מורנו ורבינו הרב יוסף משאש זצוק"ל, מגדולי חכמי מרוקו בדורות האחרונים ולשעבר רבה הראשי של חיפה מביא בספרו שו"ת מים חיים (חלק א', עמ' ס' תשובה נ') שאלה אחת שנשלחה אליו בנושא קבורת ספרי תורה. השואל הוא הרב ברוך לעסרי זצ"ל שביקש לתהות על המנהג שנהגו בכמה ערים במרוקו במהלך אסרו חג שבועות לקחת לקבורה בבית העלמין, ספרי תורה וספרי דפוס בלויים, בתהלוכה חגיגית בשירים ופיוטים. הרב לעסרי ציין כי קמו מערערים על המנהג הזה שטענו כי בעת קבורת ספרי קודש צריך לומר קינות ולא שירים ופיוטים, נוכח זאת ביקש את דעת הרב משאש.
בתשובתו סיפר הרב משאש כי אכן גם בעיר הולדתו מקנאס נהגו ללוות לקבורה ספרי תורה בלויים לקול שירים ופיוטים וגם בעוד הרבה ערים מערי המערב (צפון אפריקה). הרב הסתמך בין היתר על דברי חז"ל בסיפור של הרוגי ביתר "יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה ולא נשארו מוטלין בביזיון, עשו אותו יום טוב ותקנו ברכת הטוב והמטיב". מוסיף הרב וכותב כי "גם אנחנו נעשה יום טוב ושמחה ביום שבו נביא לקבורה את ספרי התורה שלנו שהתבלו ולא נשארו בביזיון לעינינו".
הסיבה שהספרים התבלו, כתב הרב משאש, היא מרוב הלימוד שנלמד בהם, ולכן עושים שמחה ושירים בעת הבאתם לקבורה, על עצם לימוד התורה שנלמד בהם. כאשר הציבור רואה כמה ספרי תורה וספרי קודש בלויים מובאים לקבורה בעיר מסוימת, זו עדות לכך שיש הרבה לימוד תורה באותה עיר וזה עושה טוב לעיר. חיזוק נוסף לדבריו, הביא הרב גם ממעשה אודות חסיד אחד שהשאיל שני ספרים לשני תלמידים שלו. אחד החזיר לו את הספר כשהוא חדש. כעס עליו החסיד ואמר לו זה סימן שלא למדת בו הרבה. אחד החזיר לו את הספר בלוי וקרוע והחסיד שמח בתלמיד על שלמד בו הרבה, עד שהספר בלה.
מסיים הרב משאש את תשובתו לרב לעסרי וכותב כך: "הרי לך ידידי סמוכות נכונות למנהג, ואם כן, דברי המערערים יהיו קבורים עם בלאות הספרים, בשמחה ושירים, והלוואי שיערערו על מנהג שהוא אותיות גהנם, לא על מנהג מיוסד ומוסמך". מוזר לראות תהלוכה חגיגית בדרך לבית הקברות. מוזר לראות שיירה מלווה בפייטנים ונשים שזורקות סוכריות על הצועדים. הגם שמדובר בספרי קודש, ספרי תורה. הסיטואציה קשה ולא נתפסת בהיגיון. אלא שהרב יוסף משאש דווקא רואה את הדברים באור אחר.
לדידו, העובדה שאנחנו קוברים ספרים היא תעודת כבוד לציבור / לקהילה / לתושבי העיר שאוהבים את התורה וזוכים לעסוק בה עד שהדפים בלים. התורה היא תורת חיים, אנחנו מפנים ספרים בלויים כדי להכניס פנימה לספריה / לארון הקודש, ספרי תורה חדשים כדי להמשיך את הלימוד עד עולם.
קהילה יקרה,
אנחנו מגיעים לשמחת תורה, החג האחרון בחגי תשרי בדיוק שנה אחרי פרוץ מלחמת התקומה. ביום זה אנו חוגגים את סיום הקריאה השנתית בתורה ואת תחילתה מחדש. שמחת התורה היא ביטוי לשמחה פנימית על כך שנבחרנו כאומה שיש לה תורה. בחג זה, כל אחד מישראל, מגדול ועד קטן, שותף לשמחה, שכן התורה היא נחלת כל העם. בין אם מדובר בתלמיד חכם או פשוטי עם – לכולם חלק בתורה ולכולם שמחה משותפת בה. הריקודים עם ספר התורה מסמלים את השותפות המלאה של כל שכבות העם בתורה הקדושה, והדבר יוצר אחדות נפלאה.
בשנה האחרונה כתבנו ודברנו רבות, אודות האחדות שהיא הבסיס לעצם קיומנו כאן במדינה. הלכה למעשה ראינו שכאשר אנחנו מאוחדים, לצד תפילות והרבה עזרה מהשמיים של ריבון העולמים, אנחנו יכולים להנחית על אויבינו אגרוף ברזל ומכה ניצחת שתראה לכל העולם, כי ימין ה' עושה חיל. נוכח נבואת הנביא זכריה: "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כיום הלחמו ביום קרב" שקראנו בחג ראשון של סוכותהשנה בע"ה נגביר את לימוד התורה שלנו ואת האהבה לתורה והמצוות, נביא אחדות בעם וננצח את אויבנו. מועדים לשמחה וחג שמח.
גיוס חרדים, חברה. גם זכרים וגם נקבות.