הרבה אשרת מורג, מנהלת אגף קהילה במרכז חינוך ליאו באק, בריאיון אישי לכבוד יום האישה הבין-לאומי, שיצוין ב-8.3, מספרת על המשימה החשובה בחייה – להנגיש לכולם ולכולן יהדות שוויונית הרואה בכל אדם "צלם אלוהים"
"גדלתי בבית עם רקע של קיבוץ מצד אחד, ועולם אורתודוקסי שמרני מצד שני, ו"מכל מלמדיי השכלתי", למדתי מהו פלורליזם יהודי אמיתי". מספרת הרבה אשרת מורג, מנהלת אגף קהילה במרכז חינוך ליאו באק. "עם זאת, כילדה, הצטרפתי לאבא שלי לבית הכנסת השכונתי שהיה אורתודוקסי ולא מצאתי את מקומי בעזרת נשים. רציתי להיות חלק ממרכז העשייה הדתית ולא מאחורי הקלעים. בהמשך חיי הבוגרים נחשפתי ליהדות רפורמית. הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי – בית חם של יהדות שמחה, שוויונית, מבוססת ערכים ומוסר, קהילתית ורוחנית. הצטרפתי לקהילה ולאחר מספר שנים הרגשתי שהגיע הזמן לקחת חלק הנהגתי כרבה. תוך כדי לימודי הרבנות למדתי לתואר שני במקרא ומגדר והצלחתי להמשיג באופן אקדמי את התחושות, הרגשות והחוויות הרוחניות שלי כאישה יהודייה. המשכתי לדוקטורט בתחום של תיאולוגיה פמיניסטית מתוך רצון לתעד אקדמית ופרשנית חוויות תיאולוגיות של נשים, שעדיין חסרות בארון הספרים היהודי".
"לבטל את מחיצת הזכוכית"
"כשעבדתי בארגנטינה, לפני הרבה שנים, לימדתי לראשונה בסמינר לרבנות תחום של יהדות ופמיניזם", אומרת הרבה מורג. "הרעיון היה פחות מוכר באותה תקופה. הרגשתי שפתחתי צוהר לחשיבה אחרת לגבי הטקסטים היהודיים שלנו, לפרשנויות חדשות המאירות היבטים מרתקים, וגם הייתי מודל רבני לנשים שלמדו לרבנות. בעולם שלי, אני קוראת לזה "לבטל את מחיצת הזכוכית". כשחזרתי לארץ, הגעתי לקהילה ותיקה, שכיהנו בה דורות של רבנים גברים, והייתי האישה הראשונה לכהן בה כרבה. לאורך הזמן, אופן הישיבה, ההנחיה והתפילה הפכו למעגליים ומשתפים, ופחות היררכיים, והקהילה נחשפה ליותר פרשנויות, תפילות ושירה שנכתבו על ידי נשים".
את דרכה הייחודית ממשיכה הרבה מורג במרכז חינוך ליאו באק, בו מכהנת כרבת המרכז, לצד עבודתה כמנהלת אגף קהילה. "זו אמירה ערכית וחינוכית, שבמרכז חינוך בישראל – המעלה על נס את חזון מגילת העצמאות לחברה יהודית דמוקרטית, יש תפקיד רבני בהנהלת המוסד, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באישה רבה", מוסיפה בגאווה.
לגדול לעולם שוויוני-יהודי כבר מגיל הגן
"במרכז חינוך ליאו באק, אני עובדת עם ילדים בכל הגילים – החל מהגנים, דרך היסודי, החטיבה והתיכון ועד לבוגרים ולבוגרות. אני מאמינה שבעצם הנוכחות הרבנית שלי כאישה, הילדים, כבר מגיל צעיר, גדלים לתוך עולם שוויוני-יהודי באופן אורגני. כשהילדים בגן קוראים לי "רבת אשרת" זה כל כך חמוד ואותנטי והכי טבעי להם שאני נכנסת לגן לספר סיפורי תורה או מדרשים במפגשי ראש חודש וחגים. בכיתות היסוד אני מנחה תפילות שחרית וכשהילדים פוגשים אישה רבה עטופה בטלית, קוראת מהתורה הם גדלים למציאות השוויונית הזו.
בחטיבה ובתיכון הקמנו "צוות קבלות שבת וחגים" והנערים והנערות מנחים את הטקסים בסגנון "הרוח הליאו-בקית" המבטאת תמהיל של מסורת וחידוש של יהדות ישראלית. המשימה החשובה בעיניי, היא הנגשת היהדות היפה שלנו לכולם ולכולן, והזמנה לקחת "בעלות" (ownership) עליה לאחר שנים של מידור. לפגוש יהדות שוויונית הרואה בכל אדם "צלם אלוהים" ומאפשרת לבנים ולבנות (ולשאר ההגדרות) לקחת תפקידים שווים. העובדה שקבלות שבת ומעמדי חג ומועד מתקיימים בתוך בית הספר, בהנחיית רבה אישה, היא המובן מאליו והטבעי עבור קהילת ליאו באק" אומרת הרבה מורג בהתרגשות.
כיצד את מציינת את יום האישה?
"ראשית, אני מעדיפה לקרוא ליום זה "יום הנשים". אין דבר כזה "אישה" – דמות אחת שמייצגת את כל מגוון הנשים (אפקט "דרדסית"). ביום הנשים, לרוב אני מוזמנת להשתתף בפאנלים על נשים מעוררות השראה. מצד אחד, רעיון מבורך ואני שמחה שנוער נחשף לדמויות של נשים בתפקידי הנהגה שונים. מצד שני, בחברה מתוקנת, בה נשים שוות בזכויות, הזדמנויות, ייצוג וכו' לא יהיה צורך בפאנלים כאלה. אני מייחלת ליום בו נוכל להיפגש לפאנלים על דמויות מעוררות השראה ללא קשר למגדר שלהן".
מסר לנשים צעירות השואפות לתפקידים מנהיגותיים בקהילה?
"כאישה רבה בישראל, המסר שלי הוא כפול: ראשית, את יכולה להגיע לאן שתרצי. אולי תצטרכי מדי פעם להיאבק על מקומך, אבל גם הנשים שקדמו לנו עשו זאת בשבילנו. שנית, את לא לבד. יש מאחורייך קהילה שלמה של נשים וגברים שיתמכו בך ויעצימו אותך. ובנימה אישית, לפני כשמונה שנים התאלמנתי, ונשארתי לגדל לבד את ארבעת ילדיי הצעירים. לא פשוט לשאת בתפקיד מנהיגותי לצד מחויבויות הבית והמשפחה, אך פה באה לידי ביטוי העוצמה של קהילה תומכת" מסכמת הרבה מורג.
כמה שטויות בכתבה אחת…
דיווח אמתי מיה זהבי.המשך יום מקסים.אחלה יום.שבוע טוב ומבורך.
קשקוש בלבוד
אשרינו שזכינו בה