מחקר חדש באוניברסיטת חיפה ביקש להשמיע את קולם של העובדים העניים:
מנוצלים; מודרים; מוותרים על מוצרי מזון בסיסיים – החיים של אנשים עובדים בישראל שנמצאים עמוק במעגל העוני
*"כששאלנו אותם מתי בפעם האחרונה הם היו בקולנוע, בסופשבוע עם המשפחה או אפילו מתי לקחו לאחרונה חופש הבנו מהר שמדובר בשאלות מיותרות מבחינתם", ציינו ד"ר רוני סטריאר, פרופ' צבי איזיקוביץ' וד"ר אלי בוכבינדר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה שערכו את המחקר*
הם חשים שהחברה הישראלית השאירה אותם מאחור, שאלה כמו "מתי בפעם האחרונה הייתם בקולנוע" היא שאלה מיותרת מבחינתם, הם מוותרים על קניית מוצרי מזון "יקרים" כמו בשר ופירות ולמרות שהם עובדים מצבם לעיתים קרובות גרוע מזה של אנשים שאינם עובדים, כך עולה ממחקר חדש שנערך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה שבחן את חווית העוני של עובדים עניים בישראל.
המחקר, אותו ערכו ד"ר רוני סטריאר, פרופ' צבי איזיקוביץ' וד"ר אלי בוכבינדר, הוא המחקר האקדמי הראשון שתמקד בחוויות האישיות של עובדים בישראל שנמצאים, למרות היותם עובדים, מתחת לקו העוני. לשם כך ערכו החוקרים 80 ראיונות עומק עם עובדים עניים, תוך התמקדות באוכלוסיות שונות: חרדים, ערבים, עולים וכד'. כמו כן, נערכו 30 ראיונות עומק נוספים עם נציגים של המוסדות השונים שעוסקים בסוגיות של עוני ועבודה כמו מנהלי לשכות תעסוקה, נציגי איגודים מקצועיים, מנהלי מוקדי תעסוקה במגזר הפרטי וכד' (ציטוטים נבחרים של העובדים העניים מצורפים בנספח בסוף הידיעה).
לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מלמדים על כך שעובדים אלה מודרים בצורה חריפה מהחברה הישראלית וכי התחושה שלהם היא שהחברה הישראלית הותירה אותם מאחור. "מנגנון העבודה בחברה המודרנית אמור לשלב מבחינה חברתית אולם במקרה של העובדים העניים זה לא קורה. במקום העבודה הם מופרדים מהעובדים האחרים, הם אינם מאורגנים כמו העובדים האחרים ולכן גם לא משתתפים בפעילות החברתית של העובדים האחרים. השכר הנמוך שלהם אינו מאפשר להם להשתתף בפעילויות החברתיות שעבור רבים מאיתנו הם יום-יומיות. כששאלנו אותם מתי בפעם האחרונה הם היו בקולנוע, בסופשבוע עם המשפחה או אפילו מתי לקחו לאחרונה חופש הבנו מהר שמדובר בשאלות מיותרות מבחינתם", אמרו החוקרים.
עוד נמצא כי הדרך המרכזית של עובדים אלה להתמודד עם העוני הוא דילול הוצאות מרבי, שבא לידי ביטוי בהימנעות מקניית מוצרי מזון יקרים כמו בשר ופירות, הימנעות מקניית מוצרי ביגוד והנעלה ויתור על רפואת שיניים וכד'. ממצא נוסף הוא שעובדים אלה חווים את מקום העבודה באופן דואלי: הם רואים במקום העבודה כמקום מיטיב, אולם גם כמקום מנצל ופוגעני.
מהפן המוסדי, הממצא העיקרי שנמצא הוא שקיים נתק בין מוסדות הרווחה לעובדים אלה, למרות שעל פי מצבם הכלכלי, הם זכאים לסיוע. "מרבית מוסדות הרווחה יודעים לאתר ולסייע לאנשים שאינם עובדים. גם תוכניות שמפעיל משרד התמ"ת להכשרת עובדים, הסבות וקורסים מיועדות למי שאין לו עבודה ואף אחד מהאנשים שאנחנו ראיינו לא הכיר בכלל את התוכניות האלה. התוצאה היא שבמקרים רבים, מצבם של העובדים העניים גרוע יותר ממצבם של הלא עובדים, שמקבלים סיוע מהמוסדות השונים", ציינו החוקרים. עוד נמצא כי אין פיקוח הולם על אכיפת חוקי העבודה וכי העובדים העניים לא מודעים כלל לזכויות שיש להם בתור עובדים.
מרבית העובדים שהשתתפו במחקר היו פסימיים בנוגע לסיכוייהם להתקדם בסולם העבודה ולרובם אין תקוות לעתיד טוב יותר, כאשר הם מעדיפים להתמקד בדרך לשרוד את ההווה ולא להביט כלל לעבר העתיד. למרות כל זאת, ערך העבודה עדיין לא פחת בעיניהם והם עדיין רואים בו ערך חשוב. לדברי החוקרים, במידה והמדינה לא תשנה את היחס כלפיהם, גם מוטיבציה זו תעלם.
"על המדינה להתערב בצורה יזומה כדי להפוך את שוק העבודה לשוק המציע הזדמנויות למוביליות חברתית כגון שיפור משמעותי בתנאי העבודה והשכר, פיתוח והנגשה של מסלולי הכשרה מקצועית ופיקוח הדוק על אכיפת חוקי העבודה. עידוד ההשתתפות בשוק עבודה יעשה על ידי יצירת מקומות עבודה שיעניקו שכר הולם, תנאי עבודה איכותיים ואופק למוביליות תעסוקתית עתידית. שינוי זה מחייב התערבות בשוק העבודה", סיכמו החוקרים.
נספח – ציטוטים מתוך המחקר:
"בשביל לגמור את החודש אני מוותרת על החיים שלי. אני לא מבלה, לא נושמת, לא נוסעת לחו"ל. טוב, בוא נגיד שנסיעה לחו"ל זו לא שאיפה בכלל"
"אני כמעט ולא יוצאת, אני בבית, אין לי גם אמצעים. אין לי אוטו. פה ושם חברה שואלת אותי, 'את רוצה לצאת?'. גם ללכת לבלות איתה צריך כסף, אז אין"
"מתי בפעם האחרונה יצאתי לבילוי? אולי לפני 5 שנים. אין בילוי, אני לא יכול להרשות לעצמי"
"אני עובד במשרה חלקית ומרווית 2500 ₪ בחודש. 1200 הולכים לתרופות של בסל התרופות. פעם נהגתי להתקשר לילדיי לפחות פעם בשבוע. כעת אינני יכול לשלם את חשבונות הטלפון לכן אני מתקשר פעם בחודש"
"עכשיו ניתקו לי את המים, פעם שעבר ניתקו חשמל. מה, אני אשלם חשמל ואשאר בלי אוכל? בלי דברים לבית הספר, מחברות, חלוצת בית ספר שהתלכלכה לה אני לא אקנה? נעליים נקרעו להן, לא תקני? אז אני מדלגת על חשמל ומים ואני קונה להן. קודם כל זה הצרכים שלהן"
"אתה מתאים את רמת החיים שלך למה שיש לך. זה הכי בא לידי ביטוי באוכל. אצלנו יכול להיות שנחליט, אוכלים החודש הזה מה שיש, אוכלים כל יום אורז או אוכלים כל יום תפוח אדמה. כנ"ל גם בטיפולי שינייים ובדברים יותר יקרים. אם אין לך כסף, אז אתה דוחה את הטיפולים או שאתה מטפל רק במה שממש דחוף. מחכה עד שיהיה משהו ממש קריטי ורק אז עושה את זה