77 שנים למדינת ישראל, אנחנו מתבוננים בדרך שעברה הרפואה הציבורית בישראל – ובראשה רפואת המשפחה בקהילה. בתוך מערכת הבריאות שהולכת ומתעצבת לאורך עשורים, נמצאים האנשים שבוחרים להישאר קרובים – קרובים למטופל ולבני משפחתו.
אחת מהם היא ד"ר ילנה קוגן, נשואה ואם לשניים, רופאת משפחה ומנהלת מרפאת קריית אליעזר במחוז חיפה וגליל מערבי בכללית. היא עוסקת ברפואה כבר 27 שנה, מתוכן 16 שנה בכללית. בשבע השנים האחרונות היא משמשת כמנהלת המרפאה, המעניקה שירותי רפואה ראשונית לקהילה.
בשיחה עימה היא פורסת את 'האני מאמין' הרפואי שלה, תוך שהיא מציגה קו נחרץ וברור: "עוד כרופאה צעירה בחרתי להתמקד במסגרת התפקיד שלי כמי שעוסקת בבריאות ולא במחלות. זהו הבדל מהותי בעיניי, וכזה שאני מנסה להנחיל עבור כלל המטופלים שלי. המשמעות מבחינתי היא להתמקד בראש ובראשונה ברפואה מונעת, זה מה שהוביל אותי גם להרחיב אופקים בזמני החופשי בכל הקשור לאורח חיים בריא, דרך נטורופתיה, פעילות גופנית, אימון אישי ועוד. הכל מתחבר תחת קורת גג אחת של קידום בריאות ורפואה מונעת".
ד"ר קוגן מתייחסת גם לשינויים שעברה רפואת הקהילה במדינה: "קשה לי לשים את האצבע על מהלך אחד משמעותי, אבל בפועל אנחנו מרגישים את העומס שהולך וגובר משנה לשנה. יחד עם זאת עם השנים אנו רואים את הידוק הקשר בין המטפל למטופל. ברפואת הקהילה אנחנו מלווים את המטופלים לאורך כל מעגל החיים. הרופאים והצוותים מכירים את המטופל כאדם, את בני המשפחה, הסביבה הקרובה אליו או העיסוק שלו. הם רואים אותו במצבים שונים, וכך יכולים לספק חוות דעת שלמה לגביו, וגם להניע אותו לשינוי במידת הצורך, בין אם ברמת אורחות החיים או התמודדות חלילה עם מחלה. מתפקידה של רפואת הקהילה להיות לצידם של המטופלים בכל רגע נתון. זה מה שמוביל לחיבור הרבה יותר עמוק, יחד עם תחושה של אמון מצידם והבנה כי הם יכולים לסמוך עלינו".
כדי להמחיש את משמעות הקשר הרפואי בקהילה, היא משתפת במקרה מהמרפאה: "הגיעה אליי לא מזמן מטופלת צעירה שסיפרה שהיא סובלת מכאבי בטן. מהסתכלות ראשונית בתיק הרפואי, הבנתי שהיא במשך הרבה שנים בכלל לא ראתה רופא או הייתה באיזשהו מעקב. השיחה הראשונה איתה הייתה בטלפון, שם היא ביקשה הפניה לבדיקות דם. לאור המצב, הצעתי לה שיהיה מבחינתי הרבה יותר מקצועי שתגיע למרפאה, ולאחר שאבדוק אותה, נשב יחד ונכיר מעט יותר לעומק, אוכל לרשום לה את ההפניה. וכך היה. למזלה הגדול, היא הגיעה למרפאה.
כבר ברגע ששמתי לה את היד על הבטן, הבנתי שמדובר בקטסטרופה. הסתבר שבמשך מספר חודשים הסתובבה עם גידול שממנו נבעו הכאבים, מהם פשוט התעלמה לחלוטין. התובנה הגדולה מהסיפור הזה היא לצערי משהו שאנחנו כרופאים חווים לא פעם מהמטופלים. אנשים מנסים לקצר דרך או לעגל פינות. חשוב להבין שברפואה, כמו בעוד הרבה דברים בחיים, זה לא עובד כך. יש מי שחושב שהמהפכה הדיגיטלית או באפשרויות הרפואה מרחוק, אפשר גם לנהל מצב רפואי. עם כל הרצון הטוב, מחובתנו כבני אדם לקחת אחריות על הבריאות שלנו".
על השאלה מהי רפואת משפחה עבורך, היא עונה בפשטות נוגעת ללב: "רפואת משפחה היא הרבה מעבר לרפואה. זהו ליווי אישי של המטופל לאורך כל הדרך. אנחנו גדלים עם המטופלים, מזדקנים איתם, ובעיקר גאים להיות שם עבורם ברגעים החשובים של החיים".
ואם שואלים על הסיפוק שבמקצוע – התשובה ברורה: "להיות רופאה זהו הייעוד שלי בחיים. זה סיפוק ענק לדעת שהצלחתי לסייע לאדם. כמי שמגיעה ממשפחה של רופאים, הרצון לסייע לאנשים כנראה עובר אצלנו מדור לדור. זה דחף שמגיע מבפנים ומשהו שמניע אותי בכל יום מחדש. זכיתי לעסוק במקצוע שפשוטו כמשמעו עוזר לאנשים, בין אם נמצאים במצב פיזי או נפשי מעורער. לדעת שהייתי שם בשבילם – אין סיפוק גדול מזה".
ולסיום – מבט קדימה: "הרפואה הקהילתית כאן כדי להישאר ולהתחזק. המסר הכי חשוב שלי הוא למטופלים קחו אחריות על עצמכם. אנחנו נעשה את הכל כדי לתמוך בכם, אבל הכדור נמצא בסופו של יום בידיים שלכם".