חגיגות האליפות למכבי חיפה תוכננו תוך התעלמות ממשפחות וילדים – המחדל שלא דובר ○ יעל שנער

מאת: יעל שנער, חברת מועצת העיר, הירוקים של חיפה

הדוחק העצום שהביא לעצירת חגיגות האליפות, דחק הצדה גם את תשומת הלב מכשלים נוספים שבלטו בארגון האירוע כולו.

מרוב האכזבה על חגיגות האליפות של מכבי חיפה, שהופסקו בעודן בעיצומן בשל הדוחק הכבד, נעלמו מהשיח כשלים אחרים, משמעותיים לא פחות, שחוו הנוכחים, וכשלים משמעותיים וראויים לאזכור לא פחות.

חגיגות האליפות של מכבי חיפה לא הותאמו לילדים ולמשפחות, במספר רבדים:

הליין אפ לא התחשב בילדים – דור העתיד של האוהדים והמועדון

מי שהגיע עם ילדים מתחת לגיל 9 לא יכול היה להישאר כדי לראות את השחקנים, שכן השעה שתוכננה לעלייתם נקבעה לאחרי עשר בלילה. ההופעה הראשונה, אגב, החלה בשמונה בערב.

מובנת הכוונה לאפשר לאנשים להגיע לחגיגות אחרי יום עבודה, אך יחד עם זאת, היה הגיוני להקדים את כל האירוע בשעה אחת לפחות, לפתוח את השערים אחר הצהריים, ושההופעות וגם השחקנים, יעלו בשלב הרבה יותר מוקדם.
אחרי עונה בליגת האלופות והבאת כוכבים כמו מסי לאצטדיון בחיפה – למכבי יש הרבה אוהדים צעירים, והם הגיעו בהמוניהם לחגיגות.

להערכתי, כל אוהד חמישי במקום היה ילד או ילדה, והתוכנית, כאמור, לא הותאמה עבורם.

אוהדים שרופים – החגיגות הן לא רק בשבילכם

אוהדים ממש שרופים, אתם אווירה וצבע ועידוד, ובאמת שמשמח תמיד לראות אתכם – כדורגל בלי אוהדים זה כמו חילזון בלי קונכייה. אבל החגיגה היא לא רק בשבילכם.
ישבתי עם הילדים שלי ובעלי רחוק מהבימה, עם חבורות של משפחות בירוק, אכלנו ורקדנו, שרנו שירי עידוד, היה מרווח ונחמד ונעים.
ואז, ממש מתוכנו, נורה לפתע זיקוק, ועוד אחד! הילדים נבהלו ובכו, טור של שוטרים "טס" לחפש בתיקים חשודים, דבר שגרם לעוד יותר פאניקה אצל הילדים.
למה זה טוב? רוצים להשתולל – לא באזור שנמצאים בו ילדים קטנים!

ודאי שהיו אלה ששאלו: "מה את באה עם הילדים לחגיגת כדורגל?"
ובכן, אני באה ועוד אמשיך להגיע עם ילדיי לאירועים כאלה, שצריכים להיות ידידותיים ובטוחים לכולם. בבדיקה שערכתי עם קציני משטרה, נאמר לי שבידוק קפדני הוא עניין מסובך, יקר ומסורבל כשמדובר באירוע המוני שכולל עשרות אלפי אנשים. אי לכך, הדבר שיש לעשות הוא להפריד לגמרי ובאופן פיזי בין סוגים שונים של קהלים באירועים מעין אלה, בדיוק כפי שישנו יציע למשפחות ויציע לאוהדים שרופים.

אפשרות נוספת היא להיות במודעות לקהלים השונים, ובשיתוף פעולה עם ארגוני אוהדים, לדאוג ולשמור שכולם ייהנו. או שאפשר פשוט להתחשב ולהיות בני אדם.

הדרך הטובה ביותר להגיע לאירוע המוני – תחבורה ציבורית

בניגוד למה שהובטח במועצת העיר, המטרוניות שאיתן הגענו, שהיו עמוסות באנשים, עצרו במת"ם – מרחק של קילומטר וחצי מהאצטדיון. אם רוצים שאנשים יפחיתו את התלות ברכב הפרטי, על התחבורה הציבורית לאצטדיון להיות נוחה וטובה לכולם, גם להורים עם ילדים קטנים.

עוד דבר שיכול היה לסייע ואף למנוע את הדוחק העצום, היה אם היו מעמידים לרשות הנוכחים שירות שאטלים שנוסע ברחבי העיר, שהיה מחזיר אותם לאזור מגוריהם בשעה שחפצו בכך. הדבר גם היה חוסך מתושבי השכונות הסמוכות לאצטדיון את העוצר על שכונתם.
היחידה שעלולה לצאת נפסדת מתחבורה ציבורית נוחה ויעילה במקרה כזה, היא עיריית חיפה שתאלץ לוותר על ההכנסות מדו"חות התנועה והחנייה.

כחברת מועצה מסיעת "הירוקים", נשמר עבורי מקום חנייה באצטדיון. למרות זאת ועל אף שבשונה מכפי שהובטח, התחבורה הציבורית באירוע לא פעלה באופן מתחשב וידידותי, עדיין נכון ונוח יותר, וגם מהנה יותר, לנסוע יחד עם כל האוהדים בתחב"צ.

נבחרי ציבור על הבמה

אלא אם כן אתם שחקנים או מאמנים או פוליקר או סטטיק, אין כל סיבה שתעלו על הבמה. אני אומרת את זה לנבחרי ציבור שונים ולכל מיני מקורבים אחרים.
אף אחד לא בא לראות אתכם, הכסף שהושקע בחגיגות אינו שלכם. זה קרה בחגיגות האליפות השבוע וגם במצעד הגאווה החיפאי. למעשה ישנה תחושה שלאט לאט זה כבר הופך לנוהג שראוי לצאת כנגדו. אם צריך לכבד מישהו בעלייה לבמה, ראוי שיהיו אלה ילדים, אנשים עם מוגבלות, אוהדים בגיל הזהב שכבר הפכו למותג. לא פוליטיקאים.
יובהר כי אינני מתכוונת כאן לראש העיר שלנו, שאכן, לא עלתה על הבמה. בעצם, היא כלל לא הגיעה לכבד את האירוע בנוכחותה.