. "למה צריך לחכות שמשהו יקרה?".
דורשים שינוי מיידי
לוי אמנם לא הגיש תלונה, אך סיפורו העלה מחדש את השיח הציבורי סביב הביטחון האישי בעיר. תושבים דורשים הגברת נוכחות משטרתית, הצבת מצלמות נוספות, וטיפול שורש בבעיית האלימות.
נראה שעד שהדברים יוסדרו, הפחד ברחוב יישאר. האירוע של לוי הוא תמרור אזהרה ברור – לא רק עבורו, אלא עבור כולנו.
בחיפה והקריות המשטרה בתוך המשרדים לא יוצאים מחכים להרוחת הוכל בושה וחרפה משטרה לאוי פינס
תשאירו את זה לפקחי העירייה הם יודעים לטפל בהם.
רפול: " ה. ע. ר. ב. י. ם.,הם,ס. ר. ט. ן., בגוף המדינה"
וישוביהם, פצע, בטבע..
כאחת שכן הגישה תלונה על השחתת רכוש שלי, למרות שצירפתי תיעוד, סגרו את התלונה בלי לחקור אפילו או ליצור איתי קשר. כשרציתי לערער השוטר אמר שאין טעם, שאפילו תלונות על אונס נסגרות. באמת כבוד למשטרת ישראל, שבמקום לאכוף את החוק נטפלת למפגינים.
איפה המשטרה?? המשטרה צריכה להפגין נוכחות באופן קבוע וסדיר באיזור מרכז הכרמל והטיילת. רק לשבת ככוח מרתיע. טיילת לואי היא אחת הפנינים של חיפה והמשטרה צריכה לשמור עליה. תודה
עיר דודו לא דו קיום
אני בעצמי הותקפתי וגם זרקו אבנים על ילדים שלי במקרה אחר, עד שתקום מליציה מקומית שתחזיר בכח (ראוי מאד לאור המקרים החטזרים ונשנים( לא ישתנה כלום, אני התלוננתי במשטרה הכל המקרין כולל מסירת תמונות וזהות התוקפים כל התיקים נסגרו, לדעתי הכל מכוון או שבאמת המשטרה עלובה. לכו לטיילת לואי בלילה או שיסתכלו עליכם במבטי מוות, או שיקללו / ירקו, במקאה הגרוע תותקפו ונשים גם מוטרדות שם מינית בצורה קבועה וחמורה. לא עושים כלום! זה סיפור של לפחות 20 שנה והרקע לאומני לגמרי. מטרתם להראות שליטה ולהטיל אימה על תושבי השכונה. אגב הם גם תמיד לבושים בשחור כולם (ג'ש מחמד) לא מזמן ניסו לשרוף את השטח ליד הטיילת זה טרור. ט ר ו ר, לאומני פלסתינאי והציבור הרופס, הגלותי והפחדן ימשיך להפגין ולדבר על דו-קיום.
גם שיש תלונה המשטרה לא עושה כלום
"דו קיום בעיר מעורבת"-אותה אגדה ,סיפור חדש ,תמשיכי לישון חיפה
I moved to Hiafa at the very end of 2020. I didn't feel unsafe in my Hadar street until recently. As an older person, I wasn't out late without a car but I felt ok walking from the bus. Now, I wouldn't do it. Things have changed, even in just the past 6 months or so.
פעלת נכון לוחם
אני עושה שם כמעט יום יום הליכות ממש מדאיג .רעש האופנועים .נהיגות מסוכנות ומסכנות חיים .שליחים של וולט שחוצים כל רמזור אדום ומעבר חציה ונסיעה חופשית על המדרכות. גם חניות על המדרכות .ההליכה נהפכת למסוכנת אווירה של חצי עזה והמבין יבין .ועולם כמינהגו נוהג עד שקורה אסון .