באושר ועושר? • על זוגיות שנייה ופרק ב'

האגדות שגדלנו עליהן מבטיחות אהבה לנצח, אושר ועושר. מסתבר שבחיים זה לא תמיד עובד כך ולחלק ממערכות היחסים יש פג תוקף. לפעמים זאת האהבה שדוהה, בפעמים אחרות זאת התקשורת שלא מאפשרת המשכיות של קשר, ולפעמים נדמה שהגורל מתערב.

כאשר הזוגיות הראשונה שנקרא לה פרק א' לצורך העניין, מסתיימת, בין אם בשיברון לב ובין אם ברוח טובה, נוצר ריק. המקום שתפסה ההתעסקות בקשר לטוב או לרע, אינה נוכחת יותר ודבר לא ממלא את מקומה. הריק הזה יכול לשדר חופש ותחושת הקלה, יכול לשדר בדידות וחווית החמצה, יכול לשדר פגיעה וכאב או פשוט להיות נוכח, ואפשר שהיה נוכח עוד קודם בתוך מערכת היחסים, ועכשיו רק קיבל שם.

אחרי פרק א' יש מי שמבקש שיתחיל פרק ב'

בין אם פרק א' היה נפלא והגורל באכזריותו גדע את החיבור, או כאשר הפרק הראשון היה מסע של מאבקים וסבל, האנשים שמבקשים להגיע לפרק ב' לא מוותרים על הזדמנות שנייה לזוגיות, אהבה, לחיבור מפרגן וחוויות משותפות. כשהלב מחלים מהשבר של פרק א' יש רצון באהבה חדשה, בפרק חדש.

אושר ועושר? דומה שפרק ב' הוא עניין מאתגר ומורכב מהרבה בחינות, ביניהן המשפחה הרחבה, הילדים, ענייני כספים, גיאוגרפיה ומקום מגורים, ערכים ועקרונות אם משותפים או סותרים, וכמובן כל עניין חיי החברה, תרבות פנאי והגשמה העצמית. בשביל אושר ועושר צריך לעשות תהליך של התבוננות פנימה והחוצה, לצאת מההרגלים ולפתוח דלת לשינוי לטובה.

לכעוס על כולם

אברהם, מהנדס תוכנה בן 49, התגרש לפני חמש שנים. "בשנים הראשונות אחרי הגירושים כעסתי על מה שהיה. כעסתי עליה, על עצמי, על ההורים שלי שחינכו אותי בלי ללמד אותי לדבר ולהבהיר דברים, כעסתי הרבה.

אני רוצה אהבה, רוצה בת זוג קבועה, לעשות יחד דברים, לנסוע, ליהנות, ולאחרונה התחלתי להבין  שאני צריך לשנות משהו אצלי כדי שתהיה לי זוגיות טובה. אני מוכן להשקיע כדי להגיע לקשר טוב. בזוגיות הראשונה לא הרגשתי אהוב, לא היה פירגון. גם אני הייתי קשה, ניסיתי לחנך אותה, רציתי שהכל יהיה בדרך שהייתי רגיל מההורים. לא הייתי קשוב, וגם היא לא. אני מבין שאני צריך לשנות את ההתנהגות שלי, אני צריך ללמוד להגיד מילה טובה לפעמים, להיות יותר רך. אני רוצה שיהיה פרק ב', כי זאת הזדמנות לשפר את התוצאות.

בקשר הראשון לא דיברנו. רק צעקנו, רבנו המון. היא רצתה שהכל יהיה בדיוק כמו שהיא חושבת, ואני לא הסכמתי איתה אז נכנסנו אחד בשנייה וזה פשוט גמר את היחסים. בשלב מסוים כשרבים הרבה, הלב נאטם. האהבה בורחת. לא מרגישים כבר כלום ואין טעם להמשיך את הקשר. אני רוצה פרק ב'. לבוא בגישה אחרת, לדבר על דברים, להחליט ביחד בלי לריב. לשנות את האופי שלי ולבוא רגוע לקשר. אני נמשך לנשים שיודעות מה הן רוצות, אבל לא לווכחנות. אני מקווה שבפרק ב' יהיה טוב, אחרת כנראה שיהיה גם פרק ג'."

פעם אחת זה מספיק

זוגיות שנייה יכולה להיות הזדמנות לצמיחה אישית ורגשית. היא מציעה לשני הצדדים הזדמנות להביא אל הקשר את החלומות שלהם, דברים שלא הספיקו לעשות או חששו, להניח את הצרכים שלהם על השולחן ולבקש לראות אם בקשר שנרקם יש מקום לצמיחה ולהגשמה. בפרק ב' יש יותר נכונות לשוחח על הצרכים והערכים של כל אחד מבני הזוג, לא לקבל דברים כמובן מאליו ולמצוא דרכים בוגרות למלא את הצרכים ולפתור בעיות. היה מי שאמר "אילו הייתי משקיע בפרק א' את מה שאני משקיע בפרק ב', אולי לא הייתי מתגרש", אבל זאת חכמה בדיעבד.

שוחחתי עם עדי – "פעם אחת הספיק לי", סוכנת ביטוח גרושה בת 47 שאומרת בנחרצות: "למדתי מהטעויות שלי, ויתרתי על החופש שלי ועל הגשמת החלומות בשביל זוגיות, ואת הטעות הזאת לא אעשה שנית. אני שמחה שיש לי ילדים נהדרים מהבעל הראשון, אבל בשבילי לא מתאים נישואים שניים ולא מגורים משותפים עם בן זוג. לכל היותר ידיד שנפגשים לפעמים כשמתאים לכולם, ובלי התחייבות ובלי רגשות אשם.

למה אני מעדיפה כך? כי מי שהיה בעלי, גבר משכיל ומצליח, חיפש אישה שתגדל את הילדים שלו, תנקה את הבית ותכבס את הבגדים שלו. מאחר והוא אכל בעבודה אז לא עניין אותו הבישול שלי, אבל כל השאר היה צריך להיות מטוקטק אחרת היה עושה הילולה שלמה. אני לא העזתי לחשוב על מה אני רוצה, רק על איך לעמוד בדרישות שלו. כל היום קרצפתי פנלים. אני צוחקת על זה עכשיו אבל אז זה לא היה מצחיק. זה אפילו היה קצת מפחיד. הוא לא היה אלים, אבל בראש שלי הוא היה הבוס הנוזף ואני הילדה הקטנה שצריכה לציית לגחמות שלו.

הילדים כבר אמרו לי שזה לא לעניין להישאר איתו כי אני נעלמת ברגע שהוא נכנס הביתה. איתם הוא בכלל לא דיבר. הכל דרכי, הכל בגללי, אני האשמה הקבועה. ואני מכירה את עצמי, ברגע שאני בקשר אני מתחילה לרצות את הצד השני, ובוחרת מישהו שלא מתרצה, והולכת ונעלמת בתוך הקשר. מוטב לי בלי. אני בבית עם הילדים, מרגישה חופש, הקלה. אני מרימה את הראש, הולכת לחוגים, מרשה לעצמי ליהנות עם חברות. אני שמחה. יש לי ידידים אבל לא פרק ב'. בשום אופן לא".

הצל של פרק א' על פרק ב'

זוגיות שנחוותה כטראומתית משאירה סימנים על בני הזוג. המשקעים מהזוגיות הראשונה צפים לרגעים. התנהגויות מעוררות זיכרונות כואבים ועלולות לעורר תגובות לא מידתיות, הפחדים שהתעוררו בפרק א', משרים צל על הפרק השני. מי שנבגד מתקשה לתת אמון, מי שנוצל עוצר את הנדיבות, ומי שעבר יחסים אלימים מביא פחד אל הקשר השני. הפגיעות מפרק א', עלולות להפריע בניהול זוגיות פרק ב'.

מחקרים על גירושין ונישואים שניים, חושפים כי הישרדות הנישואין השניים נמוכה, כ 70 אחוז מהם מסתיימים בגירושים, והצל של מערכת היחסים הראשונה מפריע לשקם את הפגיעות. מעט דברים מעבר לאהבה ולחיבור החברי מחזיקים את פרק ב'. יש פחות רכוש משותף, לא תמיד יש ילדים משותפים בפרק ב', והחשש מפרידה ומתהליך הגירושים פחות משמעותי כי כבר עברו זאת בפרק א'.

אם בפרק א' רעיון הגירושים הוא תהום מפחידה שיש לחצות בהיבט רגשי, כלכלי, משפחתי, מעמדי ושאר גורמים שעלולים להיפגע או להשתנות כתוצאה מהפירוק, בפרק ב' האתגר שמציבים הנישואים כמו גם הגירושים, מפחיד פחות. ברוב המקרים של נישואים פרק ב' ישנו הסכם המחלק את הרכוש ואין צורך במאבק כלכלי, כך שכאשר החברות בין בני הזוג מפסיקה להתקיים ואין תמיכה חברתית לקשר, אין מניעה לבחור בגירושים שניים.

פרק ב' טוב יותר

מי שעשה דרך ולקח אחריות על התהליכים, יכול לגלות בתוכו איכויות ורגישויות כמו גם יכולת תקשורתית שיאפשרו פרק ב' של שותפות ואהבה. יואב (37) בן קיבוץ שיצא אל העיר אחרי הגירושים, התחיל עבודה חדשה ושם פגש את מי שלעתיד הפכה לאשתו השנייה, אומר:  "לא ידעתי שאני יכול להיות מאושר עד שלא נפרדנו והכרתי את בת הזוג הנוכחית שלי. הנישואים שלי היו כמו לוח עבודה, ובדרך כלל לא עמדתי בדרישות שלה והייתה לה ביקורת. לא ממש דיברנו.

ניסיתי לשוחח איתה אבל כל דבר שאמרתי זכה לביקורת ובדרך כלל היא היתה נוזפת בי שאני לא מספיק טוב, לא מספיק זריז, לא מספיק. כשיצאתי מהקיבוץ הרגשתי כמו תייר בעיר. פתאום פגשתי אנשים שלא נוזפים בי, שיודעים לצחוק, ליהנות, שאכפת להם ממני ושאני מספיק טוב בשבילם. פתאום הבנתי שיש לי גם מה לתת ואני לא צריך לחשוש שמישהו יעביר עלי ביקורת, כי אני באמת בסדר ועושה כמיטב יכולתי. זה לקח זמן אבל אני פשוט שמח שהתגרשתי ושמח על הפרק ב' שלי. הוא הרבה יותר טוב מפרק א'. אין להשוות בכלל".

מתחתנת סדרתית

אורלי, מורה גננת בת 51, נשואה בפעם השלישית. חברים אומרים שהיא מתחתנת סדרתית – "אצלי זה כרוני, כאשר לא טוב לי אני מתגרשת ואז כשאני מכירה גבר חדש, אני מתאהבת וחייבת להתחתן. אני צריכה מישהו שיכיל אותי, שיבין את הרגישות שלי ויתמוך בשיגעונות שלי.

למה התגרשתי? התחתנתי עם הבעל הראשון בגיל מאד צעיר, זה היה בלחץ ההורים ולא התאים לאף אחד משנינו. התגרשנו אחרי שנתיים בלי ילדים בלחיצת יד. הבעל השני היה אהבה גדולה שהסתברה כטעות איומה. רציתי מישהו שירגש אותי, רציתי להרגיש את מה שאמרו לי שזה אהבה, כי לא הרגשתי את זה בנישואים הראשונים. מבעלי השני יש לי ילדה נפלאה, אבל מעבר לכך הוא רק פגע והקטין אותי. היום אני מבינה שהוא היה מנותק רוב הזמן ולא נתן בקשר כלום, לא רגשית ולא חברית. בהתחלה היינו מחוברים שאי אפשר להפריד. הוא אמר לי שזה לא האופי שלו ככה, שהוא לא הכיר את עצמו בתשוקה הזאת, בתחושות האלה.

הייתה לנו תשוקה מטורפת שלא נתנה מנוח, אבל כשהלהט התקרר מעט, הוא התנתק. כשניסיתי לדבר איתו על זה הוא אמר לי שככה הוא, שהרגעים הלוהטים הוציאו אותו מאיזון והוא חוזר לעצמו. חיינו כמו שני זרים בבית. כל אחד בחדר נפרד, חשבונות בנק נפרדים, חברים נפרדים ורק הילדה הייתה המשותף. כשהילדה גדלה החלטתי שהגיע הזמן שלי. שעכשיו אני רוצה זוגיות בשבילי. שיהיה לי טוב. את בעלי הנוכחי, פרק ג', הכרתי דרך העבודה. הוא מעט צעיר ממני אבל יש לנו תקשורת נפלאה והוא רגיש ואכפתי ויצירתי, ויש בו נדיבות ואהבה, כל מה שחלמתי שיהיה בבן זוג.

יש לו שני בנים גדולים מנישואים ראשונים, לי יש את הבת שלי, וביחד יצרנו משהו שלא היה לי קודם. מרחב של אהבה, תקשורת וקשר כנה, חברות ממשית".

רגישות לצרכים של האחר

כשנכנסים לזוגיות שנייה, יש חשיבות ללמידה מהניסיון הקודם, גם מה לא לעשות וגם איך לפתוח את הלב בנדיבות רגשית ועשייה משותפת. בני הזוג בפרק ב' שהוא בדרך כלל בגיל בוגר יותר מאשר פרק א', יכולים להבין טוב יותר מה הם מחפשים בקשר, מה הערכים החשובים להם ומה הם מוכנים להעניק ולהשקיע ביחסים כדי שהזוגיות תהיה מוצלחת: "חשוב להיות פתוחים ורגישים לרגשות ולצרכים של השותפים. נדרשת גמישות, רגישות ויכולת להבין ולקבל את הצד השני וגם לא לשכוח את עצמך, את הצרכים והרגשות שלך. לכן צריך ששני הצדדים יהיו בתקשורת טובה ובהתחשבות.

נורית, אלמנה בת 56, רוצה זוגיות שנייה: "טיפלתי בבעל חולה הרבה שנים. הוא היה אדם נהדר, חכם וטוב לב אבל בגלל המחלה לא ממש היתה לנו זוגיות. דאגתי לו ולכל מה שהוא היה צריך אבל שמתי את עצמי בצד, הקדשתי לו את הכל. לא חשבתי לעזוב אותו אף פעם כי הוא היה איש טוב, רק שהיה חולה.

היום אני מבינה שבעצם לא היתה לי זוגיות ממשית, אני הייתי האחות הרחמנייה והוא המטופל. אני רוצה לחוות זוגיות. אני רוצה אהבה, לעשות דברים ביחד, לצאת, ליהנות, לעשות כל מה שלא יכולתי עם בעלי. פרק ב' שלי צריך להיות מהאגדות. מה אני מחפשת? גבר בוגר, בריא, שאוהב את החיים".

המעבר מזוגיות ארוכת שנים שהיו בה הרגלים, היכרות עמוקה גם אם לא מוצלחת, אל זוגיות חדשה עם אדם חדש, הוא אינו מעבר פשוט. האתגר לא לקבל כמובן מאליו, כפי שהדברים היו בפרק א', לא לפרש תנועות גוף והתנהגויות על סמך פרק א', לתקשר בלי מניפולציות ולהעז לבקש אדיבות, נדיבות וחוויות של אושר, הן תהליך שיש לשים בו מודעות עצמית, אחריות רגשית, ניהול תגובות ושמירה על שפה בהירה ומעודדת. 

לעיתים לאחר אובדן של אדם יקר, יש נטייה להשוות אליו את האנשים מההיכרויות החדשות ולמצוא שאף אחד לא מוצלח, חכם, נעים הליכות, כמו היקר שעזב את העולם. כאשר הקשר לא היה טוב, יש נטייה להשוות ולראות סימנים למשהו לא טוב גם כאשר הדברים תמימים. האיש החדש שדומה ואפילו בתנועה קטנה או במילה, לאדם הפוגע מפרק א', מעורר חוויה שלילית גם אם הוא אדם אחר, מתנהג ומתנהל אחרת, וכלל אינו דומה לאדם מפרק א'.

יחד עם זאת, גירושים ופירוק קשר משאירים תחושת כישלון. חשוב לדעת שכל סיום הוא תהליך משברי, בייחוד כאשר הסוף מגיע לפני שהצלחתם להגשים את כל התוכניות הטובות, לפני שהצלחתם להראות את הטוב שיש בכם ולהביא אותו אל הקשר. דומה שאז יש לאנשים תחושה שאין טעם בפרק ב' שהרי שוב לא יצליחו להביא את עצמם ולבטא את האיכויות שלהם. "אני לא בנוי למערכת יחסים", אמר לי אחד המטופלים. "אני מתחיל טוב ואחר כך כבר אין לי עניין. לא שאני משתעמם פשוט זה נהיה עול. נטל. אז אני שוקע בעבודה ושוכח מהצד השני".

להתגבר על האתגרים

כדי להצליח בזוגיות פרק ב' למרות שהסטטיסטיקה אינה אופטימית בעניין, כדאי לבדוק מה גרם לפרק א להתפרק, מה מידת האחריות האישית ומה הבחירה הזוגית שנעשתה שלא התאימה.

כדאי לבדוק תבניות התנהגות ותגובה, מיקוד בתהליכים ותשומת לב לצד השני, אמונות מכשילות שלא אפשרו תהליכי צמיחה בפרק א', וכל דבר אחר אשר אפשר לראות כאשר מתבוננים בצורה כנה ואחראית על התהליכים שהיו בקשר שהתפרק.

כאשר יש ילדים צעירים לשני הצדדים, יש צורך להתארגן כך שהילדים לא יפגעו מפרק ב' של הוריהם. זה מאתגר, זה מוריד מהיכולת להרגיש חופשיים בבית בו יש את הילדים של הצד השני, ויחד עם זה צריך לדאוג שלא יהיו מתחים מיותרים. קשר שמעורבים בו ילדים דורש הרבה סבלנות וגמישות, לעתים ויתור לטובת הילדים ולעתים גבולות כדי שהילדים יכבדו את המרחב של ההורה ובן או בת הזוג החדשים. זה מאתגר, זה דורש יותר תשומת לב לפרטים ויותר נדיבות רגשית ופתיחות, כמו גם גמישות כלכלית.

מקסים ושרית גרים בדירה שכורה, ומנהלים זוגיות פרק ב'. יחד איתם גרה הבת הגדולה של שרית והילדים של מקסים מגיעים פעם בחודש לסוף שבוע. בתחילת הקשר בני הזוג קבעו שכל אחד ישים סכום מסוים בקופה משותפת ומהקופה הזאת יצאו תשלומי הבית והוצאות הכלכלה. לאחרונה, מקסים החל להתלונן שהוא משלם יותר מדי כי הוא אחד וזוגתו באה עם בת.

לטענתו, הוא צריך לשלם רק שליש מההוצאות ולא חצי כפי שנהגו עד כה. הנושא הכלכלי מכביד על הקשר ושרית מרגישה שכל ההנאה שהייתה לה בהתחלה הולכת ונעלמת ובמקומה יש אכזבה ותסכול: "זה לא רק בגלל הכסף. יש לי ההרגשה שהוא מנתק את עצמו ממני, שהוא מתייחס לקשר פתאום כמו על שותפות עסקית ולא כמו זוגיות. אני מבינה שהוא משלם מזונות ושאין לו הרבה כסף אבל לעשות חשבונות על המקלחות של הבת שלי בחשבון המים זה מסוג הדברים שמכבים את האהבה, וזה מאכזב אותי מאד".

טיפים להצלחה

כמטפלת זוגית אני יודעת שכל קשר הוא שונה וכל משפחה נוהגת לפי מה שמתאים לה. ועדיין ישנם כמה עקרונות שיכולים לעזור למערכת יחסים פרק ב', ולמעשה לכל מערכת יחסים, להתנהל טוב יותר.

• לבטא את הצרכים ויחד עם זה, לא לחכות שמשהו אחר ימלא את הצרכים שלי.
• לבטא רגשות, ולאפשר לצד השני להרגיש את מה שהוא מרגיש גם אם שונה ממני.
• ללמוד לריב בלי להשפיל, בלי להפוך לקורבן, בשפה לא פוגענית ובטונים נמוכים, לא חייבים להסכים על הכל אך מוטב להציע הצעות ייעול ולא להעביר ביקורת כאשר הצד השני בוחר לפעול אחרת. לקבל אחד את השנייה.
• להכיר בפגיעה שסבלתי במערכות יחסים קודמות אך לא להשליך את זה על הקשר הקיים.
• לפעול באחריות אישית, לנהל תגובות והתנהגויות ולא להאשים אחרים במה שעובר עלי.
• להוריד מסיכות ולהיות כנה ואמיתי, לאפשר גם לצד השני כנות ואמת גם אם היא שונה.
• ליצור חוסן זוגי, כזה שיודע להשלים אחרי מריבה, שיודע לריב בלי להשפיל את האחר, לסלוח ולבקש סליחה.
• לתכן כמה מהלכים קדימה, ליצור הזדמנויות עתידיות של עשייה משותפת שיבנו חזון משותף וחוויות חיוביות.
• להתייחס בחיוב למשפחה הרחבה של בני הזוג, גם אם הם מקבלים אותך בחשדנות.
• להיות בתקשורת פתוחה ללא ביקורת, ללמוד להקשיב ולהכיל.
• להתבונן על מידת השיתופיות והאכפתיות בתהליכים אישיים וחברתיים שנרצה שיהיו בקשר, יחד עם השארת מרחב פרטי לכל אחד מהצדדים. באותו עניין, לקשר בריא דרושה שקיפות וכנות, בלי הסתרה של מידע, של טלפונים, בלי להעלות תחושה של סוד שמעוררת חוסר אמון.
• לבדוק את חלוקת התפקידים בבית, אם היא הוגנת לדעת שני הצדדים ללא יצירת מרירות ותחושת ניצול או תסכול. להיות בתמיכה ועזרה הדדית ומתוך פירגון הדדי.