ימי לחימה ארוכים והבנה אחת עמוקה ○ טור אישי • ד"ר דוד אזנקוט

(חי פה) – קצת לפני שהוא חוזר לעבודה כסטאז'ר במחלקה בבית החולים, ד"ר דוד אזנקוט, תושב חיפה ומתנדב באיחוד הצלה בטור אישי המסכם, לבינתיים, 39 ימים של מלחמה על הגבול ובתוך עזה.

ריח של בית

אפשר לדבר ולספר הרבה. על התחושה המעצימה בלראות את צבאות ה׳ עומדים כולם יחד, כאיש אחד בלב אחד, בשירותו ובשליחותו של עמינו הקם מפצעיו כלביא ומתגבר כארי כדי להילחם ברוע טהור ומזוקק. על הזכות לעזור רפואית ללוחמינו. על ההירתמות של העורף שבאה לידי ביטוי בקו ראשון, בו זכינו כחיילים כל יום לקבל אוכל חם, ביגוד, ציוד ואפילו מקלחות שטח, והכל מתרומות קדושות שנתרמו ע״י אזרחים טובים. לא אשכח איך עמדתי בדרום הארץ בתור לסופר ואישה טובה פשוט רבה איתי כדי לשלם לי את הקנייה. את החסיד שהביא לי תהילים בתחינה שאשמור אותם קרוב לליבי, ואת האזרח שיצא מחנות סיגרים בשדרות והיה חשוב לו שאם הוא יוצא עם סיגר משובח שגם לחייל שעומד שם באותו רגע יהיה (על אף שאיני מעשן).

על אימהות שנסעו עד הבסיס כדי לעשות לכולנו כביסה ולהחזיר לנו אותה עם ריח של בית. על הזכות העצומה ותחושת השליחות הכבירה שהרגשתי בעמדי עם צוות לוחמים מיחידות שונות בתוך מסגד בלב עזה בניסיון ביצוע משימה קדושה להשבת חטופה גם אם כבר איננה בחיים. וזה רק קיצור העניין.

רוח חיילינו

אבל ביותר ברצוני לספר על רוח חיילינו, הנמצאים בקו הראשון, בלי שעות שינה, הנעים מבית לבית, מפיר לפיר תוך סיכון חייהם והכל מתוך תחושת שליחות עצומה. באחד הימים פגשתי כמה לוחמים מאחת הפלוגות והיה לי חשוב לרומם את רוחם. מה אומר – לא הרגשתי שיש צורך, הם מבינים לגמרי את גודל השעה ומשמעות תפקידם. מאידך, שמתי לב שדאגה אחת לא משה מליבם – ״מה קורה בארץ? איך הרוח של האנשים במדינה?״ התרגלנו גם כלוחמים, שבזמן מלחמה אנחנו כלוחמים חושבים על האויב והעם מאחור חושב עלינו, אולם כאן, המצב התהפך מעט, אמנם העורף דואג וחושב על החיילים, אך את החיילים מאוד מעסיק מה הלך הרוח בעם, האם כולם מאוחדים? האם הצלחנו להתגבר על העצבות?

שלם יותר מתמיד

ברגע זה הבנתי משהו, יש פה גוף אחד, המרגיש שלם יותר מתמיד ברמ״ח איבריו ושס״ה גידיו, המנהל את מלחמתו קדימה באויב ואת תחושותיו עם עצמו, אשר החליט באופן אחראי להניח את כל המחלוקות בצד כדי לחזור ולהתאחד עם ייעודו אותו חזו נביאנו.

בשביל לבצע את זה לא צריך ללמוד תורה, לא צריך לקבל הדרכה כזו או אחרת – רק צריך לעצור, לנשום עמוק ולפתוח את הלב. זהו. משם אותו חלק אלוהי ממעל, הלא היא הנשמה, לוקח פיקוד ושליטה ומוביל אל המקומות הכי יפים אותם עמינו יכול להכיר. וכולם מושגים על ידי אחדות ושלום בינינו. ברגע זה, שום אויב לא יכול עלינו, והלוואי ונוכל להתמיד בזו ההרגשה.

״הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה״ (תהילים)