תחפושת לגילוי עצמי • זיכרונות מתוקים ומשחקי תפקידים

שאלתי אנשים על פורים. מה הם זוכרים, מה הם מתכננים, למה יתחפשו השנה. חלקם אמרו שבתקופה הזאת הם מעדיפים לא לחגוג עד שכל החטופים יחזרו הביתה, ואחרים אמרו שיחגגו כי החיילים שלנו נלחמים כדי שנוכל להמשיך את החיים.

שמלות, הפתעות וקפצונים

אלינור סיפרה שאמא שלה נהגה לתפור לה תחפושות. היא עצמה לא יודעת לתפור והילדים שלה נהנו מתחפושות קנויות, אבל את הזיכרון המתוק של השמלות שנתפרו עבורה בילדות היא משתפת עם חיוך וניצוץ בעיניים.

נורית זוכרת משלוחי מנות שהיו מחלקים ומקבלים, והפתעות קטנות שההורים היו מניחים ליד המיטה בבוקר פורים.

אורי זוכר פורים צבעוני: "תמיד הייתי קאובוי. כל שנה. זה היה הגיבור של הילדות, הבחור עם אקדחי פלסטיק וקפצונים. פעם היה מותר עד שהבינו שזה מסוכן. אני זוכרת שבשכונה שלנו כמעט כל הבנים היו קאובויי, ובגיל העשרה כולנו התחפשנו להיפים, וגנבנו סיגריה כאילו מעשנים. היו זמנים אחרים. היום הילדים מתחפשים לחיילים עם רובים. כשחושבים על זה, זה די דומה, כנראה קשור לטבע של בני האדם".

להיות נדיבים בפורים

המנהג להתחפש בפורים התחיל כנראה מהלבוש של הצגת המגילה, ויתכן שמשום המהפך בין השק ואפר שמרדכי לבש בגלל הגזירות על היהודים, ואחר כך בגדי תכלית וזהב כשבוטלו הגזירות ומרדכי בא לפני המלך. לא בדיוק ברור למה אבל בסופו של דבר הכל למען מצב רוח טוב שמחה וצהלה. הרבנים מזהירים שאסור לגבר ללבוש בגדי אישה, ואסור גם ללבוש בגדי גויים. 

עיקר המתחפשים הם הילדים שרוצים להיראות כמו חיילים, כמו נסיכים ונסיכות, כמו דמויות מסרטים מצוירים ממשחקי מחשב. אחת המצוות של פורים היא "מתנות לאביונים", משמע לתת נדבות, לתרום, להעניק בנדיבות לעניים, גם אם הם בתחפושת. מנהג משלוחי המנות הוא ביטוי לנדיבות. אז אם כל השנה אנו מחפשים ארגון לתרום לו, או אדם שנראה לנו ראוי לתרומה או נדבה, הרי שבפורים עלינו להעניק תרומה וצדקה בנדיבות גם למי שאיננו מזהים את פניו.

תחפושות מדברים פשוטים

בלה מספרת על הימים שהיו בגעגוע: "פעם היו זמנים אחרים. אמי ז״ל הייתה מכינה לנו תחפושת מדברים הכי פשוטים ויצא לה מעולה ויפה. היא הייתה משקיעה את כל מה שיכלה למעננו. בערב החג הייתה מכינה ארוחה מיוחדת לחג ודאגה שיהיה שמח. לא היה לנו הרבה, אבל לא חסר דבר. בבית עם המשפחה וגם בשכונה היה כיף. איפה הם ימי התום. את מסורת הארוחה אני ממשיכה וגם הבת שלי אחרי. אבל התמימות שהייתה והפשטות שהייתה כבר לא קיימות לצערי".

שירלי אומרת שהשנה היא לא חוגגת: "חג פורים השנה הוא חג עצוב, אני לא יכולה לשמוח. חיילים נלחמים, אנשים שנחטפו נמצאים במקומות קשים, המדינה במצוקה גדולה. אני לא יכולה לשמוח. אני ממשיכה במנהג משלוחי מנות, משתדלת לשמח את הילדים. מתאמצת כדי שיהיה להם טוב".

להסיר את המסכות

בעוד שחקנים לובשים על עצמם בגד אחר בכל פעם שהם מציגים דמות, התחפושת אינה ייחודית רק לתיאטרון. משחקי תפקידים משמשים גם במערכות יחסים, בגלוי או באופן לא מודע. הרבה אנשים מתחום הטיפול מוצאים עצמם במערכות יחסים בהן הם ממשיכים להיות מטפלים, בעוד בעצם היו רוצים קשרים בגובה העיניים, אולי אפילו מישהו שידאג להם לשם שינוי.

הם לא מעזים ליצור שינוי בדינמיקה הזוגית ומשחקים את התפקיד שלקחו על עצמם בתחילת הקשר גם כשהדבר גורם לקשר להיחלש. כך גם קורה אצל מנהלים ואנשי צבא, אשר מוצאים עצמם מנהיגים ופוקדים על בני ובנות הזוג, גם בחיים האישיים, בלי לקחת לעצמם מנוחה ובלי להרשות לעצמם להתמסר לתהליכים הזוגיים מתוך שותפות. המשחק בלהיות מפקד בבית, כמו בעבודה, מעייף ולא משאיר מקום לצמיחה במערכות היחסים. הקושי להסיר את המסכות עלול לעתים לסכן את הזוגיות.

משחקי תפקידים בזוגיות

בתהליכי טיפול זוגיים אחד הכלים הוא משחקי תפקידים, לפעמים אפילו עם כובע או תחפושת שלמה. מה קורה לאותו מפקד או מפקדת כאשר הם נותנים לבני ובנות הזוג ללבוש את כובע הפיקוד ומרשים לעצמם להביע חולשה. מה עובר על המטפל או המטפלת כאשר הם מבקשים מבני הזוג ומבנות הזוג שיטפלו בהם קצת ומאפשרים לעצמם לקבל במקום לתת כל הזמן.

במרחב הטיפול הזוגי המשחק הזה של חילוף תפקידים יכול לעזור לכל אחד מהצדדים להביא ליידי ביטוי חלקים באישיות שעד אותו רגע לא העז לגלות.

להיות המלכה אסתר

דליה עלתה לישראל בגיל 7, ופגשה פה לראשונה את חג פורים: "הייתי עולה חדשה ואמא שלי הכינה לי כותונת לבנה יפה וגלימה מנייר קרפ לבן, ענדתי כתר ושרביט הכי פשוטים  והרגשתי כמו המלכה אסתר. אני זוכרת שהיתה תחרות תחפושות במרכז קליטה ואני זכיתי עם התלבושת הזאת במקום הראשון".

לאה אהבה להתחפש למלכה אסתר "מלכת אסתר קראנו לזה. מלכת אסתר היתה אז הכי פופולארית ואמא היתה הופכת את השמלה לשמלת כלה בשנה שאחרי. הכל היה באלתורים. פעם לא היה מבחר תחפושות כמו היום, אבל התחושה היתה של שפע. אני תמיד התרגשתי ואהבתי את החג הזה, במיוחד בגלל האיפור.

כל הבנות היו מתאפרות והיינו ממשיכות עם האיפור עוד כמה ימים אחרי פורים בטענה שהאיפור לא יורד מהר. אמא שלי היתה מכינה כמויות של עוגיות ומשלוחי מנות והיה נפלא. העוגיות החזיקו עד פסח, ואז היינו חייבים לגמור הכל כדי שלא יהיו פירורי חמץ. זאת היתה תקופה נהדרת".

כולם עוזרים לכולם

סיגל לא אהבה להתחפש: "הייתי באה לבית ספר בלבוש רגיל, יום ללא תלבושת אחידה סוף סוף, ואומרת לכולם שהתחפשתי לעצמי".

פנינה מספרת שהשכנות הכינו לה את התחפושות, וכולם עזרו לכולם. היא זוכרת שהתחפשה למנקה ארובות פעם, בעקבות הסיפור של מרי פופינס.

עליזה זוכרת בעיקר את ההתרגשות: "לא נרדמנו ערב לפני פורים מההתרגשות. מכלום יצרנו תחפושות, השאלנו פריטים, השתמשנו בבגדים ישנים של סבתא, ונהנינו ממשלוחי מנות מתוקים שקבלנו.

לאמץ זהות זוהרת   

התחפושת מאפשרת לאמץ לזמן קצר זהות אחרת, זוהרת יותר. הביישן יכול להיות אמיץ ומשוחרר, הסגור יכול להיפתח וזה שלא מרגיש נחשק יכול להרגיש מלך. בעזרת משחק תפקידים אפשר לחוות חלקים מהאישיות שהוסתרו, שאולי לא ידענו כלל שישנם בתוכנו. הבגד מעודד התנהגות, מעודד את החופש לפעול כפי שבדמיוננו הדמות היתה פועלת.

דברים שאולי בחיי היום יום לא היינו מרשים לעצמנו. משחקי תפקידים יכולים לעורר את החיים האינטימיים בזוגיות, לעזור להתגבר על מחסומים פנימיים ולבטא את הפנטזיות. בעולם הזה של משחקי תפקידים מאפשרים לפתוח צוהר במערכות היחסים לביטוי שלם ומלא של המיניות בשעת המשחק.

לעורר את האינטימיות

יעל ושי מביאים איתם מחו"ל תחפושות בכל פעם שהם נוסעים. יעל מספרת: "אנחנו אוספים תחפושות ולובשים אותן כדי להעשיר את הזוגיות, כדי לעורר את החיבורים שלנו אחד לשנייה. זה לא רק סקסי, זה גם מצחיק, זה קצת לשחק כמו ילדים למרות שכבר גדלנו, ובנוסף, כשאנחנו נכנסים לחדר השינה בתחפושת, זאת הפתעה וריענון, זה כמו להתחיל מחדש עם אנרגיה טובה ושמחה. במיוחד בפורים.

כשהיינו קטנים הייתי מתאפרת המון בפורים, ושמה ספריי צבעוני בשיער. עכשיו כשאני בוגרת יותר, אני שמה דגש על בגדים תחתונים מיוחדים, שמלות קצת יותר חשופות מבדרך כלל שמאפשרות לי להביא את הצד הרך שלי, המפלרטט. ביום יום אני מאד מעשית. פורים זאת הזדמנות ללבוש אישיות אחרת. בעלי ילבש השנה משהו קשוח יותר. הוא החליט להתחפש לאופנוען סורר עם מעיל עור מודפס ומגפיים.

כשהוא עם תחפושת הוא נהיה דון ג'ואן ממש. מחזר אולטימטיבי. בדרך כלל הוא עסוק ופחות שם לב לדברים שאינם בתחום המקצועי שלו. בקיצור, אנחנו צריכים פורים מדי פעם כדי לשמור על הזוגיות בריאה".