נטעלי מלכה ורטמן, או בשם הבמה שלה נטע, ביקשה לנגן בכינור כבר כשהיתה בת 4. לאמא שלה לקח קצת זמן להבין שהבת שלה מאוד רצינית ושהיא מתכוונת להשקיע את כל כולה בלימודי הנגינה. לא עברו הרבה שנים עד שהילדה החלה להשתתף בתחרויות בארץ ובעולם ולזכות בפרסים מכובדים.
משפחת גויפלד
"נטע התחילה לנגן בכינור בגיל 5", מספרת אימה של נטע, ג'וליה. "כבר מהילדות המוקדמת היא גדלה בסביבה מוזיקלית. אני מוזיקולוגית ומורה למוזיקה, בבית תמיד שוחחנו על מוזיקה, שמענו יצירות קלאסיות רבות וביקרנו בקונצרטים רבים בפילהרמונית. מה שמעניין הוא שכל הרקע המשפחתי הזה לא השפיע על נטע כמו המפגש עם משפחת גויפלד".
הבנו שהילדה רצינית
"משפחת גויפלד עברה לגור בשכנות אלינו, עירא הוא נגן קלרנית ודינה נגנית כינור. התחברנו איתם והתחלנו להתארח בביתם בשבתות ובחגים. נטע התחברה מאוד לדינה ולכינור שלה. כך בגיל 4 היא בפעם ראשונה אמרה לי שהיא רוצה להיות כנרת, אז לא לקחתי את בקשתה ברצינות. בגיל 5 היא ביקשה כינור ליום ההולדת. בעלי ואני הבנו שלא מדובר בקפריזות, אלא שהילדה רצינית. הזמנו לה כינור קטן-קטן, גודל ״עשירית״, וכך חלומה של נטע התגשם והיא החלה לקחת שיעורים קצרים של חצי שעה, פעמיים בשבוע בדירתה של דינה".
מוטיבציה מיוחדת
ילדה בת 5 יכולה להתאמן ברצינות על כינור?
"נטע תמיד הקפידה באימונים, תמיד היתה מאוד חרוצה ועקשנית בתרגולים. בנוסף, כל הזמן היא ביקשה ממני לשמוע הקלטות של כנרים מפורסמים. היתה לה מוטיבציה מאוד מיוחדת. לאחר שנתיים התברר שנטע צריכה משהו מעבר לשיעורים הפרטיים. בגיל 7 מורתה דינה הזמינה את נטע ללמוד בכיתתה שבקונסרבטוריון ישראלי לאומי (״שטריקר״) שבתל אביב. אז נטע קיבלה גם שיעורי תיאוריה, תזמורת, אפשרות לנגן על במה, מלווה ברמה מאוד גבוהה (אירנה ז׳לזנובה). כמובן, שם גם הכירה הרבה חברים חדשים. עד היום אנחנו נוסעות פעמיים בשבוע לתל אביב".
ספרי קצת על התחרויות בהן נטע השתתפה?
"כשנטע התחילה ללמוד בקונסרבטוריון בתל אביב, היא החלה גם להשתתף בתחרויות. בהתחלה בתחרויות מקומיות – בצפת, בנתניה ומקומות נוספים, ומהר מאוד התקדמנו לרמה בינלאומית. בפורמט און ליין. לדעתי, תחרויות עוזרות לנו במוטיבציה, בהשראה. לפעמים זאת גם האפשרות לנגן במקום טוב וחדש, להכיר את "הכלה החדשה".
פופולרית ביוטיוב
"בשנה האחרונה השתתפה נטע בכ-7 תחרויות ברמה בין-לאומית: בסלובקיה, רוסיה, שוודיה וצרפת. במרץ ניגנה בתחרות בין-לאומית בירושלים, באולמי משכנות. היה מאוד מעניין, נעים וחגיגי. בכול מקום זכינו בפרסים במקומות הגבוהים. בקיץ הזה נטע הוזמנה לנגן באירופה. היא קיבלה הזמנה להשתתף בקונצרט גאלה, שכל המשתתפים בו היו זוכים במקום ראשון. היא ניגנה בזלצבורג באולם "מוצרטאום" וקונצרט שני היה בברצלונה, בארמון של המוסיקה הקטלונית".
"נטע הביאה לעיר הולדתה חיפה, כבוד גדול. היא זכתה בשתי מדליות זהב, ארבע דיפלומות והמון שמחה. במקביל, באותו הזמן, התקיימה גם תחרות אונליין בארה"ב, בה זכתה נטע גם בפרס הראשון בקבוצתה וגם פרס מיוחד: ״הנגן הכי מפורסם באותו החודש״, שכן היו לה הכי הרבה צפיות ביוטיוב".
הכי מרגש היה כשנטע היתה משתתפת יחידה מישראל, רוב המשתתפים היו אמריקאים וסינים. כשראיתי את דגל ישראל מונף, הייתי על סף דמעות. זה היה בשבילי כמו להרגיש באולימפיאדה, פתאום אני שומעת את שירת ההמנון הישראלי, התקווה.
איך משלבים לימודים בבית ספר עם אימוני נגינה כ"כ אינטנסיביים?
"מכיתה ג' נטע בחינוך ביתי. זאת היתה החלטה לא פשוטה בשבילי, כי ידעתי שכל הלימוד ייפול עליי. הייתי מאוד מרוצה מבית הספר, אבל לא הסתדרנו עם לו"ז. יש המשפחה שלנו פוטנציאל גדול לחינוך ביתי, ברוך השם. לבעלי יש ידע עמוקה בהיסטוריה, הוא יכול לספר הרבה על ארץ-מולדת, יהדות ומסורת. חוץ מזה הוא ממשפחה חיפאית שורשית, בזכותו לנטע יש אהבת מולדת חזקה במיוחד. אני מוזיקולוגית, למדתי במוסקבה ובעלת תואר שלישי במוזיקולוגיה ותעודת הוראה. הגעתי לארץ כדי להקים משפחה ולגדל ילדים ואני יכולה לתת להם משהו גם בלימודי ליבה. אני מלמדת חלק גדול מהמקצועות וגם מביאה מורים פרטיים".
החינוך הביתי לא פוגע בנטע מבחינה חברתית?
"לנטע יש חברים בתזמורת ובכל הסדנאות והפעילויות היא פוגשת חברים. אנחנו מנסים שכל הזמן יהיו בסביבתה חברים. יש לנו גם כמה פרויקטים חינוכיים וחברתיים, למשל סדנאות. היתה לנו סדנה של בוני כינורות מחיפה וכל הכיתה מתל אביב הגיעה לחיפה. למדנו כיצד בונים כינור. הילדים ניסו בעצמם לעשות דברים מעץ. אנחנו עושים חגיגות משותפות לפורים, לחנוכה, ילדים מנגנים יצירות מיוחדות, מצחיקות, משחקים, עושים חיים כמו כולם".
נטעלי מביאה כבוד רב לעיר חיפה ובפרט למדינת ישראל..
ילדה מדהימה ברמות על