ביום שלישי ה-4 ביוני התקיים טקס יום הזיכרון המסורתי בקן השומר הצעיר בקריית חיים.
בקן קריית חיים יש מסורת ארוכת שנים של זיכרון נופלי הקן. כל שנה הנוער הבוגר של הקן לוקח אחריות ויוצר את טקס יום הזיכרון.
למרות שהזמן עובר והחניכים אינם מכירים עוד את הנופלים הם בוחרים להמשיך לקיים את המסורת, הם רואים את הטקס כדרך להביע את עצמם ולשמר מסורת בעלת משמעות רבה שנמשכת שנים.
קן קרית חיים הינו חלק בלתי נפרד מהשכונה, הוא הוקם על ידי בוגרים שגרו בקרית חיים ורצו ליצור ולתת מקום לנוער לגדול ולהשפיע.
בטקס עלתה לבמה בלהה, חברת קבוצה של אמיתי הלפרן והקריאה קטע שכתבה עליו:
אמיתי הלפרן
בן בתיה ודוד, נולד ביום כ' בניסן תשי"ב (15/4/1952) בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי "ארלוזורוב" בקרית חיים, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בקרית חיים במגמה הריאלית. הוא היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", וכחבר פעיל שימש כמדריך בתנועה עד לגיוסו.
אמתי התנדב לצה"ל לפני זמנו, בסוף אוקטובר 1969, כדי שיוכל להיות יחד עם חבריו, הצטרף לגרעין "משב" שאמור היה לצאת להגשמה לקיבוץ געש, ואתם התנדב לנח"ל המוצנח. אחרי הטירונות בחר ללכת לקורס לחובשים קרביים, בתקופת שירותו שילב עבודה חקלאית בהיאחזויות נח"ל בפעילות מבצעית, שאת מרביתה עשה כחובש קרבי. הוא השתתף בפשיטות ובפעולות קרביות, שערך צה"ל בדרום לבנו. בתקופת השל"ת היה בהיאחזויות הנח"ל "צופר" ו"גשור" והיה שותף הן לעבודה בענפי המשק והן לפעילות הבטחונית, שהייתה כרוכה בהשתייכות למסגרת הנח"ל. בסוף נובמבר 1972 שוחרר אמתי מהשרות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. הוא שימש כחובש קרבי בגדוד סיור משוריין. ביחידה זו נקרא לתקופה של שירות מילואים. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. אמיתי טיפל בנפגעים וסייע לחלץ פצועים תחת אש כבדה ולהעבירם ליחידות הפינוי שבעורף הכוחות הלוחמים.
נפל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16/10/1973), כאשר היה בנגמ"ש ובו פצועים שפונו משדה הקרב לעורף. תוך כדי נסיעה נפגע הנגמ"ש מאש האויב ואמיתי נהרג.
אליי יאמין, אחד הקומונרים שמובילים השנה את הקן, נשא דברים:
בכל יום זיכרון הבית שלנו דומם. לא צוחקים, לא כל כך מדברים, לא רואים טלוויזיה, בטח שלא שומעים, אפילו לא בטעות את "אל מלא רחמים". בכל יום זיכרון העיניים של אבא שלי קצת משתנות, כאילו לא כאן, כאילו שוקעות למציאות אחרת.
הדבר היחיד שאנחנו עושים זה להקשיב לסיפורים שלו, על החיילים והפקודים והחברים שאינם עוד. וככל שהתבגרתי ההסתכלות שלי השתנתה, אבל העיניים של אבא שלי נשארו אותו הדבר בדיוק. עצובות, כאילו לא כאן, כאילו שוקעות למציאות אחרת.
הסיפור על יוסי ז"ל זכור לי יותר מכולם, אולי כי הוא הציורי ביותר, אולי כי אבא שלי הוא גיבור, אולי כי זה מה שהייתי מדמיינת אותו עושה גם 34 שנים אחרי.
על גגות עזה, לאחר פעילות מוצלחת, האנטנה של מכשיר הקשר של יוסי פגעה בחוט חשמל.אבא ביצע בו החיאה במשך שעה שלמה ונואשת עד שהגיע חילוץ וקבע את מותו.
יוסי מלווה אותו מאז, כאילו עדיין חש את משקל הארון על כתפיו, ולי אף פעם לא היה האומץ לשאול למה.
הם היו חברים טובים, אחים לנשק, גיבורים בעל כורחם. לפני 34 שנים יוסי חבה נפל פעילות ההיא בעזה. אתמול האחיין שלו, נועם חבה ז"ל, נפל באותן נסיבות בדיוק.
מאז העיניים של אבא שלי לא אותו הדבר, הן עצובות. כאילו לא כאן זה כאילו שוקעות למציאות אחרת.
יש הרבה דברים לומר על המציאות שאנחנו חיים בה, אבל ברגע הזה לא נותר אלא לעצור כדי לכאוב כל כך ופשוט לשנוא את הגורל.
את הטקסט הזה כתבה אחותי הגדולה על אבא שלנו, גדלנו בצל הצער, המוות, והזיכרון, השנה יצא לי להעמיק בזיכרון בצורה קצת שונה. מתוך הזיכרון והצער יצא לנו ליצור ולהביא לידי ביטוי את התחושות והרגשות שהנוער שגדל במדינה הזאת חווה.
אני מודה על הזכות שקיבלתי לחנך בתקופה הזאת, לעמוד מאחורי הערכים שעליהם גדלתי. אחרי תקופה ארוכה של הפגנות ומלחמה, השנה החוויה שלי השתנתה, אני חווה את המדינה מתוך עשייה חינוכית, אני חיי בגרעין אנחנו לומדים שותפות, אהבה וכנות, ומתוך זה חזרתי להאמין באדם, במי שעומד מולי ובעשייה שאנחנו עושים.
בעוד חודשיים מהיום אני מתגייס לנחל עם הגרעין שלי, אם אהיה קצת כן ואמיתי אני מפחד.
מפחד להיות לוחם בתקופה הזאת, מפחד שהתפקיד שאני אעשה בצבא יעמוד ראש בראש מול ערכי, אני מפחד לאבד את הקרובים אליי, אני מפחד לאבד את האמונה באדם.
ועם כל הפחד, אני בוחר לקחת אחריות על המדינה שלי, אני בוחר להטיל ספק במציאות הקיימת, ולשנות אותה.
השנה הזכרנו את רות פרץ ואריק פרץ ז"ל שנרצחו בנובה ב-7 באוקטובר.
אריק פרץ היה אביה של רות פרץ, רות הייתה בעלת צרכים מיוחדים. היא התניידה באמצעות כיסא גלגלים, הוא איפשר להם לזוז ולרקוד מה שהיה עבורם חיים.
מספרים כי הם היו בשביל המבלים אור ואפשרו להם להרגיש חיים וערים.
בחרנו לציין אותם בקן שלנו, מתוך הרצון שלנו לזכור ולהפיץ את האור שהם היו עבור אנשים אחרים.
החדרים היו מעניינים וניתן היה לראות את דעותיהם של החניכים דרכם, הטקס נתן חיים לטקסטים נשכחים והיה ניתן לראות את ההתרגשות והציפייה הגדולה שהייתה לחניכים בטקס. מרגש לראות מסורת שמתהווה עם השנים בדמותם של החניכים.
קן קריית חיים של השומר הצעיר תמיד מחפש ליצור קשרים עם השכונה, ניתן לפנות לרכזת הקן תמר לורנצי, 052-6665447