בין האור והחושך • יום השוויון האביבי בתרבויות ובדתות • איך אפשר לרתום את האביב לצמיחה האישית

יום השוויון הוא כינוי ליממה בה הלילה והיום באורך שווה. בחצי הכדור הצפוני יום השוויון מסמן את תחילת האביב, ובחצי הדרומי את תחילת הסתיו. מבחינה אסטרולוגית, 21 למרץ הוא תחילת שנה, כאשר השמש נכנסת למזל טלה. יום השוויון (Equinox) הוא מועד אסטרונומי שבו היום והלילה שווים באורכם. הוא מתרחש פעמיים בשנה – ביום השוויון האביבי (במרץ) וביום השוויון הסתווי (בספטמבר). תרבויות רבות ברחבי העולם ראו במועד הזה זמן מקודש, מלא בסמלים של התחדשות, מעבר בין עונות ושיווי משקל קוסמי.

לפי ויקיפדיה, בין יום השוויון החל בחודש מרץ ליום השוויון החל בספטמבר, קווי הרוחב הצפוניים נוטים כלפי השמש עד לקו הרוחב 23.5° צפון הקרוי חוג הסרטן,  וזאת הנקודה הצפונית ביותר שבה ניתן לצפות בשמש ישירות ממעל. הקו הדרומי המקביל נקרא חוג הגדי ומיקומו 23.5° דרום, ובו קווי הרוחב הדרומיים נוטים כלפי השמש בתקופה שבין ימי השוויון של ספטמבר ומרץ. האזור משני צדי קו-המשווה בין חוג הסרטן לחוג הגדי קרוי האזור הטרופי.

לפי סוכנות החלל הישראלית, רגע שוויון האביב בישראל היה ביום חמישי 20 במרץ בשעה 11:01  בבוקר בדיוק. מנקודה זו הימים ילכו ויתארכו עד ליום הארוך בשנה, 21 ביוני 2025. הזדמנות לנקות מערכות גם ברמה האישית ולהגיע לרגע השוויון הפנימי. כדאי להתעורר, להתחבר, לשחרר ולפתוח דף חדש וטוב יותר ברמה האישית, הרגשית והרוחנית. הגיע האביב.

לפאר את האל ולהתחבר לטבע

בתרבויות הקדומות ימי השוויון האביבי והסתווי – 20-21 למרץ ו- 22-23 לספטמבר, כמו גם ימי ההיפוך – היום הארוך בשנה והלילה הקצר ביותר ב 21 ביוני,  והיום הקצר בשנה והלילה הארוך ביותר ב 21 בדצמבר, היו הזדמנויות לחגוג, לפאר את השליטים ואת האלים, זמן להגיע לאיזון בין הגוף לנפש, בין האדם ומה שהוא מאמין בו. יום השוויון היה סמל לאיזון, התחדשות ומעבר. בין אם הוא שימש כזמן לקציר, זמן פולחני או רגע של התבוננות, הוא תמיד נותר נקודת ציון משמעותית עבור בני האדם, המחוברים למחזוריות הטבע ולכוחות היקום.

על פי מאמיני ה"וויקה", אותה דת פגאנית חדשה שהתפתחה סביב 1930 באנגליה, יום שוויון אביב הוא חג התחדשות החיים והוא נקרה אוסטרה, על שם אלת האביב של השבטים הגרמאנים מצפון אירופה. המסורת הדרואידית המודרנית, נתנה ליום את השם אלבן איליר, זמן שהאור בעלייה, אחרי ימים של אפלה באזורים הצפוניים. הדרואידים , אותם הכוהנים של התרבות הקלטית שהגיעו גם לאיים הבריטיים, לאירלנד ולסקוטלנד, התייחסו ליום השוויון כחלק ממחזור השנה החקלאי והרוחני. הם חגגו אותו באתרי פולחן כגון סטונהנג', שמיושר אסטרונומית עם תנועת השמש.

לפי המיתוס ההלניסטי, פרספונה, הבת של דמטר, אלת התבואה והפריון, נחטפה על ידי האדס, אל השאול. דמטר דאגה מאד, התבואה לא גדלה והפריון נעצר. העולם קפא אל חורף אכזרי, ורק כאשר האדס החזיר את פרספונה החל האביב. מאחר ופרספונה אכלה גרעיני רימון אצל השאול, היא נאלצת לשוב כל שנה לכמה חודשים ואז מגיע החורף. החגיגות של יום השוויון בו מתחיל האביב, הן החגיגות בהן מתחדשת תקופת הפריון.

במצרים העתיקה, יום השוויון סימן מעבר בין שליטת האלים הורוס (המסמל אור) וסת (המסמל חושך). חוקרים גילו כי הפירמידות והאובליסקים נבנו כך שקרני השמש יאירו אותם באופן מיוחד בימי השוויון. מקדש כרנך בלוקסור, למשל, מתיישר בדיוק עם הזריחה ביום השוויון.

עבור בני המאיה, יום השוויון היה זמן לטקסים לכבוד האל קצלקואטל, אל הנחש המכונף. בפירמידת קוקולקן בצ'יצ'ן איצה (מקסיקו), ניתן לראות מחזה מרהיב: צל שמטיל גרם המדרגות יוצר דמות של נחש זוחל, המסמל את ירידת האל אל כדור הארץ. גם האצטקים ערכו טקסים דומים, שהיו קשורים לאיזון בין היום ללילה, ולחשיבות החקלאות והמחזוריות הטבעית.

לעזור לאור לנצח את החושך

ביפן הבודהיזם השפיע על יצירת חג שנקרא היגן , ונחגג ביום השוויון האביבי וביום השיוויון הסתווי. משמעות המילה "היגן" היא "הגדה השנייה, המסמלת מעבר מעולם הסבל (סמסארה) אל ההארה (נירוואנה). יום השוויון נחשב ביפן לזמן שבו ניתן לתקשר עם רוחות האבות. בתקופה זו, מאמינים שהמסך בין עולם החיים לעולם המתים נעשה דק יותר, ולכן זהו זמן מתאים להנצחת המתים, ביקור בקברי אבות, מדיטציה ועשיית מעשים טובים ותפילות לזכר המתים. זה הזמן להתבוננות פנימית והתחברות לדרך המוארת.  

בהודו, יום השוויון האביבי מקושר לחגיגות האביב כמו "הולי" – חג הצבעים, שבו מציינים את ניצחון האור על החושך והטוב על הרע. יום השוויון הסתווי מסמן את תחילת נברטרי (Navratri), פסטיבל של תשעה ימים לכבוד האלה דורגה. בבודהיזם, השוויון בין יום ללילה משקף את האיזון שחשוב להשיג בחיים , ממש כמו תורת "דרך האמצע " של בודהה, שמלמדת להימנע מהקצוות – משמע לא סגפנות קיצונית ולא נהנתנות מוגזמת. האיזון בין האור לחושך ביום השוויון יכול להתפרש כזמן להתבוננות פנימית ולמציאת איזון בין גוף, הנפש והרוח.

ביהדות אין חג רשמי שמצוין בדיוק ביום השוויון, אך ניתן למצוא קשרים מעניינים בין יום השוויון לבין חגים ומועדים יהודיים, במיוחד סביב הרעיון של מחזוריות הטבע , כאשר ראש השנה ופסח מסמלים את מחזוריות עונות השנה.  פסח שמסמל את גדולת הבורא וכוחו לשחרר, לחדש ולחבר אדם לאמונה וחופש מעבדות, נחוג סמוך ליום השוויון האביבי (במרץ). על פי התורה, פסח חייב לחול באביב כי הוא מסמל את אביב האומה היהודית.  ראש השנה שחל בספטמבר או אוקטובר, מתקרב ליום השוויון הסתווי. לפי המסורת היהודית, זהו יום שבו "נברא האדם", נקודה של התחלה חדשה שמתקיימת בזמן שבו היום והלילה שווים, סמל לאיזון ואיפוס רוחני.

תקופת ניסן ותקופת תשרי  מסמלות את איזון הטבע והשנה.  חז"ל הכירו במושג "תקופות". תקופת ניסן (השוויון האביבי) ותקופת תשרי (השוויון הסתווי). בספרות היהודית נכתב כי בימים אלו חלים שינויים קוסמיים, ומקובל לחשוב שהם מסמלים נקודות מפנה משמעותיות בטבע וברוח האדם. חג הסוכות חל לא רחוק מיום השוויון הסתווי. זהו חג של אסיף, תקופה שבה חקלאים אוספים את תבואתם לפני החורף – ממש כמו שחגי האסיף בתרבויות אחרות קשורים ליום השוויון.

בתורת הקבלה, יש משמעות מיוחדת למועדים שבהם היום והלילה שווים, שכן הם מסמלים איזון בין כוחות הדין והחסד, האור והחושך. יש הרואים ביום השוויון זמן של שינוי אנרגטי, בדומה לשבת ולראש חודש, הזדמנות לאדם להיטיב את דרכיו ולחדש את החוזה שלו עם החיים. למרות שאין חג יהודי רשמי שחל בדיוק ביום השוויון, ההשפעה של נקודת האיזון בין אור לחושך ניכרת בחגים המרכזיים, במיוחד בראש השנה, פסח וסוכות. היהדות, כמו תרבויות עתיקות אחרות, רואה בזמן הזה הזדמנות לשינוי, התבוננות והתחדשות רוחנית.

גם בנצרות אין חג רשמי שמצוין בדיוק ביום השוויון, אך יש קשרים מעניינים בין מועדי השוויון לבין חגים נוצריים חשובים, במיוחד סביב הרעיון של לידה מחדש, התחדשות רוחנית והמאבק בין אור לחושך. חג הפסחא (Easter) , המציין את תחייתו של ישו, מתקיים תמיד ביום ראשון הראשון שלאחר הירח המלא הראשון אחרי השוויון האביבי (בדרך כלל בין 22 במרץ ל-25 באפריל).

עבור הנצרות, תחיית ישו מסמלת את הניצחון על המוות ואת תחילתו של עידן חדש, בדומה לאופן שבו יום השוויון האביבי מסמל את חזרת האור והחיים לאחר החורף. בנצרות הקתולית והאורתודוקסית, חוגגים את חגו של המלאך מיכאל ב-29 בספטמבר, קרוב ליום השוויון הסתווי. חג זה מוקדש לכבודו כלוחם כנגד הרוע ולשומרם של הנוצרים .המלאך מיכאל כמנצח על כוחות החושך נתפס במסורת הנוצרית כלוחם נגד השטן. סמיכות החג ליום השוויון הסתווי, שבו הלילות מתחילים להתארך, מסמלת את המאבק בין האור לחושך, ממש כמו בתרבויות אחרות.

ביהדות, מיכאל הוא אחד מארבעת המלאכים הראשיים והוא נחשב למלאך המגן של עם ישראל. הוא מתואר כשר הצבא של אלוהים וכמי שנלחם בכוחות הרוע. בנצרות, מיכאל נתפס כדמות מרכזית במאבק בין הטוב לרע, מנהיג הצבא השמימי שנלחם בשטן ובמלאכיו ומפיל אותם מהשמיים. המלאך מיכאל בנצרות לא רק מגן על בני האדם מפני רוחות רעות, אלא גם נחשב לפטרון של חיילים, שוטרים ומרפאים.

באיסלם יום השוויון עצמו אינו מצוין כחג דתי, אך יש בו הקשרים רוחניים ותרבותיים שקשורים למחזוריות הזמן ולמעברים בין אור לחושך. המלאך מיכאל באיסלם נחשב לאחד מארבעת המלאכים הגדולים של אללה, לצד ג'יבריל (גבריאל), עזראיל (מלאך המוות), ואיסראפיל (המלאך שיתקע בשופר ביום הדין). תפקידו של מיכאל הוא להביא גשם ופרנסה ולדאוג לצורכי הבריות, ולכן הוא מקושר למחזוריות הטבע – נושא שמשתקף גם ביום השוויון הסתווי.

נורוז הוא ראש השנה הפרסי שנחגג ביום השוויון האביבי. אף שהוא חג בעל שורשים זורואסטריים קדומים, הוא אומץ על ידי קהילות מוסלמיות רבות, במיוחד באיראן, באפגניסטן ובמדינות מרכז אסיה. החג מסמל לידה מחדש, התחדשות וברכה,  והוא כולל טקסים של ניקיון, סעודות חגיגיות וביקורים אצל קרובים. הקוראן מתייחס לאיזון ולמחזוריות בטבע פעמים רבות, והאיזון בין היום ללילה ביום השוויון יכול להתפרש כחלק מההרמוניה האלוהית בה שותפים היום, הלילה, השמש והירח .

טקסים שכדאי לעשות להתעוררות אביבית

יום השוויון הוא זמן שבו האור והחושך משתווים, ומסמל איזון, התחדשות וצמיחה. אלה ימים בהם קל יותר להתחבר לטבע ולמחזוריות החיים, ולבצע טקסים שיעזרו לנו להיפתח לשינוי ולצמיחה אישית. זאת הזדמנות להתבונן פנימה, להשתחרר מהישן ולהתחבר לכוונות חדשות. הנה כמה טקסים שיכולים לעזור לעורר את הצמיחה הפנימית ולהתחבר לאנרגיית האיזון והשינוי לטובה שהאביב מבשר.

טקס אש. כתבו על דף את כל מה שתרצו לשחרר – פחדים, אמונות מגבילות, מערכות יחסים שלא משרתות אתכם. לאחר מכן, הכינו מקום בו ניתן להדליק אש בצורה בטוחה, הדליקו נר או מדורה קטנה ושרפו את הדף תוך שאתם מדמיינים איך האנרגיה הזו משתחררת. האש מסמלת טרנספורמציה ועוצמה, והיא עוזרת לנו להתנתק מישן ולפנות מקום לחדש.

טקס מים. מצאו מקור מים טבעי או אמבטיה בבית. זה יכול להיות ים, נהר, מעיין, או חדר הרחצה שלכם. היכנסו למים ודמיינו שהמים שוטפים מכם את כל האנרגיה הישנה ובאותו זמן ממלאים אתכם באור ובהזדמנויות חדשות. אם אין לכם אפשרות לטבול, אפשר לשים קערת מים עם פרחים ולשטוף בהם את הידיים ואת הפנים כסמל לניקוי. המים עוזרים לנקות רגשות תקועים ומאפשרים זרימה מחודשת בחיים. טקס זרעים ונטיעת כוונות חדשות וטובות. קחו זרע או שתיל, ושתלו אותו באדמה תוך שאתם מגדירים בלב או בקול רם כוונה מסוימת שאתם רוצים להצמיח בחייכם. בכל פעם שתשקו את הצמח, היזכרו בכוונה שלכם וחזקו אותה. האדמה מסמלת צמיחה, יציבות ושפע, והטקס מחבר אותנו לכוחות הבריאה.

מדיטציה לאיזון פנימי. שבו במקום שקט, עצמו עיניים והתמקדו בנשימה. דמיינו קו אור העובר באמצע גופכם ומאזן בין הצד הימני (השמשי, הפעיל) לבין הצד השמאלי (הירחי, הקולט). אפשר להיעזר במוזיקה מרגיעה לחיזוק התחושה. בתקופה יום השוויון האיזון בטבע נמצא בשיאו, וזה זמן מושלם לאזן גם את עצמנו.