חיפה • טעם של פעם מנהגים ושאר "מוזרויות" מן העבר

העלאת מחיר הבנזין "שברה" את גב הנהגים

לפני יותר מ-20 שנה, מועד העלאת מחירי הדלק היה סוד כמוס, והחושף את המועד נדרש לחקירה משטרתית. כיום מועד ייקור מחיר הדלק מתקבל בשיוויון נפש ובהודעה מראש. פעם נושא זה זכה לכיסוי תקשורתי.

כתב הטלויזיה הידוע, עמוס כרמלי ז"ל, ראיין לפני שנים רבות בעל תחנת דלק ביום העלאת המחיר, והלה התגאה ואמר לכרמלי בערך כך: "אמרתי לך אתמול שהמחיר יעלה?". פורסם אז שבעל התחנה
זומן לחקירה במשטרה ונשאל: "איך ידעת?!!!. נו, נו, נו".

באדיבות העמותה לתולדות חיפה נלחץ על דוושת הדלק, "נטוס" לשנת 1930. אז היה על מי לכעוס: הממשלה הבריטית בפלשתינה א"י! היא העלתה את מחיר הבנזין. העלאה זו שברה את גב הנהגים,
יהודים וערבים כאחד. ולכן, שנה זו הייתה שנת מפנה בתחבורה הציבורית בארץ. הנהגים טענו שההוצאות על עבודתם היו גבוהות מן ההכנסות. המיסים והקנסות הגבוהים, וגם ריבוי מתן הרישיונות – כל אלה גרמו לתחרות פרועה על הנוסעים, ובמקביל – להורדת מחירי הנסיעה למחירי הפסד. ולכן – פרצה שביתת תחבורה כללית, שכללה את כל נהגי פלשתינה-ארץ ישראל, והיא שיתקה את הארץ.

בעקבות זאת הוקמה ועדת חקירה לענייני התחבורה בפלשתינה-ארץ ישראל, בראשות המושל הבריטי בחיפה, מיסטר אברמסון. הועדה קבעה כללים חדשים בניהול ענייני התחבורה, ובכך פתחה עידן חדש של התחבורה הציבורית בארץ.

"הנזק שבהשלכת קליפות בננה ברחוב"

"התלמיד – מה הוא אומר?" – זה היה שמו של עלון שהוציאו תלמידי בית הספר "הריאלי" העברי בחיפה בחג חנוכה תרצ"ד, 1933.

היה זה לציון מלאת 20 שנה להקמתו. בביטאון העמותה החשובה לתולדות חיפה קראתי כתבה מעניינת מתוך העלון. היא ביקשה להעביר מסר חשוב, והתלמיד שכתב אותה ודאי התייחס במלוא הרצינות למה שכתב, אבל הרשימה מעלה גם חיוך.

הנה היא תחת הכותרת: "האכילה ברחוב": "הנזק שמביאות הקליפות המושלכות ברחוב הוא רב ממה שהינך משער. עובר אתה, למשל, בדרך ואוכל בננה. עצם אכילת בננה ברחוב היא עבירה על חוקי ההיגיינה. האוויר אינו נקי ביותר, מלא חיידקים ונבגים שונים. אוטו עובר בטיסה, מקים ענן אבק וכל הזוהמה נופלת על הבננה וחודרת לתוך גופך.

"אכלת את הבננה ואת הקליפה השלכת ברחוב כלאחר-יד, ותמשיך את דרכך. אחריך מטייל להנאתו תינוק בן ארבע שנים, גאה הוא כי הרשות בידו לטייל בעצמו מבלי שתנהגו אמו אחריה. שם את
ידיו הקטנות בכיסי מכנסיו החדשים וצועד באון. לפתע יחליק הילד וייפול ונקע את ידו. מיד ישכח את הכול ופרץ בבכי. האם המסכנה ממהרת אל בית-החולים. למחרת אתה תקרא בעיתונים ותצטער צער
רב על האסון המחריד. אף תגנה את האם חסרת הזהירות, ולא יעלה על דעתך שגם לך חלק בכול אותו המקרה.

"עתה, הלא תבין כי חלילה לך מלאכול בעוברך ברחוב, ושבעתיים יגדל עוונך בהטילך את הקליפות לרגלי העוברים ושבים". עד כאן הכתבה. אי אפשר שלא להזכיר את קליפת הבננה (במילרע) שאותה
השליך השחקן החיפני צחי נוי בסרט "ספיחס", ואשר עליה החליק השחקן הנודע יוסף שילוח ז"ל בסרט "ספיחס".

מצחיק, לא?

הערה אנטישמית גרמה לסילוק אוניה גרמנית מנמל חיפה

מזכיר מועצת פועלי חיפה, אבא חושי, גרם בדצמבר 1938, לסילוקה של אוניית משא גרמנית מנמל חיפה. הסיבה: הערה אנטישמית שהעיר אחד מקציניה לעבר נציג חברת "פרדס" במהלך הטענת פרי-הדר על האונייה. למי ששכח או אינו יודע – ייצוא פרי- הדר לאירופה היה פאר הייצוא הישראלי.
חייבים לזכור שבאותן שנים שלטה הממשלה הנאצית בגרמניה. הקצין הטיח ביהודי שליהודים אין מקום בעולם, ואפילו לא בקוטב הצפוני, והדרך היחידה שקיימת היא לשלוח אותם ל"עולם השני",
במרכאות.

כאשר נודע הדבר לאבא חושי, הוא הורה להפסיק מיד את טעינת פרי-ההדר לא רק באונייה המדוברת, אלא בכל אוניות-המשא הגרמניות שעגנו בנמל חיפה באותה עת. גם פועלי הנמל הערביים הצטרפו לצעד החריג. הנציג שלהם, עבדאללה אבו-זיד, אמר לאבא חושי: "כבודך -כבודנו. כל זמן שאתה לא תעבוד, גם אנחנו לא נעבוד!".

הפסקת הטעינה גרמה לסערה רבה. נציגי הישוב העברי טענו שהפסקת הטעינה בצורה כה גורפת מחייבת דיון מוקדם במוסדות, אבל אבא חושי היה איתן בהחלטתו: אוניות גרמניות – OUT!!! במטרה שלא לפגוע בפרנסתם של מגדלי פרי-ההדר, ביקש אבא חושי מהאירגון שלהם לשלוח את הפרי באוניות אחרות. לא הועילה התערבותו של הקונסול הגרמני בחיפה. הוא הציע שהקצין יתנצל וייענש, אבל לשווא. לבסוף נתרצה חושי בקשר לאוניות גרמניות אחרות, והודיע שגורל הטעינה בהן ייקבע על ידי המוסדות, אבל האונייה שבה משרת הקצין האנטישמי – תצא מישראל בלי אף תיבת פרי-הדר אחת, וכך היה!

את הפרשה הזאת הפיץ חוקר התקופה, ד"ר אלי נחמיאס ז"ל, איש ההסתדרות החדשה במרחב חיפה.